חבצלת השרון על דניאל ו:כא

1וכמקרבה לגבא וכו'. הנה מהראוי יקראהו בשמו פעם ושתים ואם יענה מתוך הבור אז ידע כי עודנו חי ומאז יחל להפליג עמו בדברים אך בהיותו מסתפק ולא יאמין בחייו כאומרו היכיל לשזבותך למה יעתיר עליו דבריו באומרו דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה פלח וכו' טרם ידע אשר הוא חי שם וגם אומרו הן אריותא הוא מיותר כי ממי ירא בעת ההיא זולתם ועוד שהלא הוא האומר אליו למעלה אלהך די אנתה פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך מורה כלא היה המלך מסכל יכלתו יתב' ואיך יאמר עתה היכיל לשזבותך כמספק ביכלתו גם אם נאמר כי אומרו למעלה הוא ישזבינך היה דרך ברכה ולא כמחזיק שכן יהיה אעפ"כ לו היה מסתפק ביכלתו היתה ברכתו לבטלה וגם לשון השאלה היכיל לשזבותך מורה כמדבר עם חבירו אשר לא יסתפק במציאותו ודבריו מורים הסתפקו אם אדם אין לדבר בו ועוד באומרו אדין דניאל עם מלכא מלל כי בהשיב לו ודאי שאז עם מלכא מלל ומהראוי יאמר ענה דניאל ואמר מלכא לעלמין וכו' ועוד באומרו אלהי שלח מלאכיה וכו' מה צורך ספרו איך היתה הצלתו ויאמר נא כי הצילו ולא ששלח מלאכיה וגם שסגר פיהם וגם אומרו ולא חבלוני הוא מיותר אחרי אומרו וסגר פום אריותא ועוד שמורה כמשבח עצמו באומרו די קדמוהי זכו השתכחת:

2והנה אפשר לומר כי מיראת דניאל בל תהי בו יד צריו ואויביו בראותם כי עודנו חי ופן יוכלו לו כי בעלי בחירה המה כאשר כתבנו כי על כן היתה שימת אבן חדא וחתמה מלכא בעזקתיה ולכן כי יקראהו איש לא יענה את הקטן ואת הגדול כ"א אל המלך לבדו כי בו בטח לבו ע"כ אמר המלך בלבו אם אקרא דניאל דניאל טרם אפליג לדבר עמו אולי לא יענה כי יחשוב כי הקול קול איש צר ואויב מהצרים אותו וגם כי יראה לו כי קול המלך הוא לא יתחזק לפניו בקלות עד ירבה לדבר דברים רבים ובהמשך דבריו יכיר בעצם אדם הדובר בו מי הוא על כן למען יכירנו ולא יחטיא לא קרא דניאל דניאל טרם יפליג כי אם מיד הרבה לדבר דברים רבים באומרו דניאל עבד אלהא וכו' עד סוף הפסוק כי ברוב דברים לא יחדל מהכיר טביעות הקול וגם זעק בקל עציב כי יודע דניאל כי אין מתעצב אל לבו עליו זולתו שלישית באמור אליו הדברים אשר דבר לו פה אל פה בהשליכם אותו הבורא אלהא די אנתה פלח וכו' כי בשלש אלה ידע עם לבבו כי הוא המלך ולא אחר על כן אדין דניאל עם מלכא מליל כלומר אדין בראותו הסימנין האלה עם מלכא מליל כי בלעדם לא היה דובר בו מדאגה מדבר לשון רמיה:

3עוד אפשר כי אין ספק לא נעלם מהמלך גבורות ה' כי משזיב ומציל הוא ית' ומה גם כאשר נתפרסם ע"י חנניה וחביריו בימי נבוכדנצר לעיני עממיא אמיא ולישניא ולא נעלם מדריוש המלך אך שאלתו ובקשתו לדעת אם היתה ההצלה מפאת חסדו יתב' או מפאת זכות דניאל במה שהוא פלח ליה בתדירא כי תפלתו עמדה לו אשר שם נפשו מנגד והוא מצלא ומודה זמנין תלתא ביומא כי הימין באלהיה והוא כי נסתפק המלך אם אשר פלח את ה' בתדירא שעבדו בתפלה תדיר לזכות נחשב לדניאל על שלא הסיר תפלתו לפניו יתב' גם בשלשים יום של גזרת מלך או תהי להפך כי לא לזכות יחשב לו כי אם לחובה על הסתכנו או על עוברו פי מלך כי חפץ ה' נעבוד את המלך המושל עלינו ונחלוק לו כבוד ולא נמרה את פיו כנודע ואם כן היה לא תהיה הצלתו כי אם על ידי חסד אל לבד ואם יאמר איש במה יודע אפוא מי עשה את הדבר הזה חסד אל או צדקת דמאל הנה הוא כי אם אין בזכותו די מלט נפשו כי אם בחסד אלהים הנה יגדל חסדו יתברך עמו באשר תהיה לו נפשו לשלל גם כי לא יבצר ממנו איזו חבלה או איזה נזק אשר יתרגש לאשר בין אריות ירבץ כי הלא אשר התחזק בתפלתו ביומין תלתין לא לזכות תחשב לו אך אם הוא לו לזכות ועמדה לו זכותו יתר על חסד אל אז לא לבד תנתן לו נפשו כי אם גם כל מום לא יהיה בו וזהו אומרו דמאל עבד אלהא חיא כלומר ידעתי גם ידעתי כי עבד אלהים חיים אתה אשר כח בו להיות משזיב ומציל אך שאלתי ובקשתי היא אם אלהך די אנתה פלח ליה בתדירא וכו' כלומר במה שאתה עובד ומתפלל לפניו בתדירא אף בשלשים יום של גזרת מלך היכיל בזכות זה לשזבותך ולא הספיק לעכב אשר הסתכנת ולא שמרת פי מלך אשר מצוה על הגולים מישראל לחלוק כבוד למלכם כנודע וזהו אומרו היכיל כלומר היכיל ולא עיכב מדת הדין ולרמוז שאם כך היה כל חבל לא יהיה בו אמר מן אריותא כלומר מכל המתרגש לבא על ידן. או יאמר לשון היכיל כי במה שהוא יתב' חפץ חסד ומרבה להיטיב יתייחס המצא זכות לקבל טובה מאתו ית' לנותן יכולת כביכול כענין אמרם ז"ל שצדיקים כביכול מוסיפין כח למעלה ובהפכם מתישין כנודע וטרם הגד מענה דניאל אמר אדין דניאל עם מלכא מלל והוא כי מדברי המלך כאשר בארנו יראה כי ידע בלי ספק כי חי היה ולא שאל רק אם זכותו עמדה לו ויגדל שלומו להנצל מכל נזק והיה מקום לאמר כי לא נתאמת אליו היותו חי כי אם שאין ספק קרא לו בשמו תחלה ויענהו ואחרי כן שב ויאמר לו דניאל עבד אלהא וכו' אלא שלא נזכר בכתוב קוראו אותו מתחלה כי מאליו יודע כי כן הוא דרך אנשים לקרא תחלה את המסופק אם הוא שם ואחרי כן ידברו עמו על כן אמר כי לא כן היה כי אדין דמאל עם מלכא מלל ולא מקודם לכן ועם כל זה לא נסתפק המלך בדבר כי כבר נתפרסם יכלתו והשגחתו יתב' לפני כל יודעי דעת מימות נבוכדנצר: