חבצלת השרון על דניאל ה:ה

1בה שעתא וכו' וענין הכתוב כי הנה ראה הוא ית' כי שתים רעות היו עם לבבו כאשר מלאו לבו לעשות זר מעשהו ראשונה כי אין אלהים כל מזמותיו כי עזב ה' את הארץ ושכל אשר יעשה יצליח אף גם נגדו יתברך ואין אומר השב שנית עשותו יש מאין בתתו ממש בע"ז בחשבו כי אלהימו צור חסיו בו יקומו ויעזרוהו ואשר חשב להביאו במכשלה הזאת לחשוב מחשבות לעשות בזהב בכסף ובנחשת מחסה ומסתור וכי אלהים המה ולתת תכלה לאלהים חיים הלה היא אשר ראה כי מלכותו בכל משלה ולא נפל אף גם צרור והיה עם לבבו כי מלאו הע' שנה או שקרבו לבא ולא ידע כי חסר יבואנו ברגע קטן כי אין מעצור לה' להפכם כמו רגע על כן תחת שלש אלה ב' המסובבים וסיבתן עשה ה' ככה כמה שנאמר בה שעתא וכו' כי אמר אלהים על מה נאץ רשע אלהים כי אמר בלבו לא אדרוש והיא הראשונה לעומת זה אין זה צריך בשש כי אם כעת עודנו מחזיק בטומאתו אבשרהו רעתו למען ידע כי אני ה' בקרב הארץ משגיח בפרטים עוד הוא מדבר ואני אשמע וגוזר ומקיים על כן לא התמהמה כי אם בה שעתא וכו' וכנגד העולה על רוחו כי צור חסה בו יהי עליו סתרה על כן נפקו אצבען די יד אנש כלומר אם אלהים המה יקומו נא ויושיעוך כי שלמים המה בכל אבריהם יקומו ויעזרוך ממעשה פסת יד כותבת והן זאת היתה תחבולה אלהית באשר לא המיתו מאז והאריך לו עד בוא השמש בל יעלה על רוח עועים אשר שתו וישכרו עמו ושבחו לאלהי דהבא וכו' כי על אשר פתאום בא אידו וימיתהו ה' כרגע לא הצילוהו אלילי כספו וזהבו מידו אך לו היה פנאי משעת גזר דין עד עת למות לא יבצר מהם להצילו על כן נכתבה גזר דינו מאז ויאריך לו עד העריב שמשו ובן לילה אבד למען יראו ויבושו המתהללים באלילים כל עבדיו הנותרים כי הוא יתברך עושה כל ממית ומחיה ואין מידו מציל וכנגד אשר התעה אותו ראותו חזקת יד מלכותו כאשר בתחלה רמז בהכתב לקבל נברשתא לרמוז כי כאשר גם בעוד הנברשת דולקת ומאירה ושמן עליה אל יחסר על כל גדותיה אין מעצור לאחד האדם לכבותה כמו רגע ברוח שפתיו או אשר יפח באפיו כן הדבר הזה נקל ממנו עד אין חקר אצלו ית' לכבות נר גוי או ממלכה עודנה באבה ערוכה בכל ושמורה וברמז הרומז לבבו יבין אם חכם לבו כי לו מלאו הימים היתה נהפכת או אם קרוב אליה הדבר גם כי לא יתחיל מעתה ישפילנה ישפילה עד ארץ כהרף עין והיותו בכתל היכלא אפשר כנגד קחתו כלי היכלו ית' רמז דוגמא אשר חטא בו או על דבר אשר בדבריו הורה סילוק אלהותו ושכינתו ית' גם מירושלים והיכלו כאשר כתבנו כי על כן לא אמר להיתיה למאני וכו' מן בית אלהא רק מן היכלא די בירושלם כלומר כי על זה בטח לבו לשלוח יד בכליו ית' ולעומת זה הורה הוא ית' כי אדרבה מלא כל הארץ כבודו ובהיכל מלכותו אשר נתגאה בו יכתוב עליו מרורות ובאומרו ומלכא חזה וכו' אפשר הוא לתת טעם ודעת על מה זה שגיא מתבהל והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ולא אמר בלבו אולי על בשורה טובה יבא או כיוצא מהדברים האפשריים לחשוב כאשר הזכרנו בהערות ודיה לצרה בשעתה ולא ירע לבבו השעור הרב והמופלג ההוא עד אשר ידע פשר דבר אם טוב ואם רע על כן אמר ומלכא חזה פס ידא די כתבא לומר כי נבהל מראות פסת יד כותבת ויאמר בלבו כי הלא כל פסילי אלהיו אשר שבח השלמים באבריהם וכן רבים אין בהם עד א' יעשה כמעשה פסת יד לבדה ובכן אין זה כי אם כח אלהי ישראל אשר חרף ובהיות זו כחו ית' אין ספק כי לא יכתוב עליו טוב כי אם רע כי בעת ההיא היו עסוקים באותו ענין רע לחרף אלהים חיים ולשבח מעשה תעתועים על כן נבהל מראות ואחזתו רעד וז''א ומלכא חזה וכו' אדין מלכא זיוהי שנוהי וכו' לומר כי מעת ראותו פסת יד כותבת טרם ידע את הרשום בכתב מיד זיוהי שנוהי וכו'. עוד יתכן באומרו ומלכא חזה וכו' כי הוא הרואה לבדו והאנשים אשר היו עמו לא ראו יד כותבת כי אם את הרשום מחוקה בקיר ויהיה לתת טעם על מה חרד וחשב כי הגיעה אליו הרעה ולא לאחד מהשרים אשר אתו ואמר להיות כי ומלכא חזה לבדו על כן ידע כי הגיעה אליו הרעה ולכן אדין מלכא זיוהי שנוהי וכו' ולא פחד זולתו כי אם הוא לבדו וזהו אומרו ומלכא חזה וכו' אדין מלכא וכו' כי במה שהמלך היה הרואה לבדו על כן אדין מלכא זיוהי שנוהי וכו' כי על היותו הוא הרואה ידע כי אליו נוגע הדבר על דרך האמור בגמרא על ר' יוחנן ואילפא שיצאו לסחורה ולנו אצל קיר אחד ורצה מלאך להפילו עליהם על ביטול תורה ושמע רבי יוחנן את קול המלאך אומר נשבקינהו דחד מנייהו קיימא ליה שעתא ושאל ר' יוחנן את אילפא שמעת דבר ויאמר לא שמעתי אז אמר ר' יוחנן כי אחד שהוא לבדו שמע עליו נאמר דקיימא שעתא ושב לעסוק בתורה כן הדבר הזה כי בהיותו הוא הרואה נתן אל לבו כי נוגע אליו הדבר. עוד אפשר בא לתת טעם על אשר נתן אל לבו כי כח מאתו ית' היה ולא שד או רוח רעה אשר חפץ להפחיד ולהבהיל כדרכם וכעלילותם ואמר ומלכא חזה וכו' אדין וכו' כי במה שראה היד הכותבת על כן אדין נבהל נחפז כי אם היה שד או מזיק לא יתראה במקום שלשה בני אדם כנודע ואיך נראה במקום מסבת אלף איש ולכן אמר בלבו כי אין ספק כי מה' יצא הדבר ויירא ויצר לו מאד:

2או יאמר אשר חשב למשפט כי לא טוב הדבר ולא יום בשורה הוא או שליחות כי אמר בלבו הממנו יתברך יבצר עיר וקדיש יתראה שלם או יד כותבת את הרשום יד שלמה ולא חתיכת יד כאשר ראה אצבען לבד אך אין זה כי אם רמז חתוך וגזרה רעה כאשר היה די פרס פריסת מלכותיה והבחין ענין הרשום ממראת הרושם כי אין ספק כי אם נקטה נפשו בחייו ועל כן אחזו מתניו חלחלה ואחז בשרו פלצות וז"א ומלכא חזה פת ידא וכו' אדין מלכא זיוהי שנוהי וכו' לומר כי בראותו כי לא שלם הדבר הכותב כי אם פס ידא אדין זיוהי שנוהי ורעיונוהי יבהלוניה: