חבצלת השרון על דניאל ד:לג

1ביה זמנא כו' כען וכו' . הנה ראוי לדעת עד כמה פעמים ישוב ויאמר מנדעי יתוב עלי כי הלא נאמר למעלה וגם כי רמזנו התחלת תשובתה עד כה לא נגמרת מלאכתה ועתה בס"ד נבא עד תכונתה ובאומרו וליקר מלכותי וכו' יתוב עלי הנה לא יצדק כי אם ויקר מלכותי הדרי וזיוי יתוב עלי או וליקר מלכותי הדרי וזיוי התיבוני אך יתוב עלי עם אומרו וליקר וכו' הוא בלתי צודק ועוד שאחר שהגיע למלכות איך יאמר הדברי ורברבני יבעון כי משמעו הוא יבעון להמליכו ועוד באומרו כען אנא וכו' מה ענין אומרו כען שיראה כשולל זמן זולתו ומהראוי יאמר להן אנא וכו' שיהיה כאומרו לפיכך אני משבח ומרומם וכו' ועוד למה לא אמר כל השבח הזה למעלה באומרו ולעלאה ברכת ולחי עלמא שבחת וכו' ולא יפסיק בינתים בתשובתו למלכותו ולא עוד אלא שמורה שעל אשר על מלכותו התקנת ורבו יתירה הוספת ליה הוא משבח ומרומם וכן לא יעשה כי מבלעדי זה לו יתברך נאוה תהלה לאהבת האמת והטוב ולא לאהבת המועיל מה גם כי הלא הוא עצמו עשה כן ומאז נשא עיניו השמימה עודנו בארץ מדבר ברך ושבח כאשר אמר למעלה ועוד באומרו וכל מעבדוהי קשוט ואורחתיה דין מה בין מעבדוהי לאורחתיה ומה ענין אומרו באחד קשוט ובשני דין ועוד באומרו ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה והלא טוב היה לשבח במעשה מביכולת ומה גם כי בדידיה הוה עובדא ויאמר נא ודי מהלכין בגוה משפיל וגם מה התקשרות יש לשבח הזה בשלשת חלקיו חלק כחלק:

2והנה לבא אל באורו נשימה לבנו אל שנותו את טעמו באומרו שלטניה שולטן עלם כי למעלה בתחלת דברי ספר כתב לכל עממיא לא אמר כן כי אם מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר כי מה שייחש שם אל המלכות ייחס פה אל השולטנות ואשר ייחס אל השולטנות ייחס פה אל המלכות וגם על פי דרכנו נשיב אל אומרו פה מנדעי יתוב עלי ולמעלה אמר מנדעי עלי יתוב ואם יהיה אפשר גם לתת טעם אל חילוק הנקודות כי למעלה נאמר מנדעי בפת"ח המ"ם ופה בחיר"ק:

3ואומרה כי שלשת המה הלכות דעות אשר הלך בהן נ"נ משערי לשער וגדרנו גדרם והנה עד הנה דברו הכתובים על שתים הראשונות ואשר נעלה מהראשונה אל התיכונה ותאר הגבול אשר לכל אחת מהנה ועתה בא ויאמר את אשר נעלה מן התיכונה אל השלישית וכל ישעו וכל חפץ אשר נושע בה ויצלח למלוכה ואשר בפגעו בו קנה חכמה קנה בינה יתירה במעשה ה' כי נורא הוא ועל פיה ראה והגיה דבריו הראשונים ומלא את חסרונם לתת תודה ותהלה מאד נעלה על כל אשר השיגה ידו בטרם תבא אליו המדרגה השלישית הזאת והוא כי מה' צבאות יצאה הפליא עצה להשיבו אל מלכותו ולהכינו על מכונו למען דעת כל עמי הארץ את כבודו יתברך מפי אשר חללו לעיני כל עממיא אמיא במעשה הצלם ככל הכתוב בכונתו אצלני למעלה אשר למען זאת ה' חפץ דכאו למען ידע כי לה' הארץ ולמען יתקן את אשר עותו ויהיה מלאך רע עונה בעל כרחו אמן כי אין כמוהו עד נאמן לעיני העמים ומה גם כאשר עליו עבר כוס על כן היתה עצת ה' לאשר יהיה עד ממהר ושישמעו דבריו לכל העמים כאשר בתחלה להשיבו למלכותו ולשים בלבו יגיד דבר כל אשר נגזר עליו ואשר נעשה פתגם מעשה הרעה ואשר ידע בגלל הדבר די שליט עלאה וכו' לכל עממיא וכו' לעומת אשר חללו לעיניהם ככל הכתוב למעלה באר היטב ועל כן רצה הקב"ה ליתן חנו בעיני כל שריו ועבדיו בל יהיה נבזה בעיניהם נמאס באמרם הן בעודנו מלא חכמה וכליל יופי כמבואר למעלה לא עמד טעמו בו וריחו נמר ומה יעשה אחרי נפלו ונמשל כבהמות כי גם כי ישוב ותהיה בינת אדם לו לא יבצר ממנו סכלות מעט כי אין אבדת דעת חוזרת לבעליה כאשר בתחלה ובכן יאמרו הזה יעצור בעמים כלם או זה יעשה מלוכה על כל גויי הארץ ומה גם כי אשר הוא מלך על כל הארץ הלא לא יהיה כ"א אשר נמצא אתו יתרון דעת החכמה עד בלי די על כל איש חכם לב ולא יבצר ממנו מזמה וחכמה להנהיג את כל ההמון הרב אשר השליטו ה' בהמה אך חסרון לא יוכל להמנות נצב מלך עוד. ב' כי אשר קרהו מקרה בלתי טהור כמוהו עשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמיה יצטבע היה ביום אכלהו חורב וקרח בלילה לא יום א' ולא יומים כי אם עד ז' עדנין אין ספק כי לא עתה בשובו פניו יחורו יזהירו כזוהר אור פני מלך כאשר בתחלה כי בעודנו מהלך בין החיות פנה הודו פנה הדרו ועוז פניו ישונא ונהפכו פניו לירקון וחשך משחור תארו גם בשובו פניו לא יהיו לו עוד באופן לא יהיה תואר לו ולא הדר ויבזוהו כי לא יאתה יקר תפארת המלכות כי אם למלך ביפיו תיקר נא נפשו בעיר כל רואיו ויביטו בו בעין החשיבות ותהיה חתיתו ומוראו על פניהם לבלתי יחטאו לו ולא יעברו פיו באופן כי על ב' אלה ימאסוהו ממלוך וה' יעץ להשיבו על כנו ולאיתנו כמשפט הראשון ועליו יוסיף. ע"כ הוא יתב' ראה והתקין יחד שתיהן כאשר נתן ה' חכמה בלבו מלא אותו רוח חכמה ותבונה ויתרון דעת המתייחס אל הנהגת מלכות בכיפה כי רב הוא ואף גם הב' היא זיוו והדרו באור פני מלך כאשר בתחלה כאשר יאות ליקר תפארת גדולת מלך גדול כמוהו הושב אליו מאתו יתברך ועל הא' מב' אלה אמר ביה זמנא מנדעי יתוב עלי לומר מנדעי המיוחד אלי באשר אני מולך בכיפה המדרגה ההיא שבה אלי ויותר מאשר היה לי מאז הייתי מלך על הארץ וז"א יתוב עלי ולא אמר עלי יתוב כלמעלה כי אז בבוא אליו המדרגה הב' לא נתחכם איז יותר על אשר היתה באמנה אתו השררה והמלכות אמר עלי יתוב כלומר מנדעי אשר היה עלי יתוב אך זאת הגדיל והוסיף על אשר חלק לו בבינה מאז היה מלך הארץ לכן אמר יתוב עלי לומר כי המדע ההוא מהבחינה השלישית גדלה מאד על אשר בתחלה וז"א עלי כלומר על ערכי ולהיות כי חלק הבחינה הב' באה אליו כמאז וחלק הבחינה הג' שבה אליו ביתר שאת כאמור על כן היתה נקודת המ"ם בפעם הזאת בחיר"ק לרמוז מעין מ"ם קצתית כלומר מן סוג דעי ולא כסגנון הקודם רק ששב עלי שהוא למעלה מערכי והוא חלק הבחינה הג' הנוגעת אל המלכות מה שאין כן בשנית כי לא היה בה סרח עודף כי על כן נאמר בה עלי יתוב כאמור. ועל השנית והיא הדרת פנים באור פני מלך אמר וליקר מלכותי וכו' לומר ובשביל יקר מלכותי אשר יאות אל יקר תפארת מלכות כזה הרב ורם על כל גוים למען יביטו יראו כי בעין החשיבות נורא מאד באור פני מלך ביפיו תחזינה עיניהם על כן הדרי וזיוי הראשון יתוב עלי וכה משפט שמוש הלמ"ד בפשיטות בכל מקומות כיוצא באלו כמו לשכנו תדרשו שהוא בעד שכנו וכמוהו אין מספר כן אומרו וליקר מלכותי יהיה כמו ובעד יקר מלכותי ובאומרו יתוב עלי ולא אמר עלי יתוב ירמוז על תוספת זיו והדר נתוסף בו על אשר היה בו מאז על דרך שבארנו במדע. וכנגד אומרו מנדעי יתוב עלי אמר כי למען זאת לי הדברי ורברבני יבעון כלומר ולי בשביל עצמותי ואיכותי על חכמתי לא לבד לא געלה נפשם בי כי אם גם יבעון להמליכני ולא בבחינת זכור ושמור אהבת חסד נעורי כי הייתי להם לראש ועטרת מלכם עד אשר לא באו ימי הרעה כי אם למען עצמי כי תהו בקנקני וז"א ולי. וכנגד אומרו הדרי וזיוי יתוב עלי אמר כי על כן על מלכותי התקנת כי נתבסס ותכון מלכותי מאד מאשר יקרתי בעיניהם והיה מלכותי מתוקן ומקובל וכנגד סרח העודף בזיוי והדרי כנרמז ביתוב עלי אמר שעל כן ורבו יתירה הוספת ליה. וכאשר כלה לדבר על דבר המלוכה וכסא כבוד הנחילו ה' באשר נתן חכמה בלבו והדרת פנים בא למלל גבורות ה' ע"פ אשר השיגו ידו בפעם הזאת ואמר: