חבצלת השרון על דניאל ה:א

1בלשאצר מלכא עבד לחם רב וכו'. ראוי להעיר ראשונה מה הגיע אליו די עבד לחם רב כי יום הגיע למלכות לא היה כי זה כמה שנים מלך כי בשנת ג' למלכותו חזון נראה לדניאל כאמור לפנים בשנת שלש למלכות בלשאצר וכן והמשתה הלז היה לפני מותו סמוך למיתתו כי בלילה היה מומת ואף למה שארז"ל כי עשה מלחמה עם דריוש וגברה ידו עליו או שמנה הע' שנה וטעה בחשבונו הלא נפלא למה הסתיר הכתוב ולא הגיד לנו טוב טעם אל משתה המלך לא בפירוש ולא ברמז ועוד על מה זה הודיענו הפלגת שתותו שלקבל אלפא חמרא שתה ומה גם לאומרים שעל כל כוס וכוס שהיה שותה כל א' מני אלף היה שותה גם הוא כוס אחד נמצא כי בכלותם לשתות כל אחד כוס אחד נמצא בידו אלף כוסות כי רב כחו וגבורתו לשתות יין על כל כוס וכוס תלי תלים ומה יתן ומה יוסיף לנו כי נדעהו ויאמר נא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף בלשאצר אמר בטעם וכו' וגם אומרו בטעם חמרא יראו דברי מותר כי המשתה כבר הוזכר באומרו עבד לחם רב וגה היין באומרו לקבל אלפא חמרא שתה מהראוי יאמר בלשאצר אמר להיתיה וכו' וגם למה תחלה קראו לחם ואחרי כן טעם והכל משתה אחד ועוד מה נשתנה פסוק זה שקראו בשם מלכא באומרו בלשאצר מלכא עבד וכו' מפסוק שאחריו שאומר בלשאצר אמר ולא נאמר בלשאצר מלכא אמר ועוד כי לא יבצר עשה משתה המלך ההוא מיום הגיע למלכות עד היום ההוא ומה זה היה לו בעת ההיא לשתות בכלי הקדש מה שלא עשה כן עד היום ההוא ועוד בשנותו את טעמו כי בראשונה נאמר מן היכלא די בירושלם ובפסוק שאחריו נאמר מן היכלא די בית אלהא די בירושלם ומהראוי כי גם למעלה יאמר מן היכלא די בית אלהא כאשר בכתוב השלישי ואם לאהבת הקצור השמיטו גם בכתוב השלישי לא יזכירנו ועוד כי הוא אמר להביא מאני דהבא וכספא ואיך יעברו פיו לבלתי הביא כי אם מאני דהבא לבד כאומרה באדין היתיו מאני דהבא די הנפק וכו' ועוד כי בראשונה לא הזכיר במשתה בלתי אם רברבנוהי אלף והס שלא להזכיר שגלתה ולחנתה ואחרי כן בשתותם בכלי הקדשי נאמר וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה וכן כאשר הובאו ושב להזכירן באומרו ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי חזר להזכיר שגלתה ולחנתה ועוד באומרו אשתיו חמרא ושבחו וכו' מה צריך לומר שהיה יין מה ששתו מה שלא עשו כן בכל מקום אשר נזכרה שתיה שלא נאמר רק וישתון בהון או ואשתיו בהון ולא נאמר וישתון חמרא או ואשתיו חמרא ועוד באומרו בה שעתא נפקו אצבען וכו' על מה זה הראוהו היד כותבת ולא שיראה הכתב מחוקה בקיר מאליו וגם שיהיה בה שעתא וגם שיהיה לקבל נברשתא ולמה לא מת מיד ולא יאריך עד הלילה וכן אומרו ומלכא חזה וכו' כי היה מספיק יאמר מלכא חזה וידוע שהוא פס ידא די כתבא שהרי הוזכר ועוד כי הלא גם רברבנוהי היושבים לפניו יראו כמוהו ולמה תלה הדבר במלך ואם הוא על מה שהוא נבהל מראות מהשאר הלא זה יובן מאומרו מיד אדין מלכא זיוהי שנוהי וכו' ועוד למה חרד כל החרדה הזאת ולא נתן אל לבו אולי על בשורה טובה יבא או הוא שליחות מאתו יא' שיתגר מלחמה על איזה מלכות כאשר קרה לנ"נ שהיתה בת קול בפלטין שלו שיכבוש את ירושלים או אם רעה היא אולי לא עליו כי אם על אחד מהמסובין:

2והנה אין ספק כי המלך הלז חשב על ה' רעה ויגבה לבו לעשות מעשהו זר מעשהו נגד ה' להכעיסו במעשה ידיו מורה באצבע כי יד אלהיו רמה וחלילה מבלתי יכולת ה' נמשכה מלכותי כי יד אלהיו יקיימנה בידו וזה באחד משני דרכים או כדברי רז"ל האומרים כי מנה וטעה והעולה על רוחו כי מלאו הימים אשר קצב עליו קצב הוא יתברך ע"י הנביא ירמיה ע' שנה למלכות כשדים וירא והנה מלכותו מלכות שלמה לא נגרע ממנו דבר ולא נפל צרור ארץ על כן ישמח ויגיל ויום טוב היה עושה לאוהביו רברבנוהי היושבים ראשונה במלכות או גם כי נאמר כי לא טעה הלא אמרו רז"ל בסדר עולם כאשר הובא בילקוט כי מהע' שנה נותרה שנה אחת למלאת הע' שנה במות בלשאצר והשלימה דריוש שנאמר אשר הומלך על מלכות כשדים והנה המשתה הזה היה ביום מותו כי אחרי אכלה בשולו ואחרי שתה בין לילה היה ובין לילה אבד בטרם בוקר נמצא כי ביום ההוא היו היה בסוף שנת ס"ט ובתחלת הע' ועל כן אפשר כי ראו ראה כי קרוב יום אידו והעולה על רוחו כי הן לו היה בעוד שנה מלכותו כלה כליון חרוץ עד יאבד זכר לו ככל הדברים הרעים שבירמיה על הממלכה ההיא הלא לא יתכן כי אם גם מעתה יחל מעט מעט להשבר ומקצת מלכותא תהוא תבירא אך בראותו כי כל תוקף כבוד מלכותו עודנו עומד ואין מכלים וככחו אז כחו עתה ולא עוד כי אם הולך וחזק כמו שארז"ל כי נלחום נלחם עם דריוש ועם אנשיו ויוכל ומלכותו בכל משלה על כן זדון לבו השיאו לחשוב על ה' תועה לומר כי הוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה כי יד אלהי דהבא וכספא אעא ואבנא היו לו מעיר לעזור להאריך ימים על ממלכתו מהלאה לע' שנה ימים ושנים על כן דבר ה' בזה אשר דבר ביד ירמיה הנביא ויאמר בלבו זה עת לשחוק ויעש משתה לכל שריו ועבדיו באופן כי הצד השוה שבשני הדרכים האלה הלא הוא כי עד היום ההוא היה למלך עז פנים ההוא לב רגז כי פחד עלי איד לקול צללו אזניו. כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה יפלו בנופלים על כי מיום הגיע למלכות פחד ורגז ואין נחת ולא יאמין בחיין באומרו כי יבא יומו ויאבד כל זכר לו ולא יחשיב עצמו למלך על הארץ וכל מעלותיו וגדולותיו לאפס ותהו נחשבו לו מקול מפלתו כי העומד ליגזז כגזוז דמי אך כאשר מנה וטעה ודמה כי מלאו ימיו ועודנו מחזיק במלכותו או לדעתנו כי נתן אל לבו בראותו כי משל ממשל רב ומה גם כי אז נצח את דריוש כדברי רז"ל לאמר כי הן לו היה עתיד עורר לויתו בעוד שנה לא היתה ידו תקיפה ותרעץ אויב ותהי בעימו חזות כל אשר חזה עליו ירמיה כמו אכזב ויהי היום ההוא בעימו כיום מלכו כי אז ידע אשר הוא מלך על הארץ אשר לא יקוה ליפול קל מהרה במזמות זו חשב עד היום ההוא ובשרירות לבו כי את אלה יד אלילי כספו ואלילי זהבו עשתה על כן כמחדש המלוכה עשה משתה כאמור כי אז היה בעיניו כמוצא שלום וכאלו בעת ההיא הגיע למלכות ולהורות אשר חשב כי חלילה וחס קצור קצרה יד אלהי עולם מהקים את דברו אשר דבר להפילו ארץ כי האלילים אלמים היו עליו סתרה על כן צוה ויאמר להביא כלי בית האלהים להיותם בסיס לדבר האסור הוא יין המנוסך לע"ז להורות לעיני הכל כי אין פחד אלהים לנגד עיניו וכליו אשר שרתו לו יתברך בהם המה יהיו לעבודתו ויעשו בסיס ליין נסיכם אשר שנא ה' ולהורות כי יד גלוליו עשתה זאת נתן בלבו להלל ולשבח לאלהי דהבא וכספא וכו' לומר כי בהם עולם יושע כי בהמה שמן חלקו ותחזק מלכותו נגד עצת ה' צבאות והדברים האלה המה כללו ענין הכתובים האלה כאשר נבאר באר היטב בס"ד. והנה החל לרמוז ענין משתה המלך ומה הגיע אליו להעשות באומרו בלשאצר מלכא עבד לחם וכו' לומר כי ענין היותו מלכא היה סבת עשותו לחם רב והוא האמור כי אז ידע כי הוא מלכא מה שאין כן עד היום ההוא כי היה המשתה כמחדש מלוכה כי ביום ההוא היה כמולך בעיניו ולהורות אשר זמם כי יד אליליו עשתה זאת להפר עצת ה' אשר יעץ עליו על כן אמר בטעם חמרא להיתיה למאני וכו' ואשתיו חמרא ושבחו לאלהי וכו' להכעיס את קונם במעשה ידיהם מורים כי יש לאל ידם להצילו מידו יתברך זהו תורף כוונתו ודעתו אשר חשב דרך כלל ועתה נבא אל ביאור הכתובים אחד לאחד קו לקו:

3וראשונה נבאר אומרו לקבל אלפא חמרא שתה על מה הודיע ה' לנו את כל זאת כאשר הערנו והוא פן יאמר איש בראותו כי יבולע בלשאצר קל מהרה בטרם בקר על מה עשה ה' ככה לאיש ההוא כי כלתה אליו הרעה ואין מרפא ומכתו אנושה כמכת אכזרי ולמה יומת תחת זאת והוא שותה שכור ולבו בל עמו לא ידע מה עשה כי הלא כטוב לבו בטעם חמרא אמר להיתיה למאני דהבא כו' על כן מלבד אשר כתבנו שרמז באומרו בלשאצר מלכא כי מאז עשה המשתה היה עם לבבו לשמור לעשות את כל אשר עשה אחרי כן כאשר נשלים הביאור בסייעתא דשמיא נתן עוד טעם שני באומרו ולקבל אלפא חמרא שתה לומר ראו נא כי אין לאיש הזה דרך אנשים השותים במזרקי יין כי רב גובריה ובטלה דעתו אצל כל אדם כי זה דרכן של בני אדם כי יין ידליקם ויצאו לבם ולא ידעו עשות נכוחה אך האיש הזה לקבל אלפא חמרא שתה כאשר כתבנו כי אלף כוסות בעיניו ככוס אחד כי יעבור ועל כן לא יפלא בעניני כל רואה אשר עליו יעבר כוס תרעלת אשר נגזר עליו כי נכון לבו ועמד טעמו בו כאשר עשה הדבר הרע הזה ולא היה כאיש נדהם וכגבר עברו יין ואשום יאשם כי רעה במגוריו בקרבו וכן יורה מאשר נבהל כל המראה ואתכרית רוחו זיוהי שנוהי ורעיונוהי יבהלוניה כי אם שתה מן היין וישכר לא חרד כל החרדה ההיא ויהיה נכון לבו להרהר רעיונות יבהלוהו ולידור נדר אל מגיד הרשום בכתב גירא די כתל היכלא ולבל נאמר אשר פעל ועשה לשתות לקבל אלפא זה החלו לעשות כי לא נסה באלה וישכר כעת ולא שהיה גבור לשתות יין כי אין זה דרכו כסל לו כל הימים על כן לא אמר ולקבליהון חמרא שתה ולא יזכיר מנינם שנית או לקבל האלפא חמרא שתה כי אם אלפא סתם לומר כי נגד אלף הוא שותה ומלת שתה גם היא לשון הוה ועדיין יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר מי יאמר כי אומרו ולקבל אלפא חמרא שתה הוא שעל כל זה לא יעברנו יין כי רב כחו ואולי יהיה שהיה זר מעשהו שלא היה חושש על השכרות כי לקבל אלפא חמרא שתה עם שהיה משתכר כאחד האדם אך אעידה לי עדים נאמנים והם רז"ל האומרים על ושתי המלכה בשלוח אחשורוש אחריה ולא באה כי העזה פניה ותאמר לו אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתה וכו' הנה כי אמרה חבל על דאבדין אשר לא עברם יין לעשות ולדבר דבר שלא כהוגן והזכירה בדבריה הפסוק הזה כי זה יורה כי על זה נאמר הכתוב הלז להודיע כי לא היה היין בוגד בו כי רב כחו וכן בתרגום הארוך של מגלת אחשורוש בפסוק ותמאן המלכה ושתי וכו' נאמר הלשון הזה זילו ואמרו ליה למאריכון שטיא דאוף אינון שטיותין כותיה אנא היא ושתי מלכתא בת מלכיא דמלכי בבל מן שריותא בלשאצר אבא לקבל אלפא חמרא שתה ולא אטעי יתיה חמרא וכו' עד כאן והוא בפירוש מה שכתבנו:

4ובאור הכתובים על פי הדרך אשר הזכרנו הנה הוא כי למה שהיה כי לא כמנהג משתאות אנשים ריקים וכל עם הארץ דרך משתה המלך וגדולים אשר בארץ המה כי קלי עולם בשגעון ינהגו ובהחלם לאכול ירצו לשתות יין וכאשר נכנס יין בעוד ריקה נפשם עד אשר לא נתמלא כרסם ממאכל שלחנם יין ידליקם ויזיקם כנודע אך מלכים ושרים המתנהגים על פי הרפואה ומדקדקים בבריאותם לא יעשו כן כי אם יאכלו וישבעו מפת בג המלך וממלאים כרסם ממעדני שלחן מלכים ולא ישתו בראשונה כי אם מעט מזער לשרות המאכל ויקבעו סעודתם על הלחם ועל המזון אך כמרעיתם וישבעו אז בבטן המלאה יקבעו הסעודה על היין ויתכן כי קביעות הסעודה על בר ולחם ומזון יקרא בלשון ארמי לחם וקביעותה על היין יקרא טעם וזה ענין הכתוב כי בקביעות הראשון החל ואמר עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ואחרי כן החלו שרים חמת מיין ולקבל אלפא חמרא שתה ויקבע סעודתו עליו ועל כן קראו טעם באומרו בטעם חמרא. וענין הכתוב כי הן אמת כל יודע תבנית כל כלי הקדש הוא ידע כי יש ויש כלים רבים רחבים וגדולים כמזרקים וקערות ודומיהם נאותים לאכול בהם: