חבצלת השרון על דניאל ט:יא

1וכל ישראל וכו' ויקם ה' וכו'. אמר הנה נא ה' עד הנה היו הדברים אשר התחננתי תשוב אפך ותנחמנו על בושת פנינו ועל רוב רחמיך ושליחותיך כי עתה שבנו ובושנו כי לנו בשת הפנים כי חטאנו לך והיו דברי אלה בבלתי שים פני אל כל הרעה הבאה עלינו ועוד אני מדבר בתפלה יגדל נא כח רחמיך עלינו כי הן לו הונח כי איש לא נעדר מכל ישראל אשר לא חטא לך שים כה בכף שניה כל הרעה הבאה עלינו כי רבה היא וזהו אומרו וכל ישראל עברו את תורתך וסור וכו' ומרבה האת גם את תורה שבעל פה הלא נוכח אלה שפכת כאש חמתך ותתך עלינו האלה והשבועה וכו' וגם כי רבו פשעינו נגדך ועונותינו רבו למעלה ראש ראה ה' והביטה כי כל הדברים הרעים אשר כתבת עלינו בתורתך זה פעמים הלא המה בספר ויקרא ובמשנה התורה לא חסרת דבר אשר לא הבאת עלינו כי הלא נתכת עלינו האלה וכו' ויקם ה' כו' כי שני כתובים אלה הבאים כאחד המה כללו ב' המוסרים הנזכרים כאשר יבא:

2והוא באשר נשים לב אל הפרש שבין ב' המוסרים הנזכרים והנה הנם. ראשונה כי השניים היו באלה ובשבועה כמפורש שמה מה שאין כן בראשונים. שנית כי השניים נאמרו מפי משה כאלו הוא המדבר ומתרה בם מעצמו בל יעברו את פי ה' באומרו אם לא תשמע וכו' יככה ה' וכו' יתן ה' וכו' יולך ה' אותך וכו' גם כי אשר שם ה' בפיו דבר אך הראשונים הם דברי פי ה' המדבר בעדו נוכח עמו ישראל כדובר בם ואו' ואם לא תשמעו לי והפקדתי עליכם וכו' והשמותי וכו' ויספתי והריקותי וכו'. שלישית כי הראשונים הם קשים ורעים מאד מהשניים כפי' רבז"י ז"ל שם על שנותו את טעמו כי בראשונים נאמר שמיכם כברזל וארצכם כנחושה ובמשנה תורה החליף השיטה שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל ובכיוצא בהבדלים אלו אשר ביניהם האמורים כי קלים היו מוסרי' שניים מהראשונים ובכו בבואו לאמר כי שניהם כאחד רעים באו עלינו הזכירם אחד לאחד וכל אחד נזכר בסימניו והחל בקל הקל תחלה הוא המוסר אשר במשנה התורה למען יהיה הולך וחזק בזכרון צרותינו בהתחננו וישם את אשר בספר ויקרא אחרונים גם כי המה יושבים ראשונה בכתוב על כבדו מאד וזהו אשר בקטן החל באומרו ותתך עלינו האלה והשבועה וכו' כי בכתוב הלזה נאמרים באמת שלשת הבחינות אשר למוסר האחרון שבמשנה תורה הא' היותו באלה ובשבועה באומרו ותתך עלינו האלה והשבועה והשני הוא כי משה ידבר כמוכיח אל עוברי רצונו יתברך הזכיר באומרו אשר כתובה בתורת משה עבד האלהים כי חטאנו לך ולא ייחס התורה לבעלה האמיתי לאמר אשר כתובה בתורתך. אך ירמוז אשר היו דברי משה המדבר בעד האלהים באשר הוא עבד האלהים ובמארה הוא מארר את אשר יחטא לו יתברך וזהו הזכירו פה את משה ואשר הוא עבד האלהים וגם אומרו כי חטאנו לו כי היה משה מעניש את אשר יחטא לו יח'. והבחינה השלישית והיא אשר לא כבדה יד ה' באלה כאשר בראשוני' שבספר ויקרא רמוזה באשר לא הפליג להגזים הרעה ליחשה. אל רעה גדולה כאשר עשה בהזכירו אשר בספר ויקרא רק שהתיך עלינו את אשר כתוב וגם בלשון התכה באומרו ותתך עלינו אפשר רמז כי התיכה ודכאה לבל תהי קשה או להביאה טיפין טיפין מעט מעט כאשר יעשה מהדבר המהותך הנשפך כמים והיא הוראת חמלתו ית' נוסף על קלות המוסר: