חיי אדם כח

1דין טעות בתפלת שבת וי"ט ור"ח (סי' רס"א): אומרים ויכולו בתפלת ערבית להעיד שהקב"ה ברא עולמו ומ"מ אם לא אמר א"צ לחזור. ודוקא שכבר סיים ברכת מקדש השבת אבל קודם לזה חוזר לויכלו (סימן רס"ח):

2טעה והתחיל אתה חונן בין בערבית שחרית ומנחה וכן לכל הברכות של חול כיון שהתחיל בה אפילו תיבה אחת גומר אותה ברכה ומתחיל תפלת שבת אבל במוסף פוסק אפילו באמצע ברכה אפי' באתה חונן דבשאר תפלות מדינא היה ראוי להתפלל י"ח אלא דלא אטרחוהו רבנן ולכן כל ברכה שהתחיל גומר אבל במוסף דמדינא א"צ להתפלל רק שבע ברכות ולכן פוסק (א"ר הסכמת הפוסקים) ודוקא שכבר אמר אתה חונן אבל אם אמר רק תיבת אתה בערבית ומנחה ומוסף דר"ח ושבת דגם תפלת שבת מתחיל אתה אע"ג דכוונתו היה לומר אתה חונן כיון שלא אמר עדיין תיבת חונן מסיים קדשת או אחד או יצרת אבל בשחרי' אם היה כוונתו לומר אתה חונן אע"ג שלא אמר רק אתה כיון שגם תיבת אתה לא שייך לתפל' זו וגם כוונתו היה לשל חול גומר אותה ברכ' של אתה חונן ומתחיל ישמח אבל אם ידע שהוא שבת ושלא בכוונ' התחיל תיבת אתה יאמר ישמח משה דלא גרע מאלו התפלל בשחרי' אתה קדשת דיצא (סי' רס"ח):

3טעה והחליף תפלת שבת זו בזו כגון שהתפלל בערבי' ישמח משה וכיוצא בו אם נזכר באמצע פוסק ומתחיל בתפלה הראוי ואם סיים הברכה מקדש השב' יצא חוץ ממוסף שאם התפלל תפל' אחרת ולא הזכיר מוסף דלא יצא (שם):

4טעה והתפלל במוסף תפלת שחרית צריך לחזור כיון שלא הזכיר מוסף אבל אם הזכיר מוסף אפי' התפלל כל תפלת חול רק שאמר בה ונעשה לפניך חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא בין בר"ח ושבת וי"ט (מה שהקשה המ"א מסי' תפ"ז י"ל דלא ז' צלי ולא י"ח משא"כ הכא) ונ"ל דאם טעה ולא הזכי' של מוסף בקדושת היום אזי יאמר בעבוד' כשיאמר והשב את העבודה יאמר ונעשה לפניך בתמידי היום ובקרבן מוסף דכיון שא"צ לקבוע ברכה בפ"ע אף על גב דלכתחלה צריך להזכיר בקדושת היום מ"מ בדיעבד שסיים הברכה א"צ לחזור אלא יזכיר בעבודה וצ"ע. אבל אם נזכר קודם שעקר רגליו צריך לחזור לקדושת היום (כדמשמע בירושלמי שהביא הרא"ש בפ' מי שמתו דדוקא בעבודה) ויזכיר מוספין במקומו כדאיתא לעיל כלל כ"ד סי' י"ג ואם נזכר קודם שהתחיל רצה יאמר ונעשה לפניך קרבן מוסף כדין בכל הדברים שחייב לחזור קודם שהתחיל בברכה אומרה (שם):

5טעה והתפלל מוסף קודם לשחרית יתפלל אח"כ שחרית ותפלה ראשונה יחשב במקו' מוסף (רפ"ו במגן אברהם שם ונ"ל הטע' שהרי התמידין אין מעכבין המוספין):

6טעה והתפלל של חול בשבת או בי"ט אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לא עקר רגליו מתחיל בקדושת היום וא"צ לחזור לראש ונ"ל דאפילו נזכר קודם מודים לא מהני שיאמר יעלה ויבא ויזכיר קדושת היום דלכתחלה צריך לומר ברכה לקדושת היום ומ"מ בדיעבד שהזכיר קדושת היום בעבודה יצא כיון דמן הדין גם בשבת וי"ט ראוי לי"ח אלא דלא אטרחוהו רבנן ולכן בדיעבד יצא (סי' רס"ח):

7בימות החמה טעה והתפלל של חול בשבת והזכיר גשם ובברכת השנים הזכיר גם כן גשם ולאחר שסיים הברכה נזכר שהוא שבת חוזר לראש. וא"צ להזכיר עכשיו הברכות של חול שהתפלל וכן אם לא הזכיר משיב הרוח אלא שבברכת השנים הזכיר טל ומטר אם לא סיים ברכת השנים א"כ כיון שהתחיל הברכה צריך לומר כתיקונה ומתחיל ברך עלינו ומסיים וחוזר לשל שבת אבל אם כבר סיים הברכה א"צ לחזור לתחלת הברכה דכיון דאינו דין כאלו הוא באמצע ברכה וא"כ אדרבה היה כאלו לא התחיל לגמרי ולכן מתחיל בשל שבת. (כנ"ל דלא כמו שראיתי בב"ה בסי' קי"ז ס"ק ז' בשם הלק"ט ע"ד):

8אם נסתפק אם התפלל של שבת או יו"ט חוזר לראש דמסתמא אמר כמו שהוא רגיל ונ"ל דבר"ה וי"כ אם יודע שאמר ובכן תן ומסתפק אם סיים המלך הקדוש א"צ לחזור דמסתמא אמר כשיגרא דלישנא:

9בי"ט אם טעה וסיים מקרש השבת וחזר בו תכ"ד וסיים מקדש ישראל והזמנים יצא אפי' לא היה סבור שהוא י"ט (סימן תפ"ו במגן אברהם):

10יו"ט שחל בשבת מסיים מקדש השבת וישראל והזמנים ואם חתם מקדש ישראל והשבת והזמנים או שלא חתם בשל שבת אלא רק מקדש ישראל והזמנים אע"ג שהזכיר של שבת באמצע או שלא חתם רק מקדש השבת לבד או אפי' שאמר מקדש השבת וישראל ולא אמר והזמנים כ"ז לפ"ח מיקרי שנוי מטבע בברכה וצריך לחזור ואם לא עקר רגליו חוזר לאתה בחרתנו ואם עקר רגליו חוזר לראש (סי' תפ"ז ול"נ דא"צ לחזור דכל ברכה שמזכיר בה ב' דברים וסיים באחד מהן בין שחתם במה שהוא עיקר הברכה ובין שחתם במה שכלל בה יצא):

11אם מסופק אם חתם גם בשל שבת נ"ל דכ"ע א"צ לחזור (דהא יש אומרים דאפילו בודאי א"צ לחזור עיין פ"ח שם וגם המ"א כתב דבמקדש ישראל לבד יצא ואע"ג דלא נראה דבריו להלכה עיין א"ר מ"מ בספק יש להקל וכ"ש לפי מה שכתבתי בנ"א סי' ב'):

12ר"ח וחו"המ שחל בשבת ולא חתם במוסף אלא מקדש השבת יצא לכ"ע דכיון דאינו קובע ברכה לעצמה בערבית ושחרית ומנחה לא חמיר כולי האי (פ"ח שם)

13טעה והזכיר מאורע שאר ימים בתפלה אם בשוגג אינו חוזר ואם במזיד דינו כמפסיק בדברים בטלים לעיל כלל כ"ה סימן י"א ואם נזכר באמצע ברכה כגון שהתפלל של שבת בי"ט וכיוצא בו פוסק אפילו באמצע ברכה ואם סיים תפלתו חוזר לראש:

14טעה בערבית של שבת ולא הזכיר בה משיב הרוח וכיוצא בו או אפילו לא התפלל כלל ומכוין כשאומר הש"ץ ברכה א' מעין שבע מראש ועד סוף מלה במלה יצא משום דת"ע רשות הקילו בה ואח"כ יאמר עושה שלום ופוסע ג' פסיעות ודוקא עם הש"ץ אבל לכתחלה אסור להתפלל ביחיד ברכה א' מעין ז' ובדיעבד צ"ע אם יצא (סי' רס"ח) ושבת וי"ט כיון שהש"ץ אינו מזכיר של יו"ט צריך לחזור ולהתפלל (א"ר שם)

15טעה בשמיני עצרת ואמר את חג הסוכות הזה נ"ל דאם כבר עקר רגליו אינו חוזר

16טעה במוספין והזכיר של יום אחר וכן בסוכות שאמר ביום א' דחו"המ מה שאינו שייך כלל לאותו יום כגון שאמר ביום הרביעי אם לא סיים הברכה יתחיל מפ' הקרבנות ואם סיים הברכה א"צ לחזור (דהא אפילו לא אמר הפסוקים של קרבנות רק שאמר ונעשה לפניך קרבנות המוספין יצא) ומה שהזכיר של יום אחר הוי כדין (בסעי' י"ג):

17טעה בר"ה ולא אמר ובכן תן כיון שסיים כדין יצא דלא נזכר בגמ' ואם סיים בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון ולא אמר מלך על כל הארץ נ"ל דא"צ לחזור ובמוסף שאומר פסוקי מלכיות צ"ע ונ"ל דא"צ לחזור:

18יו"ט שחל להיות במוצאי שבת אומר באתה בחרתנו ותודיענו ואם לא אמר אין מחזירין אותו: