חבצלת השרון על דניאל ד:כד

1להן מלכא מלכי וכו'. הנה ענין הכתוב יראה להן מלכא אחר שגזרה עומדת לעומתך עשה זאת אפוא והנצל חטיך בצדקה פרק וכו' והדבר הקשה שאדרבה אחר גזר דין כזה מי אמר לו שבצדקה יפדה ומה גם כי לא מישראל הוא גם תהיה א' מהדברים המקרעים גזר דינו של אדם ולא עוד אלא שיאמר הן דא תהוה ארכא לשלותך שלא כמסתפק ואומר אולי תוכלי הועיל רק כמחזיק ומאמת תעלה ארוכתו בזה. וגם נשים לב אל כפל ענין באומרו חטייך ועוייתך ומה המה אלה חטאיו ועונותיו ומה בין צדקה למיחן ענין:

2אך פיו פתח בחכמה לאמר אחרי ראיתי כי אין רעתך רבה כי אם בשצף קצף ורוגז רחם זכר כי ברחמים גדולים ישוב יקבצך ליקר מלכותך על כן אמרתי כי לא ריחקך בזרוע נטויה ובכן מלכי ישפר עלך כי יש תקוה וארוכתך מהרה תצמח וגאולה תהיה לך כי תגאל באלה בצדקה ומיחן ענין ועל כן גמר אומר כי הן דא תהוה ארכא לשלותך יען לא היתה מכתו אנושה וז"א להן מלכא כלומר לפי זה שלא כבדה יד ה' עליך לרעה לכן עשה זאת אפוא ומלכי ישפר עלך וכו':

3והנה על פי הדברים אשר כתבנו למעלה יראה כי ד' המה אשמותיו בב' רעות היה כשוגג בדמיונו ובשתים כזד יהיר פעל ועשה בשאט בנפש וביד רמה והוא כי שרירות לבו השיאו לחשוב על ה' תועה ולהאמין בשוא נתעה כי עזב ה' את הארץ מאז החריב ביתו וסילק שכינתו מעל עמו והארץ נתן למלכיה שריה צבא המרום במרום אשר על מלכי האדמה על האדמה ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ועל כן עשה יעשה מזמות לבו ומן השמים לא יוכיחו ולא יאמרו לו מה תעשה ולעומת זה נאמר לו עד די תנדע די שליט וכו' שנית העולה על רוחו כי חכמתו תעמוד לו לשובב אליו כל ממלכות הארץ הנועדים לבא בתחבולות יעץ בדבר הצלם כאשר כתבנו שם ושעל כן גלה מבלי הדעת באומרו לבביה מן אנשא ישנון ולבב חיוא וכו' והן ב' אלה מחשבות אונו אשר המה היו הכנה אל מעשה הצלם לשגגות יחשבו כי תעה לבבו אך שתים רעות פעל ועשה בזדון בצלמא די הקים אשר צוה יפלון ויסגדון כל עממיא להפר עצת קדוש ישראל לעיני כל הגוים אשר יעץ בארבע מיני מלכיות העתידים עורר בעולם כי בדבר הזה חלל את ה' חלילה בפרהסיא. עוד שנית גדולה מזו בצוותו על בני ישראל ישתחוו גם המה לחלל גאון כל צבי על ה' ועל משיחו לחבל מלכותא די לעלמין לא תתחבל אשר הוא כי יבא שילה ועל שתים אלה האחרונים נאמר לו על האחד ולמן די יצבא יתנינה ועל השנית ושפל אנשים יקים עלה כמבואר הכל למעלה ע''כ על חטאים אשר חטא בשוגג נאמר חטייך בצדקה פרק שהוא בצדקה מה גם כי לא ירבה מאד ולא יחונן דלים רבים כי שגגות הנה ועל אשר חטא בזדון ובפועל אמר ועוייתך במיחן ענין שיהיה חונן ונותן וגם לעניים רבים כי בזדון חטא והוא מדה כנגד מדה אתה עשית להשתרר גם השתרר על כל גויי הארץ מלכיה ושריה על כן לעומת זה תשוב תרחם לעניי ארץ בצדקה וחסד לעומת אשר היה עם לבבך בליעל להתקומם על כל הארץ ולהכניע את יושביה תחת רגליך. ובזה נבין אומרו הן דא תהוה וכו' מורה באצבע לומר הן זאת ביחוד תהוה ארכא לשלותך והוא תחת היותה מדה כנגד מדה. ועל פי דרכו בא ללמד דרך ארץ באומרו מלכי ישפר והוא כי אשר לפני מלכים יתיצב לא יגבה לבו לדבר ולומר שמע בקולי איעצך כי היותו חכם בעיניו ליעץ אל המלך אך ממנו יראו וכן יעשו שמניח חפשיות הבחירה לפני המלך ובלתי מחשיב את עצמו ולא את עצתו באומרו מלכי ישפר כלומר אל תביט אל היות אני היועץ גם כי גדול אני בעיניך ולא אחזיק את עצתי לטובה בודאי מפאת עצמה רק אומר הלואי שהעצה מצד עצמה תישר בעיניך כי איני רק כמגלה דעת ואתה תבחר ולא אני. והנה התעוררו רז"ל על דניאל מה ראה על ככה ומה הגיע אליו לדבר טוב על המלך ועצה טובה קא משמע ליה וכן לא יעשה לאהבה את שונא ישראל נוסף על זה הליועץ למלך נתנוהו ואמרו כי לא מאהבתו אותו עשה הדבר כי אם באהבתו ובחמלתו על עם בני ישראל כי אז ירדו לשערים עם ה' בימים ההם רעבים גם צמאים ובזה יאכלו אכול ושבוע כיד המלך. ובדבר הזה יתכן עוד דרך ב' באומרו מלכי וכו' והוא כי קרוב הדבר יתן אל לבו כי אולי לא למענו הוא עושה כי אם ענייו ירחם כי כל המון ישראל הנה הנם העניים והאביונים הנמצאים שם ולא הכשדים כי אם אחד מני אלף ושנים מרבבה כי המלכות שלהם היה אז בארץ על כן אמר אל תפן אל בחינת האומר באשר הוא יהודי לחשוב כי על אשר בך יחסו עמי עמי אני עושה ואל תשית לבך כי אם אל העצה מצד עצמה אשר היא טובה לוי משבעה עדנין יחלפון כי הן דא תהוה ארכא לשלותך להנאתך ולטובתך. עור היה אפשר לומר כי נתן אל לבו ליעצו לבל יעלה על רוחו כי משנאתו אותו לא פתר לו טוב כי אם רע באמרך כי כל אשר ידבר בא יבא כי כל החלומות הולכים אחר הפה לכן הורה כי לא שונא הוא לו ולא מבקש רעתו כי הלא יבקש ארכא לשלותו וכן הרבה פתחים ודרכים יש ויש להתנצלות דניאל אך אין זה מקום שאמרו להאריך כי ישרים דברי רז"ל כאשר כתבנו י: