חבצלת השרון על דניאל ד:כא

1וגם שנוי המשלים לא יקשה בעיניך כי דנא פשרא מלכא כלומר זה האחרון אשר הזכרתי עתה בסוף דברי בדתאא די ברא וכו' אין צריך לומר שאינו סותר הקודם כי אם שהוא פתרון הקודם כי ראשונה בא החלוף במשל האילן אשר נמשלת וראית עיר וקדיש קרא בחיל גדו אילנא שהוא כריתת המעלה ואחרי כן השמיעוך פתרונו שבדתאא די ברא וכו' עד שבעה עדנין כתני והדר מפרש ולכן אינו מדבר כי אם כמדבר עם האדם בעצמו כמדבר על איש בלי משל ומליצה כי בתחלת החלום אמר דרך משל ובסופו פירש ופתר וזהו דנא פשרא ובזה נחו שקטו שתי ההערות הראשונה באשר החל לייחס האילן אל הגדולה באומרו ורבותך רבת וכאשר כלה ואמר דנא פשרא לומר כי בהיות האילן משל אל המעלה זה אחרית פי העיר וקדיש המורה גרוש זמניי לבד הוא פשר דבר הקודם וגם השנית כי ראשונה הראוך חלום הצריך פתרון באשר נשא משל אל האילן ואחרי כן אתה הראת פתרון מן השמים כמדבר עמך בלי משל כאשר אמר דנא פשרא כלומר ולא חלום הצריך פתרון כקודם כי זה הוא פשר הקודם. נמצא עלפי הדברים האלה כאילו נשנה אליו החלום זה פעמים בלילה אחד פעם במשל וחידה ופעם בדרך נגלה כמדבר על איש ועל אדם ומבאר יותר אשר יקרה לו והיה מקום יאמר אליו המלך אם הדבריך כן הוא ומה זה היה השנות אלי החלום הזה פעמים לזה אמר וגזרת עילאה היא די מטת כו' כלומר ראה נא כי כמוך כפרעה חולם חלום אחד בפנים שונים בלילה אחד אשר היה שם הדבר כאשר אמר יוסף ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר כו' שעניינו אצלי כאשר ביארנו במקומו שאמר ועל השנות החלום אל פרעה ששבת וראה החלום בשנוי וגם היה זה פעמים שהיה בזמן מועט הזה פעמים ענין ההשנות הוא כי נכון הדבר מאת האלהים ולהחזיק הדבר נשנה בשנוי יותר מתבאר כי אין ספק היה החלום השבלים יותר מבואר ומחזיק פתרון הפרות מחלום הפרות בעצמו והיות זה פעמים שבזמן זה המועט היה פעמים הוא על כי ממהר האלהים לעשותו כמלך אשר דברו נחוץ שגוזר ואומר ומיד חוזר ואומרה לזרז ידי שלוחיו בל יתמהמהו ממצוא חפצו והן הם דברי דניאל פה אל המלך באומרו וגזרת וכו' כלומר ענין השנות החלום באופן יותר נגלה הוא כי נכון הדבר מאת האלהים וזהו וגזרת עילאה היא ועל היות זה פעמים ושמא תאמר לו חפץ ה' בזה למה הריאני את כל זאת ולא זאת השנית לבדה הוא כי ממהר הוא ית' לעשותו וזהו די מטת כי הדבר יצא מפי מלכו של עולם להעשות מיד וכאילו כבר הגיע וזהו די מטת ולא אמר שיבא מהר כ"א כאילו כבר הגיע יען כי בפרעה הקיץ בינתים ופה לא הקיץ מורה על תכיפות יותר נמרץ וכה יעשה לו האלהים וכה יוסיף בעת ההיא לולא דניאל איש חמודות עמד בפרץ לפניו בדבר עצה הלום לנחותו באורח צדקה והיא שעמדה לו עד מלאת לו שנה תמימה ובכלל דברינו נבין ונשכיל אומרו וחבלוהי בפסוק הקודם לומר שאין ענין גדו אילנא אבדן האילן והפסדו בהחלט רק וחבלוהי שאינו רק חבלה או על דרך זה שרומז שאומרו גדו אילנא הוא על המעלה ולא על עצמו שאם לא כן למה יצוה על החבלה לומר וקציצו ענפוהי כו' שהם ענפי ממשלתו בל יחסו בו עוד חיות ברא וכו' הלא בכלל מאתים מנה כי אין שלטון ביום המות ובהכריתו הכרת תכרת תפארת גדולתו ואיך תצדק חבלה אחר המות אך אין ספק כי ציווי החבלה מורה שאין הכריתה על עצמו וזהו אומרו וחבלוהי כי הוא יורה הרמז הלזה ועוד נאמר בו בפסוק הבא בסייעתא דשמיא: