חבצלת השרון על דניאל ד:כג

1ודי אמרו למשבק וכו'. הלא כמו זר נחשב יפתור דברי החלום ואחריתו ראשונה ובאחרונה יסע וממחציתו יקח לפתור אותו כי הלא כאשר פתר לנו ענין ועם חיות ברא מדוריה וכו' שהוא סוף החלום רזזר למעלה אל אמצעיתו ברם עיקר שרשוהי וכו'. ולכאורה אפשר כי ראה והתקין מעין המאורע כי מעשה שהיה כך היה כי אחרי אשר נטרד והיה עם חיות ברא מדוריה וכו' הושב למלכותו ותשובתו הבאה באחרונה היא פשר דבר ברם עיקר שרשוהי. עוד אפשר כי עד כה דבר על אשר אחרית דבר החלום הוא פשר הקודם כי האמור בסוף כמדבר על איש ועל אדם שלבביה מן אנשא ישנון וכו' הוא פירוש רמז הרומז במשל ומליצת האילן כאשר כתבנו באומר דנא פשרא וביארו באומר ולך טרדין וכו' ועתה בא ויאמר ודי אמרו למשבק וכו' כלומר וזה שאמרו למשבק וכו' לא פורש פתרונו בסוף החלום ואני אפרש כי זה פתרונו מלכותך לך קיימא וכו' ועל כן אחר עד עתה עד כלותו לדבר ולומר הצד השוה שבשני קצות החלום ואחרי כן סרח העודף בחלק הראשון על השני וענין הכתוב הוא אשר כאבנו למעלה כי אומרו אנתה הוא אילנא לא על עצמו נשא המשל אל האילן כי אם אל מלכותו ומעלתו ואשר בדבר הזה לא היתה סתירה מראשית דבר החלום בגדו אילנא אל סופו באומרו עם חיות ברא מדוריה וכו' כי לא יורה זה על מות וזה על חיים אך אדרבה השני פתרון הפירוש הראשון כאשר כתבנו בדנא פשרא וכו' וגם עתה אמר ודי אמרו וכו' לומר כאשר הקדמנו שהאילן הוא משל אל המלכות אשר אמרו להשאיר עיקר האילן הוא עיקר מלכותך ולא לבד אל השאר בחיים חייתך גם דקדק באומרו לך קיימא וכו' והוא לומר לו שמעת את עיר וקדיש אומר ברם שרשוהי בארעא שבוקו הנה היה פשר הדבר שהבנים בניך יוצאי חלציך המה המושלים אחרי זאת ולא אתה כי הבנים אשר זרעך המה המתפשטים ומסתעפים ויוצאים ממך נדמה ונשוה אל שרשי האילן המתפשטים ומסתעפים ממנו אך עתה די אמרו למשבק עיקר השרשים של האילן הוא יורה שמלכות עצמך קיים לך כי עיקר האילן הוא מלכותך אשר תשוב תמלוך וזהו ודי אמרו למשבק עיקר וכו' מלכותך לך קיימא אך אינו בעצם הנמשל במשל כי במשל נשאר העיקר מאז נכרת העליון ואתה לא כן רק מן די תנדע די שליטין שמיא וזהו אומרו מן די תנדע וכו' פעם שנית והוא כי כריתת האילן היא הוראת ההפסק כאמור: