חבצלת השרון על דניאל ט:יח

1הטה אלהי וכו' הנה אחרי בקשו להעביר אף וחמה מהעיר ירושלים ואשר היטב ייטיב אל מקדשו הוסיף עוד לבקש תפלה ייטיב גם על ירושלים ועל ישראל ויכללם בכרך אחד להיות כי מיעטו זכיות ישראל לבקש ייטב להם בעבורם ואמר הטה אלהי אזנך ושמע כו' לומר הנה עד כה לא מלאני לבי לתלות בזכותי כי אם ראשונה על צדקתך ואחרי כן כללתי עצמי בכלל כל ישראל לומר כי בזכות הכלל תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני באמרו שמע אלהינו אל תפלת עבדך גם שקבלתה תליתי תעשה למען ה' אך עתה אחרי זאת בעלותי על לבבי כאילו כבר הארת פניך על מקדשך כי לא תשיב את פני כי בדבר הזה יגדל כח מציאת חן עמך בעיניך עתה לא אצטריך לכלול עצמי בכלל כל העם שבזכות הכלל תשמע תפלתי כי אם למעני לבד במה שאתה אלהי אני אבטח בך תטה אזנך ותשמע לי וזהו אומרו הטה אלהי אזנך ושמע אך אין זה כי אם לשתשמע תפלתי כי על זאת לבד אבטח בזכותי תעשה למעני אמנם קבלת התפלה ועשותך בקשתי זאת לא בגיני כי אם פקח עיניך וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה כי גם היא שממה ושממה ואשר תרחם על העיר הוא על כי שמך נקרא עליה באמרו והעיר אשר נקרא וכו' ואשר תרחם על שוממותינו הוא יען כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים וכו' כי על רחמיך הרבים ואומר אנחנו מפילים בלשון רבים והוא לבדו המתפלל ואין מבלעדיו עוזר לו בתפלה הוא יורה כי עתה לא על עצמו לבד ידבר אך הוא כי אין ספק שכל ישראל שבכל תפוצות הגולה בימים ההמה לא ימושו מהתפלל יום יום לפמו ית' ישיב שבותם ומה גם כי בימים ההמה היו אנשי כנסת הגדולה עזרא הסופר וחגי זכריה ומלאכי והמה אשר תקנו שמונה עשרה ברכות בתפלותינו אשר בכללם השיבה שופטינו וכו' תשכון בתוך ירושלים וכו' ועל כן בבוקשו דניאל אז מלפניו ית' על גאולתנו ועל פדיון נפשנו ושיראה שוממותינו שיתף כל תפלות עמו ישראל בתפלתו זאת ואמר שהוא והם לא על צדקותם מפילים תחנותיהם כי אם על רחמיו ית':