חבצלת השרון על דניאל ה:יא

1הן איתי גבר וכו'. לומר הלא עתה כל עקר התבהלותך הלא הוא על כי אין מבין על כן עתה באתי לגלות אזניך שאל יבהלוך רעיונך וכו' כי איתי גבר יגיד דבר. ואשר הסתירה ממנו כעת את שמו ואשר הוא יהודי היה אפשר לומר כי אמרה בלבבה אולי לא יקראנו משנאתו את אלהי ישראל ואת ישראל עמו עד אשר הפליגה בשבחיו ואשר גדלו אביו כי אז גם בהזכיר שמו באחרונה לא תגעל נפשו בו. והנכון כי כוונה במאמרה להסתיר דבר חין ערך אשר היה דניאל בעיני נ"נ והוא אשר חשבו לאלוה ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה ואין ספק כי לו החשיבו בלשאצר גם הוא לאלוה לא קראו כי יאמר כי גם כי יהיה הרשום בכתב דבר טוב הוא יהפכנו ולא ידבר עליו טוב כי אם רע ויש לאל ידו כי אלהים הוא ועשה יעשה ויכול יוכל תחת אשר יקנא לאלהיו אשר חלל בלשאצר ובקנאת ה' צבאות יעשה זאת כי הלא זה היה דעת נ"נ כי גם כי דניאל היה אלוה היה תחת אלהי ישראל כאשר אמר באומר מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין כאשר בארנו היטב למעלה כי במה שאלהי ישראל הוא אלה אלהין על כן הוא אלוה על דניאל גם כי דניאל אלהים הוא ובכן בהיות לאל ידו לעשות טובה או רעה יחוש המלך לקרא לו פן יביא עליו רעה תחת טובה למען קדוש ישראל אשר חלל כי אלהיו הוא ויעשה זאת אפוא כי מצא מקום לתלות בו ולגבות את חובו על כן מלכתא פיה פתחה בחכמה וטרם תגיד את שמו ואשר הוא יהודי הרימה המכשולים וסילקה המעיקים עד אשר לא תגיד מי הוא זה ואי זה הוא כי אחרי אשר ערכה שולחנה ותסר פתחון פה ממנו גם כי ידענו אחרי כן אל ימנע מלשלוח אחריו וזה החלה לומר איתי גבר כלומר כי הוא אדם ולא אל ובכן לבבו יבין כי אין לאל ידו לעשות טובה או רעה רק את אשר יראה יגיד וזהו איתי גבר וכל תפארת גדולתו אינה על כי זרוע כאל לו לעשות דבר להרע או להיטיב כי אם על די רוח אלהין קדישין ביה להבין ולהורות ואל יצא עתק מפיך על שמע חכמתו כי אולי אלהים הוא וייטיב או ירע כי לא כן הוא כי אם ביומי אביך אשר גדלה חכמתו נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת אלהין השתכחת ביה לא להחזיקו לאלוה כי כל הנמצא אתו לא היותו אלוה היה רק היות לו זכות שכל ובינה וחכמה כחכמת אלהין שהוא בכ"ף הדמיון אך לא ממש חכמת אלוה וז"א וביומי אבוך וכו' ולהיותו חוששת אולי צללו אזניו את אשר נשאו ואשר גדלו המלך נבוכדנצר אביו על כן אמרה ורב חרטומין וכו' לומר אם אזניך תשמענה את אשר נשאו ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה כי לאלהים חשבו אל תאמן בשוא נתעה כי לא הקימו כי אם רב חרטומין אשפין כשדאין וכו' וז"א ורב חרטומין אשפין כשדאין גזרין הקימה אבוך מלכא ואפשר רמזה באמור אבוך מלכא זה שלש רגלים לרמוז שית לבך מי היה אבוך מלכא והוא אשר עשה עצמו אלוה ואיך יקים את זולתו עליו: