חבצלת השרון על דניאל ו:יג

1באדין קריבו וכו' באדין ענו וכו'. ראוי לשום לב מה זו שאלה הלא אסר רשמת וכו' וילשינו מיד כאשר עם לבבם לומר די דניאל וכו' לא שם עלך מלכא טעם וכו' בלי הקדמת שאלת אשר נעשה פתגם מעשה הרעה וגם נדקדק אומרו על אסר מלכא שהוא יתור ניכר וגם אשר השיב להם כדת מדי וכו' יראה נדרש ללא שאלו וגם בלשון ההלשנה האריכו לשון לבלי צורך באמרם דניאל מן בני גלותא די יהוד וכו' וכן אומר ועל אסרא וכו' מורים כאומרים דבר נוסף על הקודם והוא הוא ולמה יכפל וכן באומר בעה בעותיה מהראוי יאמר מצלא ומודא כמו שאמר למעלה ולא בעה בעותה. והנה לכאורה אפשר הקדימו לשאול הלא אסר רשמת וכו' מדאגה מדבר פן יאמר המלך לו החלו מיד להלשין אותו הלא לא הודיתי כי אם שלא להשיב פניהם אך לא טוב הדבר מצד עצמו היו אהיה לפה בין המלך מלכו של עולם ובין העם כי מי יודע אם אלהי השמים קרוב לשמוע בקול איש מאחד העם כי טוב בעיני ה' הוא משמוע בקול המלך ולמה יגרע האיש ההוא מהיות פיו המדבר אליו יתברך באופן יסתור בנינם למען הציל אותו מידם ע"כ מה עשו להסתיר דבר אז נדברו עם המלך על אסר מלכא כנושאים ונותנים על כתבא ואסרא וזהו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא ואם נדקדק מלת קדם מלכא יתכן כי החלו לדבר אלה נוכח אלה על אסר מלכא בפני המלך ולא עמו ממש להסתיר דבר בל ירגיש המלך כי עצה היתה ביניהם ורעה בלבבם ועל פי דרכם שאול ישאלו לאמר הלא אסר רשמת וכו' למען ישוב שנית המלך לתופו להחזיק בדבר ולא ישוב ממנה כי לא ירגיש כי על דניאל יתלחשו ובשאלם אמר המלך בלבו מה זו שאלה כי לא בסתר נעשה אך חשוב כי לא שאלו רק לדעת אם רשם כתבא בכל חזוקי מדי ופרס ע"כ השיב ואמר כדת מדי ופרס וכו' ואז בשמעם כי שב להחזיק בדבר בל יוכל לשוב אז ענו ואמרו הלשנתם וז"א באדין ענו וכו' שאל"כ מלת באדין מיותרת כי ודאי אז היה ולא מקודם. עור אפשר כי מיראתם פן ידחה המלך העצה היעוצה כי לא טובה היא מצד עצמה כאמור אמרו על אסר מלכא כלומר בלי השקפה על טיב העצה הטובה היא אם רעה רק על אסר מלכא כלומר במה שהוא אסר מלכא כי הלא אסר רשמת וכו' כלומר ואין להשיב ויען המלך להחזיק יותר כדת מדי וכו' כי לא ידע כי אל אשר אהב נוגע הדבר ויתכן רמזו לו באו' על אסר מלכא כלו' על הנוגע אל המלך לרמוז אשר כתבנו למעלה כי בדבר הזה שאתיעטו שרי מלכותא הורו היותם מחזיקים ומקבלים עליהם עול מלכותו ועתה ברמז זה יחזיק במעוזו ועוד כי הלא אסר רשמת גם שלא היה נוגע אליך הדבר כי אם במה שאסר רשמת וכו' ראוי להחזיק בדבר ובראותו כי נוגע אליו אז החזיק ואמר כדת וכו'. עור אפשר באשר נשים לב אל שנוי הלשון כי בבקשם אז מלפניו ירשום כתבא אמרו די כל יבעא בעו וכו' ופה אמרו די כל אנש די יבעא והוא כי אמרו בלבם הלא אם בפתח דברינו נגלה לאמר כי על דניאל היא הלשנתנו כי עבר מצות המלך הלא ישים לב לשזבותיה ויאמר לא על דניאל היה הרשום בכתב באשר הוא יהודי כי לא יתכן יהיה המלך מליץ בינותם ובין האלוה כ"א מול האלהים אשר יעבדו אותם הגוים יהי המלך סרסור ביניהם כי גם המלך את אלהיהם הוא עובד וע"כ אל אלהיו ידרוש או לזולתו מאלהי העמים אלילים אך לא אל אלהי ישראל כי אין לכל העמים חלק ונחלה אתו ית' ואיך יהיה דריוש המדי סרסור בין אלהי ישראל לדניאל ומה גם באשר הוא דניאל די רוח אלהין קדישין ביה הקרב הקרב אל ה' ובמי יחפוץ המלך מלכי המלכים יעתיר אליו וישמעהו זולתו על כן הקדימו לאמר למלך שלא כבאים להלשין רק כמדברים על מעשה שהיה ואמרו על אסר מלכא וכו' לומר על דבר אסר המלך הלא אסר רשמת די כל אנש כלומר האם היה האסר כולל די כל אנש וכו' כלומר בלי השקפה בין יהודאי לארמאי והמלך לתומו כי לא ידע כי על דניאל יתלחשו החזיק בדבר ואמר יציבא מלתא כדת וכו' אז גלו הדבר ואמר די דניאל מן בני גלותא די יהוד וכו' שגם הוא מן יהוד בכלל כל אנש הוא אך אמנה בשעת העצה לא אמרו כי אם די כל יבעא וכו' סתם ולא כל אנוש די יבעא להסתיר דבר פן לב מלך יבין כי מרמה בפיהם לכלול בלשון כולל כל הנכללים בתואר אנש ואולי ישית לב על דניאל אשר מעם אחר הוא על כן אמרו מאן די יבעא סתם עד עת הצורך כעת הזאת כאמור ואז ענו ואמרו הלשנתם בחלקלקות לומר ראה גם ראה מה גבה לבו של האיש הזה כי גם שהוא מן בני גלותא אשר הוא שפל אנשים כי מהעבדים הגולים הוא ואמר די יהוד לומר והלואי היה מחשובי העבדים או מהבינונים כי אם מהבזוים שבגולים אשר המה תחת שאר עבדים כד"א עבדים משלו בנו וכו' אשר נאמר על הגלות ההוא וזהו אומרו מן בני גלותא די יהוד גם המתיקו בפיהם רעה לאמר ראה נא זדון לבו להרים יד במלך כי לא שם עלך מלכא טעם כי לא יחשיב את המלך והוא אשר כתבנו כי העצה היעוצה ההיא ענינה נוגע אל שררת המלכות וקבלה מלכותו עליהם באמת ובתמים ועל זה אמרו לא שם עלך מלכא טעם ולא עוד כי אם גם שלא היה נוגע אליך הדבר היה ראוי לא יעבור במה שאתה על החתום וזהו אומרו ועל אסרא די רשמת ובזה לא יהיה כפל ענין אומר ועל אסרא על אומר לא שם וכו' ומי יתן והיה גורע מהנהוג אליו יום יום רק זמנין תלתא ביומא כמנהגו הטוב בכל יום תמיד ולא אמרו מצלא ומודא קדם אלהא כאמור למעלה פן יאמר המלך הלא אסר די רשמנא הוא די כל יבעא בעו שהוא שאלה ובקשה מן כל אלה ואנש ענוש יענש אך לא שבח והודאה ובכן תחת זאת לא יומת דניאל על היותו מצלא ומודה כי יהיה שבח והודאה על כן התנכלו לאמר בעה בעותה כלשון כתבא די רשים והיה מקום לומר כי גם דניאל נשמר מזה ולא היה שואל צרכיו כי אם משבח ומודה כאומר ומצלי ומודה אך הדרך הכתוב הוא נכון מבלתי נאמר ששנה סדר תפלה ומה גם כי בלשון מצלא הוא הכל אך המלשינים האלה לבלתי יתאנה המלך תפשו לשון העצה וכתבא די רשים ולהגדיל המדורה לא אמרו בעה בעותא כי אם בעותיה כלומר שואל שאלתו המיוחדת אליו במה שהוא מן בני גלותא די יהוד כנזכר בדבריהם שהוא ליגאל ולהשחרר על כל גוים ומה גם על אשר שעבדו בהם והוא אבדן המלך המושל בהם: