חבצלת השרון על דניאל ט:טז

1ה' ככל צדקותיך וכו' ועתה שמע וכו' הטה אלהי וכו'. הנה ראוי לשום לב אל החילו בפסוק זה לבקש על ירושלים ובפסוק השני על בית המקדש ובכתוב הג' עלינו ועל העיר כי מלבד אשר יקשה בעינינו לשאול על העיר זה פעמים גם יקשה ממנו כי לא זו הדרך ולא זה הסדר כי אם החביב חביב קודם וראשונה ראוי יזכיר בית המקדש ואחרי כן את ירושלים ויתר על זה יש ויש בכתובים האלה הערות ודקדוקים אין מספר אך המשכיל יבין יתיישבו יחד כלם בדרך אשר נדרוך בבאורם בעזרו ית'. והוא באשר נקדים ראשונה אשר הורונו רז"ל במקומות רבים כי גם שמפני חטאינו נשתלחה יד בבית קדשנו ותפארתנו לא זזה שכינה מכותל מערבי ועל כן לא שלטו בו האויבים ועודנו קיים כאשר כתוב באיכה רבתי שארבעת כתלי בית המקדש נתחלקו בגורל לארבעה שרים גדולים ויפול גורל כותל מערבי לשר הערביים והג' האחרים הרסו חלקם והוא לא שלח יד בחלקו וישלח המלך אחריו ויאמר לו מדוע ככה עשית ויען למען יראו וידעו דורות הבאים כבוד הבית הזה אשר החרבת וייטב הדבר בעיני המלך ולא צוה להרסה ועל השר תחת אשר עבר מצותו צוה להשליך מראש הכותל ההוא וימות על קללת רבן יוחנן בן זכאי אשר קללו על אשר לא טוב דבר על ישראל לפני המלך ככתוב שם:

2ועוד שנית כי כל שאר כללות ירושלים גם כי נסתלקה שכינה ממנה מיום גלות הארץ ואפו וחמתו ית' היתה נתכת עליה כאשר יראה מבקשתו זאת באומרו ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים אך אמנה עודנה בקדושתה כנודע:

3עוד שלישית כי אין ספק כי לו הונח ישוב הוא ית' לרצות ארצו החרבה והשוממה בחטאינו ובעונות אבותינו ימשך כי גם יחמול על עמו אשר הסבו כל ימי השמה וישוב חרון אפו מהם בצד מה כדבר שנאמר רצית ה' ארצך שבת וכו' ויקנא הי' לארצו ויחמול על עמו:

4ובכן נבא אל הביאור ואומרה כי האיש דניאל בחכמתו לא יבצר ממנו מזמה להעתיר לרצות קו לקו ככותי המחזר בפתחי שערים בעיר והוא כי אמר בלבו הנה תחת שלש תחתי ארגז לבקש תפלה ותחנונים על המקדש ועל ירושלים כלה ועל ישראל והנה אשר הסבו צרת עצמם וירושלים והמקדש בני ישראל המה על החטאים ועל העונות ועל הפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו ועל כן איך אערב אל לבי לערוך ראש דברי שאגתי ובקשתי על עם בני ישראל ואיך אלי יטה חסד הוא ית' להיות אזניו קשובות אל הרנה ואל התפלה ועונותיהם הטו אלה והן המה היו מבדילים ומה גם כי עוד ידו ית' נטויה על עיר קדשו ולא שב אפו ממנה בעונותיהם ועודם תלואים במשובתם ולא שבו עדיו ית' ואיך ישא ה' פניו אליהם ויחנם אחרי זאת התקלה היוצאת מתחת ידיהם על כן התחכם אז יותר לבקש תחלה על העיר ועל המקדש אשר לא יאשמו כי לא חטאו לו ואחרי כן יהיה פתחון פה לבקש על ישראל כאשר הקדמנו כי בשוב חמתו ית' מארצו ומנחלתו גם יחמול על עמו ואף גם אחרי כן לא יערב אל לבו להתפלל בעדם כי בצרפו אליהם קדושת העיר כאשר יבא בס"ד. וכאשר נשאו לבו לשפוך שיחה על המקום ולהניח את ישראל אחרונים שב וראה כי גם שהחביב חביב הראוי להיות קודם משניהם הוא בית המקדש המקודש מירושלים אמר בלבו הנה אין ספוק צרכיהם שוה כי הלא ירושלים עדן לא שב אפו ממנה ודברי שאגתי עליה הלא תהיה להשיב אפו וחמתו מירושלים עיר קדשו אך שאלתי ובקשתי על בית המקדש לא להשיב חמה היא כי הלא לא לבד שב אפו ממנו אחרי הסגיר אותו ביד עריצי גוים כי אם גם עתה עוד שכינתו בו כאשר כתבנו מרז"ל כי לא זזה שכינה מכותל מערבי ומה גם אז בבית הראשון שארז"ל שלא השליט הוא ית' יד הגוים בו כי אם ממרוס שלח בו אש וירדנו אך התפלה הראויה לבקש עליו הנה היא ישכן שמו ית' שם בלי הסתר פנים ולא כאשר בימי החורבן אשר הוא שם אך בהסתר ועל כן אשר חשב למשפט הנה הוא לבקש תפלה תחלה על סילוק היזק ורעה אשר יצדק זה בירושלים להשיב אפו ית' ממנה ואחרי כן כאשר יחדו יהיו תמים ירושלים ובית המקדש בסילוק היזק אזי יבקש על הבאת תועלת אשר היא שאלתו ובקשתו על בית המקדש כאשר. כתבנו ואחרי כן על שלום העיר גם היא בהבאת תועלת כי אז יצדק בזה הסדר הנאות להתחיל בבית המקדש תחלה אחר השואתם בספוק צרכיהם ובכן החל להעתיר אליו ית' להשיב חמה מירושלים עירו ויאמר ה' ככל צדקותיך ישב נא אפך וכו' ופיו פתח בחכמה לאמר יעשה למען צדקו כי אמר כעת לא עת לתלות בזכות עצמו עד החלו ראשונה בצדקת ה' כי כן דרך הצדיקים להקטין עצמם ולבלתי בטוח בעצם בזכותם וגם לא החל בזכות ישראל כי הלא עדיין לא הטהרו ממשובתם ואפו וחמתו עודנה עומדת על העיר למענם ואשר יתרצה הוא ית' להשיב אפו ממנה הלא לא יהיה כי אם באמור לפניו כי העיר לא חטאה ואשר היתה לחרפה לא למענה כי אם בחטאינו ובעונות אבותינו ואיך יתלה בזכות ישראל על כן אמר ה' ככל צדקותיך אשר דרכך לעשות צדקה אל הבלתי ראוים ככל הכתוב בפסוקים הקודמים עשה זאת אפוא גם עתה וישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים ואל נא ה' תאמר כי לא אהבת אותה כי אם אחרי היותה עיר גדולה וקדושה לאלהים בטוב מעשה עמך ונכון היה הבית אשר נקרא שמו עליו בזכות ישראל מה שאין כן עתה אשר חטאו לך כי הלא הן אתה ה' ידעת כי היא הר קדשך כלו' כי מאז היה הר היה קדוש לפניך כי על כן בחר בו ה' כנודע כי הוא שער השמים והמקום עד לא יבנה בו בית המקדש היה נורא מאד כדבר יעקב אבינו עליו השלום באמרו מה נורא המקום הזה ועל כן הקריבו שם אדם ונח ואברהם ויצחק נעקד שם וזה דבר דניאל למה ה' תגעל מרעת יושבי בו במקום אשר מאז היה הר היה קדוש לפניך טרם יבנה בו בית וישב אדם שם וזהו הר קדשך. או יאמר הלא גם עתה אשר נשמו פנותיה נחרבו חוצותיה ותהיה להר לא נתחללה קדושתה לפניך ולמה ה' תעשה כדבר הזה לבלתי שוב אפך ממנה וזהו אומרו הר קדשך וראה נא ה' כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים ועמך לחרפה וכו' ולא למענה ולבלתי הכביד על ישראל על פי דרכו באומרו כי המה הסבו חרפת ירושלים ראה והתקין בשני דברים. אחד כי לדור ראשון אשר חלף ועבר נתן העונות אשר כבר שתו ולעו מנת כוסם ולדורו נתן החטאים לומר כי קלים היו כעת אשמות ישראל וכן היה כנודע. שנית כי גם חלף חטאת הדור הזה הנה גם המה היו לחרפה וזהו ירושלים ועמך לחרפה ואחר שאלתו ובקשתו על שוב אפו ית' מירושלים שת לבו למען בית ה' אלהינו לבקש טוב לו: