חבצלת השרון על דניאל ו:טו

1אדין מלכא כדי וכו' באדין גבריא וכו' באדין מלכא וכו'. הנה אומרו שם בל וכו' כמו זר נחשב מה מקום הצלה בדבר הזה אחרי היות כדת מדי ופרס די לא תעדא וגם כופלו לומר לשזבותיה ואחרי כן להצלותיה והל"ל ועל דניאל שם בל והוא עד מעלי שמשא משתרר לשזבותיה וכן מה שנוי הלשונות משזבא להצלה ומה בין זה לזה ועוד באומרו גבריא אלך הרגישו וכו' דע מלכא די דת למדי וכו' כי מי לא ידע בכל אלה כי כן דת מדי ופרס ומה גם לומר דע כמחדשים אשר לא ידע והלא זה דברו מאז באומרו יציבא מלתא כדת מדי ופרס וכו' וכן בדבר המלך לדניאל אלהא די אנתה וכו' מה ענין אומרו די אנתה שלח וכו':

2אך לבא אל הביאור נשים פנינו אל שנוי הלשון כי למעלה נאמר דת מדי ופרס די לא תעדא ואחר כך נאמר די למדי ופרס די לא להשניה:

3אמנם המלך שמע ותרגז בטנו לקול צללו אזניו על דמאל אשר אהב ואז שם כל מעיניו בו להציל אותו מידם בכל מאמצי כח ולא שוה לו והוא כי אין ספק שזבותא הוא גדר גדול מהצלה שהיא הצלה החלטית אך לשון הצלה יצדק גם בהצלה פורתא גם שלא תהיה לגמרי כי אם להקל או לשנות מאשר נגזר או לדחות השעה כעת הצלה תקרא כי ע"כ ההפרשה תקרא ההצלה כדייא אשר הציל מאבינו ואצלתי מן הרוח והצלתי צמרי ופשתי וכהנה רבים. והנה המלך הזה ראשונה נתן אל לבו לשזבותיה מכל וכל וע"כ שם בל לשום תאנות כענין אשר הזכרנו למעלה לאמר באשר הוא יהודי ולא היתה העצה להיות המלך אמצעי וסרסור כי אם בין אלהי העמים ובינם אך בין ישראל לאלהיהם כי אין למלך חלק ונחלה עמו או על כי דניאל איננו כשאר העם כי הלא רוח קדישין ביה ולא איש הוא יבעא בעותיה על יד זולתו ועל איש כמוהו לא עלה על לבם להתיעץ וזהו אומרו ועל דניאל שם בל כלומר במה שהוא דניאל היה שם בל כי לא איש הוא כיתר עם הארץ או גם מהבחינה הא' באשר הוא יהודי והנה תואנה זו תפסיק לשזבותיה בהחלט וזהו לשזבותיה אך כאשר לא שוה לו מהטעמים שהזכרנו למעלה אשר המה שללו תואנות אלה בדבריהם אליו כי על כן מה עשה בחר ברע במיעוטו ופנה אל דרך אחרת להשתדל לדחות השעה או שלא במשפט מות ישפטוהו ותהא לו הצלה פורתא כעת וזהו ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה ואולי גם מתחלה החל לשום בל לשזבותיה לגמרי גם כי ידע לא יסכון לו כי אמר אולי בהתחילי בגדולה וימאנו בה יבושו מלמאן בקטנה בהצלה מה וטעם המלך היה כי הן אמת כי דת למדי ופרס די לא תעדא כדבר המלך עצמו אליהם למעלה אך אמר לא אצוה תעדא ותוסר הגזרה כי אם תשתנה לבד או לדחות השעה או לשנות הגזרה ממות ליסורין או כיוצא בדברים אלו ועל כן מצא המלך אל לבו להפציר עד מעלי שמשא דהוה משתדר להצלותיה: