חבצלת השרון על דניאל ד:כב
חבצלת השרון על דניאל · Chavatzelet HaSharon on Daniel 4:22
Open in the reader →1ולך טרדין מן אנשא וכו'. אחרי הודיעו אותו כי סוף החלום המורה באצבע את אשר יקרה לו ופתרון כללות החלום הואיל דניאל באר אותו באר היטב ואמר ולך פרדין וכו' ועדיין על כל הכתוב למעלה ראוי נשימה לבנו אל יתור הוי"ו ולא אמר לך טרדין כי גם שדקדקנו ממנה שאין כל כוונת אמרו דנא פשרא שיחזר לשון דנא אל אומרו ולך טרדין רק כאילו גמר אומר והוסיף להודיע פרט שלא היה בכלל אך עדיין לא פורש מה משפט הוי"ו הואת ומה יעשה בה ויהיה באשר נדקדק אומרו בסוף פסוק הקודם על מרי מלכא ובזה לא אמר ולמרי' טרדין או ולמלכא טרדין כי אם ולך אך כל ישעו וכל חפץ באשר קדם הנה היה לאמר שלא יסתכן כי אם תאבד ממנו השררה והמלכות כאשר כתבנו גם כי בכלל הדברים רמוז אבדן דעתו לא פירש אותו בפירוש עד עתה בפסוק זה ועל כן בסוף פסוק הקודם שענינו על אבדן שררתו גמר אומר די מטת על מרי מלכא כלומר במה שמגע אל השררה והמלכות שתאבד ממך כעת אך מה שנוגע אל עצמותך במה שאתה אדם הוא שתטרד מן אנשא וכו' וז"א ולך כלומר ואל הנוגע לך הוא שטדדין כו' עוד זאת כוון באומרו ולך טרדין מן אנשא כי הנה השומע ישמע דברי חלום לאמר תחותוהי תדור וכו' ובענפוהי ישכנן וכו' קרא בחיל גדו אילנא וקציצו ענפוהי כו' תנוד חיותא וצפריה לבבו יבין כי זו רעה חולה עד צואר חיותא וצפריא יגיע כי סר צלם מעליהם כי עלה הפורץ סוכת שלומם ויחמוס כגן חורש מצל היה להם לסתרה ואנה ינוסו לעזרה מכון לשבתם ואי זה מקום מנוחתם אך לא כן הדבר כי רעתו אז יעלזו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי נתן חתיתו על כל החיים וגם ברושים שמחו לו מאז נפל כי לא ישישו יושבי בצלו כי חמתו מרובה מצלתו על כן היה דבר דניאל אליו ולך טרדין מן אנשא כלומר גם כי ראית סר צלך מעל חיות ברא וכו' הלא המה כל גויי הארץ אל יעלה על רוחך כי עליהם הגיעה הרעה כי נטרדו מצל חסיו בו כי ונהפוך הוא כי לא לייחס הטרד בני אנשא ממך כי אם אותך מהם וז"א ולך טרדין מן אנשא כלומר ולא לאנשא ממך וגם את הדבר הזה אחשוב כוון באומרו למעלה וחבלוהי ולא הזכיר קציצת הענפים הוא הצל וטלטול חיות ברא וצפריא ממנו לומר כוונת הכל בקצור נמרץ הפך הנשמע באומרו וחבלוהי כלומר שאליו ולא לזרים אתו תהיה החבלה וגם בדברי החלום יש רמז הרומז על זה כי אחרי אומרו וקציצו ענפוהי הפליג לדבר ולומר אתרו עפיה ובדרו אנביה עם היות כי מה תקות פריו ועלהו בלעדי זה הנפוץ אחר כריתת ענפיו וגם בהזכירו טלטול החוסים בצלו לא אמר לשון המורה על הרגש התפעלות רב כי אם תנוד שהוא פועל קל כצפור לנוד מבית לבית ומחצר לחצר וגם אומרו תחתוהי הוא מיותר כי אחר הכרת גזעו ונקצצו ענפיו לא נשארו תחותוהי לייחס אחרי כן ההתנועעות מתחתיו אך הוא להורות כי בכריתת גזעו וקציצת ענפיו על זאת לא תאבל הארץ כי סר צלה על העלה נבל ועל פירות האילן כי נכרת מפיהם כי אם נ"נ אבד לעצמו אבד ולא לדורו אבד כי אם סר צלו הקללה תחשב לו וזהו אתרו עפיה כי נסירת העלים המצלים לא לרעת חוסי בו כי אם למענו למה שהיא שלו כי צלו יגרע ולא צל זולתו מהם ועל פירות האילן הוא אומר ובדרו אנביה כי לא יעדר כי אם פירות שלו שיחסר לחמו ממנו אך לא מהם באופן לא יתייחסו כי אם למתנודדים לבד מתחתיו ולא שיחסר מהם מנוחה טובה הימנה וז"א תנוד חיותא מן תחתוהי כו' ואו' מן ענפוהי:
2והנה בסוף הפסוק באומרו עד די תנדע וכו' ראוי להעיר על מה זה החל ולא כלה דברי המלאך הדובר בו לומר ושפל אנשים יקים עלה לא בפסוק זה ולא בשאחריו שחוזר לאומרה:
3והנה לבא אלה ביאור נחפשה ונחקורה בדברי החלום א' באומרו על די ינדעון חייא די שליט וכו' יראה דבר שינוי ומשולש כי בכלל אומרו די שליט עילאה במלכות אנשא הוא בלי ספק גם כן דלמאן די יצבא יתננה וגם שלשפל אנשים יקים עלה ועוד באומרו בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא מה ענין עירין וקדישין אם הכל אחד הוא כפול ועוד כי בעירין אמר פתגמא ובקדישין שאלתא ועוד מה זו שאלה הלא גזרת מלך היא אשר נגזר עליו ואין שואל דבר ועוד כי בחלום לא תלו הדבר בנ"נ כי אם בכל החיים כאומר די ינדעון חייא ודניאל תלה בו באומר די תנדע:
4אך אמנה בתחלת דברי האגרת הזאת אשר כתב לכל עממיא כתבנו כי על דבר אשר גאה גאה נ"נ על אשר משל ממשל רב מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו כי מולך בכיפה היה ומה גם אחרי נתן ה' את עמו ואת ארצו בידו חשב למשפט כי עזב ה' את הארץ כאשר השליך מעל פניו את חלק ה' עמו ישראל חבל נחלתו והניח הנהגת העולם ביד השרים אשר חלק על כל גויי הארץ ומה גם אל השרי השורר בימים ההמה הוא שר מלכות כשדים וכל אשר יחפוץ יעשה ולית די ימחה בידיה ובגלל הדבר הזה כאשר פתרי לו דניאל את חלומו הראשון די בתריה תקום מלכו אחרי וכו' ובתריה מלכו תליתאה וכו' חרה לו ויתעצב אל לבו כי ראה כי לא לעולם חוסן ונזר לדור ודור ולא תכן מלכותו לזרעו אחריו כי בתריה תקום מלכו אחרי ולקץ הימין יקים אלה שמיא שפלים למרום וימליך מישראל מלכותא די לעלמין לא תתחבל אז אמר בלבו מי יורידני ארץ ואני במלוא העליון גבוה מעל גבוה על כל גויי הארץ ושר מלכותי כסאו מעל כל השרים אשר על כל מלכי הארץ והנה עתי עת דודים כי עזב ה' את הארץ כי בה געלה נפשו ונטשה ביד השר המושל אז בארץ והוא כעת שר מלכותי ועל כן עת לעשות ולתור בחכמה התנכלות מה לעוז במעוז רוח המושל עליו ולקסום קסמים והיה הקסם להקים צלם זהב כלו שתשתפכנה ארבע ממלכות הארץ הרמוזים בגופו אל מלכותו הוא רישא די דהבא וישתחוו לו כל מלכים ושרים וכל עם ולשון והיה הקסם באופן כי כאשר יפלון ויסגדון יכנעו תחת רגליו המה וכוכבי מערכותם ועוד לא ירימו ראש ויהיה הוא וזרעו יורש עצר עד אחרית הימים וגם על מלכות עם עני ודל הוא מלכות האחרון די לעלמין לא תתחבל פקח עיניו לדכאם תחת רגליו ככל הכתוב למעלה ובדבר הזה את ה' היה מחלל לעיני כל עממיא אמיא ולשניא קריאי מועד חנכת צלמא די הקים על כן הוא ית' שלם לאיש כמעשהו ועל משענת קנה החכמה והתבונה אשר התחכם אז יותר אשר בו תמכה ימינו לעשות מעשהו לבב חיוא אתיהיב ליה ועל אשר אמר בלבו כי עזב ה' את הארץ ביד מלכיה ושריה וכל חפצו יעשו אז ראה כי נכזב ובכל תקף ממשלתו הורד גאונו ושאונו ועל זה נאמר די ינדעון חייא די שליט עילאה במלכות אנשא כי הוא ית' המושל ברוח המושל על הארץ ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו ואשר זמם להעדא עבד שולטן ממלכים נועדו לבא אחריו הוא ית' לא כן ידמה וזהו ולמן די יצבא יתנינה כאשר ניתנה מלכותו בשבעה עדנין שלא ברצונו לאויל מרודך כנודע כי בצאתו אסרו בנחושתים ולא פתח לו ביתה ועל אשר חשב על היהודים לאבדם בל יקומו וירשו ארץ לקץ הימין וישארו נבזים ושפלים כיום הזה להורות לפניו כי לא יפלא לה' דבר לשום שפלים למרום הורה לו כי מבשרו יחזה ומאשר אחרי נפלו ונחשב כבהמה כי אין למטה ממנה הגיע למלכות ממנו יראה כי אין מעצור לה' להקים עם עני מתהומא דארעא ועד רום רקיעא ועל זה אמר ושפל אנשים יקים עלה ועל דבר כי אומרו ושפל אנשים יקים עלה הוא על עם בני ישראל אשר ירום ונשא וגבה מחת היותו כעפר לדוש הסתיר דבר וישמור לפיו מחסום בעוד רשע לנגדו בל יראה וכעס כי יאמר כי לעצמו הוא דורש באשר הוא יהודי ועדיין כל זה איננו שוה להשיבו על כנו כבראשונה ורבו יתירא הוספת ליה לולא על דבר כבוד שמו יתברך כי כאשר חלל שם שמים ברבים לעיני עממיא אמיא ולשניא יתקן את אשר עותו להשמיעם את הוד קולו ברוממות אל לעיני כל הגוים כאשר עשה בספר כתב לכל עממיא וכו' ולולא ה' צבאות השאיר לו כסא מלכותו ורבו יתירא איך ימלל גבורות ה' ישמיע קול תהלתו לכל עממיא ועליהם תטוף מלתו אם לא יהיו לפניו גוים ומלכים ירד כאשר בתחלה ככתוב למעלה בארוכה ונרמז בכתוב כאשר יבא בסייעתא דשמיא:
5ועל פי דרכנו הנה באה עלינו תשובת קצת הערות אשר התעוררנו אליהם ולהניף ידינו על הנותרות עוד נשוב נראה על מה זה הראה לו ה' עיר וקדיש כי הלא יראה כי שנים המה ועל מה זה שנים באו אליו ולא אחד היה ושאר רוח לו להעביר קול גדו אילנא וכו' ומה בין זה לזה וגם כי הלא שניהם קדושים ולמה את האחד בשם קדיש יכנה ולא גם את השני ואם אחד היה וקרא שמו עיר וקדיש וי"ו של וקדיש היא יתירה. אך יהיה כי במלאכי עליון ימצאו מינים שונים מהם מצד החסד ומהם מצד הגבורה כר.מרם ז''ל על פסוק המשל ופחד עמו כי יש מתייחסים אל המים ויש אל האש ויש מאש ומים והוא כי המיוחס אל המים הוא מפאת החסד ואשר אל האש אל הפחד והגבורה ואשר אל שניהם הוא ממוזג משתי המדות ואשר המה מצד הגבורה אחשוב בשם עירין יכנס ואשר המה מצד הרחמים יכנם בשם קדישין גם כי כלם קדושים. והנה ברעה הזאת הבאה על נבוכדנצר שתים הנה קוראותיו רוגז ורחמים רוגז וכעס על הרעה הבאה עליו ורחמים על אשר היטב היטיב עניו הוא ית' בל יכנו שרב ושמש כי היה לחורב ביום וקרח בלילה ולולא ה' היה לו חלה את חליו אשר ימות בו ואשר הצילו ממעונות אריות והררי נמרים אשר הוא גר שם עד שבעה עדנין ויוציאהו ה' ביד חזקה וישיבהו למלכותו כקדמותו באופן כי בקצף רב קצף הסתיר פניו ממנו וברחמים גדולים יקבצנו ואין ספק כי בגזרת עירין המשתלשלים מכח הדין היתה זאת לו שמאל דוחה ובמאמר קדישין שמפאת הרחמים היתה ימין מקרבת על כן חלם ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית שהיה מלאך אחד משותף משתי המדות וזהו עיר וקדיש והחל בגנאי בפתגם מעשה הרעה ואמר גדו אילנא וכו' וסיים בשבח הרחמים ואמר ברם עיקר שרשוהי בארעא שבקו שהוא כאשר פירש דניאל ואמר ודי אמרו למשבק עיקר שרשוהי די אילנא מלכותך לא קיימא. וזהו ובאסור די פרזל ונחש שיהיה הקשר חזק ואמיץ להחזירו למלכותו כלומר שלא יהיה הדבר תלוי ועומד שאם בא יבא ולא יקראנו אסון ישוב למלכותו ואם אין לא יהיה לו רק שהם ישמרהו ויחייהו עד ישיבהו על כנו ולאיתנו. והנה מאשר לא נאמר ברם בעיקר שרשוהי לא תקצצון או לא תהעדון מארעא וכיוצא בזה שהיה נראה כגוזר ומצוה על חוטבי העץ ישמרו להם מהשחית העיקר ולא אמר כי אם עיקר שרשוהי בארעא שבקו הלא יראה כשואל ומבקש מהם שעיקר שרשוהי בארעא ישבקו וירחמו לבלתי השחית הכל גם שאינו כדאי על כן על שתי אלה אמר בגזרת עירין וכו' לומר כי פתגם מעשה הרעה בגזרת עירין שמצד הדין היה לו וזהו אומרו בגזרת עירין פתגמא ועל אשר מן השמים ירחמו עליו בענין השארותו ותשובתו למלכותו באומרו ברם עיקר שרשוהי וכו' אשר היה דרך שאלה ובקשה אמר ובמאמר קדישין שאלתא ובכן עתה חל עליו חובת ביאור מאין יבא עזרו ירחמהו עושהו והפליא לעשות עמו והוא יתברך שונא לו ומבקש רעתו לזה אמר על דברת די ינדעון חייא די שליט וכו' והוא אשר כתבנו כי לולא ה' צבאות השאיר לו שריד וכסא כבוד הנחילו במה יודע לכל חיי עולם די שליט עילאה וכו' כי עתה אשר הוא המושל אחרי זאת יבא במגלת ספר כתוב לכל עממיא וכו' ויספר להם את כל אשר קרהו ואת פרשת הקצף אשר קצף עליו ה' ושב ורפא לו למען דעת כל עמי הארץ די שליט עילאה וכו' שהם ג' הדברים אשר שם ה' בקריבו אשר לא האמין בהם טרם תבא עליו הרעה ככתוב למעלה וזהו אומרו על דברת די ינדעון חייא די שליט וכו' כי מה' יצא הדבר להחיותו ולהשיב את שיבת מלכותו למען על ידו בשובו ינדעון חייא די שליט אלהא וכו' הם שלשת הדברים מאשר קרה לו כי הוא ישמיע הדבר לכל גוים יעבדוהו כי גלוי וידוע היה לפני מי שאמר והיה העולם כי כה יעשה וכן עשה כי שלח ספרים לכל עממיא וכו' אשר בכל מלכותו ככל דברי האגרת הזאת וזהו שלא נאמר לו די תנדע רק די ינדעון הוא שידעו על ידו אמנם דניאל העלים ממנו ולא הגיד לו ובמקום אשר נאמר לו די ינדעון חייא שנה ואמר די תנדע די שליט וכו' כי כבוד אלהים הסתר דבר לבלתי רום לבבו באומרו כי ה' עליון נורא צריך אליו ימלל גבורותיו ישמיע תהלותיו כי לא יתן אל לבו כי במה נחשב הוא והאלהים עשה יען עשות כיום הזה מהקטיגור סניגור ומלאך רע בעל כרחו יענה אמן ויקדש שמו ית' לעיני כל הגוים הרואים את כבודו ית' מתחלל בפי רשע ופי מרמה ופעל ועשה תחבולות יעץ כאשר חשב מזמה להשיב ולהפר עצת קדוש ישראל אשר יעץ להעדא מלכין ולהקם מלכין עד קץ הימין ועתה פניו יחורו כי יבוש ויודה ולא בוש כי שקר מליו ומזמות זו חשב הבל המה מעשה תעתועים לא יקום ולא יהיה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר כי הוא השליט במלכות אנשא ולמן די יצבא יתנינה וכו' גם לו אמר ינדעון חייא היה מורה כי המון העם היו המסכלים זה עד כה ולא כן הוא כי הוא העיקר על כן אמר די תנדע כי אליו תתחדש ידיעה זו כי הוא העיקר גם כי ממנו ימשך לזולת: