חיי אדם, שבת ומועדים קי

1המלבן והמנפץ והצובע והטוה כו' והאורג כו' הקושר והמתיר כו' הצד השוחטו כו': אין מכבסין במועד כדי שיכבס מעיו"ט ולא יכנס למועד כשהוא מנוול אבל הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורים או שביה ולא היה לו שהות לכבס מעיו"ט מותר וכן אשה שצריכה ללבוש לבני' ולא היתה יכולה לכבס מעיו"ט כגון שפרסה נדה ביו"ט ומי שאין לו אלא חלוק א' ומיהו לא יכבסו אלא חלוק א' ואם אינו מכבס ע"ג הנהר אזי יכבס בצנעה ואם מכבס בנהר מותר אע"ג דהוי פרהסיא כיון שמתכבס שם יפה (תקל"ד):

2בגדי קטנים שמלפפין בהם מותר לכבס אפילו הרבה כיון שמשתינין תמיד וצריך להם הרבה (שם) ומטפח' הידים וכן פאציילע של חוטם כיון שמתלכלכי' תמיד מדינא מותר לכבסן אפי' יש לו הרבה אך כיון שמנהגנו שאין מחליפין המטפחת רק מע"ש לע"ש אסור לכבסן:

3כלי פשתן מדינא מותר לכבס דאין לנו הכיבוס כמו שהיו מכבסין בזמן הגמ' אך נהגו בו איסור ואסור להתיר מזה נתפשט שנותנין לנכרי לכבס כתונת א' אם מכבס חוץ לבית אע"ג דכל מה שאסור אסור גם ע"י נכרי מ"מ בזה מקילין (א"ר בשם פרישה) (שם):

4מותר למעך בגדי פשתן בידים אחר הכיבוס כדי ללבנן ולרככן אם הוא לצורך המועד וכן מותר להחליקן בכלי כדרכן אבל אסור. לעשות קמטים שקורין פאלטן או פאלבן דזה מעשה אומן (תקמ"א):

5המנפץ הצובע מה שאסור בי"ט אסור במועד (שם):

6הטווה אסור בח"המ אעפ"כ מותר לטוות לו ציצית לבגדו ואפילו בלא שינוי אבל לא יטוה בגלגל שקורין שפין ראד אלא בידיו או על יריכו (תקמ"ה):

7הצריך לתפור לצורך המועד כמבואר לקמן ואין לו חוטים במה לתפור צ"ע אם מותר לטוות חוטים לתפור בו

8כל צרכי אריגה הכל אסור ואפילו לארוג רשתות לצוד בהם אסור דאין זה בכלל מכשירי א"נ שאינו מכשיר המאכל כמו תנור וסכין אבל זה לא הוי אפי' מכשירין וכיון שהוא מלאכת אומן אסור אבל מותר לארוג מצודה מערבות וכיוצא בו לצורך המועד שאין זה אלא מעשה הדיוט (תקמ"א):

9לגדל הפתילות נכון להכין מעי"ט ומ"מ בדיעבד מותר לגדל מצמר גפן דהוי מעשה הדיוט (עיין בא"ר סס"י תק"מ) ונ"ל דלכ"ע אסור לעשות נרות של חלב ופשיטא של שעוה דאיכא גם כן מירוח וכדומה שנוהגין היתר לצורך מועד:

10מטה שמסרגין אותה בחבלים אם היה בה חבלים רק שנתרפו מותר לכ"ע למתוח אותן. ולשום בו לכתחלה חבלים לסרג אותו יש אוסרין (עיין ב"י וא"ר) ולכ"ע אסור לגדל לכתחלה חבלים לסרוג בו אף על פי שהוא צורך המועד (שם):

11הקושר והמתיר לא נזכר מה דינו ונ"ל דמה שאינו לצורך המועד אסור לכולי עלמא:

12התופר אסור במועד ומי שצריך בגד למועד מותר לתפור אותו מעשה הדיוט דהיינו שיעשה תפירות רחבות ותפירה א' למעלה ואחת למטה כשיני הכלב אבל מה שישנה לאחוז המחט בענין אחר ממה שדרכו לא מהני. ונ"ל שאם אין לו מי שיעשה לו בגד לצורך המועד בענין זה מותר ליתן שכר לפועל שאין לו כ"א לחם כדי שיהיה לו צרכי יו"ט בריוח לכ"ע (שם) (ועיין לעיל בנ"א כלל ק"ז סי' ד'):

13אסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים אע"פ שיתקרעו יותר דלא מקרי דבר האבד בשביל מעט תוס' קלקול אבל אם יתקרעו לגמרי יש מתירין (ט"ז) ומיהו ע"י שינוי מותר לתקן אפילו לא יתקרעו לגמרי כמו סימן הקודם (שם):

14צידה אסור שלא לצורך המועד ולצורך המועד מותר ומ"מ מותר לצוד כל מה שיכול וכן מותר למלוח על ידי הערמה דתמיד יאמר אולי יזדמן לי דג יותר משובח מזה אע"ג דבמליחה לא שייך זה שהרי כבר יש לפניו גם היותר טוב מ"מ כיון דמליחת אוכלין גם בשבת אין בו מלאכה מדאורייתא כדאיתא בהל' שבת במלאכת מעבד התירו בחה"מ ומותר לצוד בפרהסיא שניכר לכל שעושה לצורך המועד ודוקא שאין אומנתו בכך אבל היה צייד לרבים עושה בצנעה כדלעיל כלל ק"ו סימן ז' תקל"ג):

15לשחוט ולהפשיט מותר לצורך המועד:

16למלוח העור ולעבדו אסור שאין זה צורך המועד וכן אסור למלוח אוכלין לכבוש אם לא על ידי הערמה כמבואר בסימן י"ד וכן מותר לקנות פירות וירקות וכיוצא בו שלא יהיה בנמצא לקנות אחר המועד וכיון שמותר לקנותם ואז אם לא ימלחם או יכבשם יפסידו מותר גם למלחן ולכבשן כיון דמקח וממכר וגם המליחה אינו מלאכה גמורה התירו (תקל"ג):

17דין ממחק בעור ובשאר דברים אסור במועד (עיין בהל' שבת) ומ"מ כל רפואה מותר במועד ונ"ל דה"ה למרח רטיה וכן כל עשיית רפואות אפילו דברים שהם מלאכה גמורה (תקל"ב):

18המחתך למדה אסור כמבואר במלאכת מחתך אם לא לצורך המועד אז מותר כן נ"ל: