חבצלת השרון על דניאל ו:ו

1אדין גבריא וכו'. הנה אומרו דנא יראה שפת יתר וגם מלת די באומרו די לא נהשכח היא יתירה ובלתי צודקת כלל והראוי יאמר לא נהשכח וגם באומרו השכחנא עלוהי ראוי יאמר נהשכח עלוהי בדת אלהיה כי עתיד הוא וגם יהיה מעין האמור בכתוב באומרו לא נהשכח. אמנם דרך הבא לעשות מעשהו במועצות ודעת וראה והנה שני דרכים לפניו האחד נאות וטוב מאד והאחר איננו נכון כמוהו כי אם נכה רגלים אל הדבר ההוא אך הטוב טוב מאד הנה הוא בלתי מזדמן כלל להעשות כעת והאחר מוכן והנו בידו לעשותו אין ספק כי לא ימיש מעשות אשר אנה לידו לעת כזאת להעדר הטוב ממנו והנה הן הם דברי גבריא אלך באמרם די לא נהשכח וכו' להן השכחנא וכו' לומר הלא לפנינו שני דרכים למצא עליו עילה א' מצד מלכותא ב' בדת אלהיה והנה הדרך ישרה שנבור הלא היתה למצא עילה מצד מלכותא כי בזה נבאיש את ריחו בעיני המלך כי נוגע אליו הדבר ויכול נוכל כי אולי לא יתעשת האלהים לו להציל לו כאשר בהחזיקנו דרך אחרת על החזיקו בדת אלהיה כי אז יהי אלהיו עמו וגם המלך לא יחרד לבו על הדבקו בדת משה וישראל אך מה נעשה כי לא יראה ולא ימצא לדניאל דנא כלומר הלזה שאמרנו עולי די מהימן הוא לא נהשכח כל עילה מצד מלכותא אשר זה היה הדרך הטוב והישר והנה איננו אמנם הדרך אשר לא טוב כמוהו הנו בידנו לעשותו וזהו אומרו להן השכחנא עלוהי בדת אל היה כי הדרך השני הזה הוא נקל לעשות כאילו נמצא כבר והוכן והיא העצה אשר דברו בכתובים הבאים וזהו לשון די כלומר כי על דלא נהשכח וכו' נפנה לדרך אחר הבלתי טוב כמוהו:

2או אפשר עוד לישב לשון די לא וכו' כלומר כי מה שלא נמצא עליו כל עילה הוא על היותו דניאל דנא שהוא הלזה אשר מהימן הוא אך מטעם זה השכחנא עלוהי בדת אלהא כי מצד נאמנותו ילכד כאשר היה די הימין באלהי ולא סר מהתפלל לכניו ית' נגד גזרת מלך ובו נתפס: