חיי אדם, שבת ומועדים צז

1דין שביתת בהמתו בי"ט ושא' דינים בבהמה (ס"ס תקכ"ב ותקכ"ג): שביתת בהמה בי"ט י"א דדינו כמו בשבת בהלכות שבת כלל נ"ז וי"א דאין אדם מוזהר על שביתת בהמתו בי"ט (סימן רמ"ו ותצ"ה) ולכ"ע אין מוציאין משא על הבהמה בי"ט שהוא עובדא דחול. ולכן אין רוכבין על הבהמה ביו"ט (סי' תקפ"ב) וגם שמא יחתוך זמורה:

2דין מחמר אחר בהמתו כתב הפ"ח בסימן תצ"ה) דדינו כשבת:

3אין מנהיגין בהמה במקל בי"ט ואפי' במקל דאזמניה לכך שאין בו מוקצה דמיחזי שמוליכה למוכרה (תקכ"ג):

4אין מגרדין בהמה במגרדת שמשרת השער והוי פסיק רישיה אבל זבובים שדרכן לתלות בבהמה מסירין אותם אע"פ שקצתן אין נפרדין מן הבהמה אלא בעשיית חבורה מ"מ כיון שאין מתכוין לכך הוי דבר שא"מ ושרי (שם):

5אין מילדין לבהמה אבל מסעדין אותה שאוחז ביד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד בפיו (שם):

6בהמה טהורה שרחקה ולדה שורין שליתה במים ומזלפין עליו כדי שתריח ריחו ותרחם עליה. וכן מותר ליתן מלא אגרוף מלח ברחמה כדי שתזכור צער לידה אבל בבהמה טמאה אסור לעשות כן דטמאה כשריחקה וולדה שוב לא תרחם עוד והוי טרחא בכדי (שם):

7לא ימוד אדם מאכל לבהמתו אלא נותן לה באומד (תקי"ז):

8כל מלאכות המותרים לעשות ביום טוב לצורך אדם אף על פי כן אסור לעשות בשביל בהמה דכתיב יעשה לכם וקבלו חז"ל לכם ולא לבהמה ולכן אסור לבשל ולהוציא ולאפות וכיוצא בו לצורך בהמה וכן אסור לגבל מורה אלא ע"פ תנאים המבוארים בהלכות שבת במלאכת לש אבל מותר לטלטל מזונות וליתן לפניהם (תקי"ב):