חבצלת השרון על דניאל ו:יט

1אדין אזל מלכא להיכליה וכו' באדין מלכא וכו'. הנה אשר יודיענו שהלך אל היכלו אין לנו בו חפץ ויודיענו את אשר התענה מדאגה מדבר דניאל כי בת טות ולא לכתו אל היכלו כי נודע הוא ואין מועיל בהודעתו ועוד כי אחרי אומרו ובת טות קל וחומר הוא שלא יצוה לנצח בנגינות לפניו לשורר בשירים על לב רע ובכן מה צורך אומרו ודחון לא הנעיל וכו':

2והנה אמרו רבותינו זכרם לברכה כי יחזקאל הנביא הובא שמה הבורה בלילה על ידי מלאך בסעודה ראויה ויאכלו גם שניהם. ויתכן נבא בזה אל ביאור אומרו אזל מלכא להיכליה לרמוז ולומר ראה נא כי דריוש עם היותו מלכא וגם בא אל היכלו אשר לא יבצר משם מעדני מלך ואעפ"כ בת טות והכוונה לומר המלך הוא אשר גם בבואו אל מקום מוכן לאכול שם לא אכל כלום אך זולתו אשר לא הלך אל מקום יוכן לאכול שם לחם לא בת טות כי אם אכול אכל ואין זה כי אם דניאל כי גם בהשארו בבור במעונות אריות לא חסר לו ה' שם בר ולחם ומזון וגם היה אפשר לומר דאזל יחידי עד היכלו ולא חפץ בלוית שריו וחילו והראשון נכון ואמר ודחון וכו' הוה כי דרך המלך לשמוע בקול שרים וקול שרות או כי בוחר הוא בשירי זמרה להשתעשע בהם או לתת שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו כאשר תדד שנתו מעיניו אמר כי אין צורך לומר שדחון לא הנעיל לששון ולשמחה ולהניס יגון ואנחה כי אם גם להפיל חבלי שינה על עיניו לא בחר באלה במה שהן דחון משמחי לב וזהו ודחון לא הנעיל קדמוהי שהוא במה שהן דחון עם היות ששנתיה נדת עלוהי:

3והנה דרך אשר נדדה שנתו מעיניו מערב עד בקר כי באשמורת הבקר תפול עליו שינה וינוח מנהמת לבו על שנדדה שנתו מאז שכב אמר ראה גם ראה אשר גדל צערו על דניאל כי גם כי שנתיה נדת עלוהי והיה ראוי ומה גם למלך כמוהו לנוח על משכבו באשמורת הבקר בנפול תרדמה על אנשים אשר יעורו משנתם מהנשף עד אשמורת הקיצונה והוא לא כן עשה כי אם גם בעת ההיא לא שכב לבו מצרת דמאל ויקם בטרם בקר לדעת את שלום דניאל ומה יעשה בו וזהו אומרו ושנתיה נדת עלוהי אדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא וכו' כי עם ששנתיה נדת עלוהי קם בשפרפרא כי נגע עד לבו צרת דניאל: