חבצלת השרון על דניאל ה:י

1מלכתא לקבל וכו'. ראוי לשום לב למה תלה הכנסתה ברברבנוהי ולא על המלך לבדו כי עצמה ובשרה הוא כי היא אמו או זקנתו כנודע מרז"ל וגם מה המה אלה מילי מלכא ורברבנוהי ועוד אומרה אל יבהלוך רעיונך וכו' כי איך תוסר דאגתו גם כי פותר יהיה לו הלא מאז טרם יקרא לכל חכימי בבל אשר חשב לא יבצר מחכמיו לדעת את הדבר זיוהי שנוהי ואף גם עתה אשר ימצא יודע פשר דבר למה לא יירא ולא עתה פניו יחורו ועוד באומרו איתי גבר וכו' הידוע לא נדע כי איש הוא ומהראוי יאמר איתי חכים במלכותך או כיוצא בזה ולא כמודיעו כי איש הוא ועוד כי בנל דבריה מראש ועד סוף לא אמרה אשר הוא יהודי וגם שמו לא הגידה עד כלותה לדבר באמרה כען דניאל יתקרי ועוד אחרי הזכירה די רוח אלהין קדישין ביה מה יתן ומה יוסיף בהודיעה אותו שאביו רב חרטומין אשפין וכו' הקימו ואדרבה יגרע מערך הנזכר באמרה די רוח אלהין קדישין ביה ואף גם אומרה וביומי אבוך נהירו וכו' השתכחת ביה יראה שפת יתר כי בכלל האמור הוא ועוד כי במאמרה האחרון הכבידה לדבר ולומר אמרי מותר באמרה כל קבל די רוח יתירה ומנדע וכו' כי מלבד שבפסוק זה מניה וביה יש דברים כפולים ומכופלים הלא גם כלו נכלל בכלל אומרה די רוח אלהין קדישין ביה וחכמה כחכמת אלהין ואשר הוקם על על כל החרטומים אשפין כשדאין גזרין ומה בא להוסיף וגם מה יתן ומה יוסיף אומרה שמלכא שם שמיה בלטשאצר וגם אומרה כען דניאל יתקרי מה מעלה או מוריד ועוד כאשר בא דניאל וידבר אתו המלך הלא יראה כי תחלת דברי פיהו סכלות כי הזו היא שומת עין להזכיר לו ימי הרעה והנה דניאל אתא לנחומיה ואיהו צעורי קא מצער ליה בהזכיר לו אשר הגלה מירושלים ועוד איך יתקשר לזה אומרו ושמעת עלך די רוח אלהין וכו' ועוד כי גם כי יחסר מהתארים הנאמרים באמת לפניו מפי מלכתא לא נפלא דלאו כי רוכלא ליתיב וליזיל רק בדבר הזה אשום אשם והרע אשר עשה באשר לא אמר רוח אלהין קדישין כ"א רוח אלהין לבד ואשר לא טוב עשה נגד אלהים קדושים ועוד באומרו כען הועלו קדמי חכימיא אשפיא כי הלא שקר כזב כי גם כשדאי וגזריא הועלו קדמוהי ועוד כי הוסיף התל באומרו ולא כהלין פשר מלתא להחויה כי הלא גם כתבא למקרא לא יכלו קריאה מובנת כי גם אם היו קוראים ממתוס ננקפי אאלרן או כשאר דרכים הנז' בגמרא לא תקרא קריאה כלל ובפי' נאמר למעלה ולא כהלין כתבא למקרא וכו' ולא על כי בכלל פשרא תהיה הקריאה ישמטנה ונטשה כי הלא אח"כ גם את הכל הזכיר באומרו הן תכול כתבא למקרא ופשרא להודעותני וכו' ועוד אומרו אח"כ ואנא שמעית עלך די תכול פשרין למפשר וכו' כי הלא זאת השמועה באה ונהיתה בתחלה באומרו ושמעת עלך וכו' ומה בא להוסיף כעת על הקודם:

2והנה אין ספק כי מלכתא מחכמות נשים היתה כאשר נבאר אמריה כי נעמו ובכן עד אשר לא באו חכימי בבל והיה בלב המלך כי לא יבצר פותר אותו בין חכמיו ועל הכל לא שקט ולא שלו ולא נח כי יחוש על רוע פתרונו על כן אמרה בלבה זה עת לחשות כי אולי דניאל לא יפתור עליו טוב כי אם רע ומידה תהיה זאת לו להשמיע לאזנו שמועה רעה ואף גם אח"כ לא באה כי יראה פן כלבו אז לבו עתה אך בראותה ותשמע את דברי רברבנוהי משתבשין ומפרשים פירושים לפני המלך והמלך דוחה ומצטער על כי אין מבין כאשר כתבנו כי על זה היה דוה לבו ויצר לו מאד אחרי כן באומרו כי לא יוכל להעלות ארוכה בהעדר ממנו ידיעת החולי אז ראתה כי עת לדבר כי מניה ומנייהו הבינה בדברים כי אשר כעת גדל הכאב מאד הנה הנו על כי אין אתו יודע עד מה וישמיענו את הרשום בכתב כי גם כי מרה תהיה ישמח ויגל בשמעו אולי יוכל הועיל ובכן יום בשורה יחשב לו יום שמעו כי יש יודע פשר דבר ואז נתנה אל לבה לבא וז"א לקבל מילי מלכא ורברבנוהי לבית משתיא עלת שעל ידי דבריהם ראתה לבא כאמור ועל כן אמרה אל יבהלוך רעיונך וכו':