חבצלת השרון על דניאל ה:ו

1אדין מלכא וכו' קרא מלכא וכו' אדין עלין וכו'. הנה אין ספק כי יין ישמח ויצהיל פנים משמן מאירים ומזהירים אז יותר עלי אשר היה זיו פניו טרם ישתה ואמר כי לא לבד זוהר חזות פניו הנקנה על ידי היין חלף עבר מדאגה מדבר מר כי אם גם פנה הודו פנה זיוו פנה הדרו הטבעי ועוז פניו ישונא כשולי קדרה וזהו זיוהי שנוהי כלומר זיוהי אשר לו בטבע ומה גם הצרופיים והנה דרך איש הנבהל מראות והוא נדון בקרבו וחושב מחשבות אם טוב ואם רע כי גם כי ישתומם על המראה וישתנו פניו כי יטה לבו לדבר רע סעיפיו ישיבוהו אולי כאשר דמיתי לא כן יהיה ולמה על זאת יחרד לבי עד אשר אדע מה יהיה ודיה לצרה בשעתה ומי יודע אם גם זה משמיע שלום מבשר טוב ובדבר הזה תנוח דעתו וימצא מנוחה ונסו יגון ואנחה ואור פניו ישוב אליו כבראשונה אמר כמורה באצבע כי חתת אלהים היתה על בלשאצר כי על כן נהפכו עליו ציריו נגד בני אדם כי רעיון רוח אשר כל דרך איש למצוא בו מנוח גם הוא היה בעוכריו כי הלא ראשונה זיוהי שנוהי וכאשר נתן אל לבו לחשוב מחשבות בכל חלקי האפשרות לדעת מה יהיה משפט הכתב והמכתב אס טוב ואם רע אולי יחשוב כי יום בשורה הוא להשיב נפש ומאור פניו אליו אז גדלה אימתו ותכפל חתיתו ואין צריך לומר שפניו לא היו לו עוד כי אם גם בהלה יתירה הוספת ליה ומשנה שברון נשבר בשברון מתנים ועל הברכים ועל השוקים וז"א זיוהי שנוהי ורעיונוהי יבהלוניה וכו' כי רעיונוהי אשר בהם חשב לנוח ביום צרה הם הבהילוהו יותר וגם הוסיפו לו שבר על שבר כי קטרי חרציה משתרין וארכובתיה דא לדא נקשן כי לא נתנו לבו לחשוב על עצמו מחשבה טובה ועל כן היה צערו הולך וחזק מאד כי רעיוניו יגדלו הכאב מאד עד בלי די: