חיי אדם, שבת ומועדים קט

1הגוזז (סימן תקל"א): אסור לגזוז צאנו בח"המ:

2אסור לגלח במועד אע"ג דהוא צורך יו"ט מ"מ אסרו חכמים כדי שיגלח מעיו"ט ולא יכנס למועד כשהוא מנוול ולכן אפילו אם גילח מעיו"ט אסור לגלח דמי יודע אם גילח ומזה הטעם אפי' אם היה אנוס או שהיה חולה ונתרפ' ואפי' לא היה לו אומן מערב יו"ט מ"מ אסור לגלח משום דלא מוכחא מילתא:

3וכן אסור ליטול הצפרנים ואם נטלן מע"יט מותר ליטלן בח"המ דהא יש מתירין לעולם וכן לצורך טבילה נוטלן כדרכו בחול:

4מי שיש לו שחין בראשו מותר לגלח השער אפילו בתער (א"ר)

5היוצא מבית האסורים כגון שהיה חבוש אצל נכרים או ישראל מותר לגלח דכיון שהוא בצער לא גילח וכן הבא מעבר לים דמפורסם הדבר. ודוקא כשלא היה בישוב בעיו"ט דאל"כ היה לו לגלח עיו"ט כל אלו אפילו היה שהוא בעיו"ט לגלח רק שלא היה לו פנאי ביום לגלח מותרין ומ"מ לא יגלחו אלא בצנע' (צ"ע דבכולם כ' הטור והש"ע ולא היה לו פנאי משמע אף שהיה עדיין יום גדול ובבא ממדינת הים כ' ולא היה שהות ביום וכ"כ הב"י בשם רי"ו והלבוש העתיק ולא היה לו שהות וצ"ע):

6מותר לגלח לקטן במועד דכיון דאין עליו מצוה לגלח מעיו"ט ל"ג עליו ומ"מ אם נראה כגדול לא יגלח בפרהסיא:

7אבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל מותר לגלח במועד שהרי לא היה יכול לגלח בע"ש שעדיין היה תוך ז':

8כל אדם מותר ליטול שפה אפי' בפרהסיא וכן מותר לחוף ולסרוק הראש במועד אעפ"י שמשיר השער ואין בזה משום גילוח: