חיי אדם מו

1דין מים אחרונים וכוס של בהמ"ז (ק"פ קפ"א קפ"ב קפ"ג) יזהר כל אדם ליטול ידיו קודם בהמ"ז וזה נקרא מים אחרונים ואין צריך ליטול אלא עד פרק ב' מן האצבעות דהיינו ב' פרקים שלמעלה מזה לא יגיע הלכלוך מן המאכל וישפיל ידיו כדי שתרד הזוהמא והמברך הוא נוטל בראשונה עד ה' ואם המסובין רבים מתחילין מן הקטן ונוטלין דרך ישיבתן ואין מכבדים במים אחרונים וכיון שמגיע לחמשה האחרונים יטול המברך תחלה (סימן קפ"א):

2אם אין לו מים מותר ליטול בכל מיני משקים ובכל מינו מים אע"פ שפוסלין לנט"י ולא ירחץ במים חמין שאין מעבירין הזוהמא (שם):

3אין נוטלין ע"ג קרקע אלא בכלי מפני שרוח רעה שורה עליהן ואם אין לו כלי מותר ליטול תחת השולחן במקום שאין עוברים בני אדם. ולכתחלה ינגב ידיו קודם שיברך (שם):

4אין להסיר המפה והלחם עד אחר ב"המז. וצריך שיהיה הפת מונח על השולחן בשעת ב"המז אבל לא יביא פת שלם ואם מונח פת שלם המיקל ואינו מסירו לא הפסיד דדוקא לכתחלה אסור להביא דנראה כעורך שלחן לעבודת כוכבים אבל אם כבר מונח מותר ונוהגין לכסות הסכין בשעת ברכת המזון או להסירו (סימן ק"פ):

5אם המסובין הם ג' חייבים לברך ב"המז על כוס אם הוא באפשר על היין מצוה מן המובחר ואם אין לו יברך כי לשאר משקין שהם חמר מדינה ששותין באותו מקום. ובשעת הדחק אף על (קוואס) שהוא שתיית עניים בכל השנה אבל לא על יאגדע קוואס או עפיל קוואס וכ"ש לאקריץ (סי' קפ"ב):

6הכוס לא יהיה פגום ואם הוא פגום יכול לתקן במעט שאר משקין שנותנין לתוכו ואפילו על ידי מים ובלבד שלא יהיו פגומים (שם):

7הכוס שמברכין עליו צריך שיהיה שלם ואפילו אם נשבר הבסיס שלמטה פסול ואפילו פגימה בשפת הכלי פוסל אם חסר כל שהוא וכן נסדק אפילו לא חסר אם לא בשעת הדחק. וטעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ כדי שיהיה נקי ויהיה מלא ומקבלו בשתי ידיו ולא יחזיק אותו בשתיהם אלא נותנו בימינו ומגביה טפח מן השולחן כדי שיראו אותו כל המסובין ולא יסיח דעתו ממנו ולכן יסתכל בו תמיד ואיטר יד יקח בימין דידיה שהוא שמאל כל אדם (סימן קפ"ג):

8משנתנו הכוס למברך לא ישיח המברך וכן המסובין ראוי שלא ישיחו ומכל שכן שאסור להפסיק בשום דבור בשעת ברכת המזון ויקדימו לסיים כל ברכה קצת קודם המברך כדי שיענו אמן (שם):

9אחר ברכת המזון יברך על כוס שבירך עליו ויטעום המברך כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית עכ"פ. ומצוה שישתה רביעית שלם כדי שיוכל לברך ב"א ומשגרו לאשתו אפילו לא אכלה עמהם (ססי' ק"צ):

10אף על גב דבקידוש י"א דלא מהני שתיית אחרים אלא דוקא המקדש צריך לטעום כדלקמן כלל ו' בהלכות שבת בדין קידוש אבל בשאר דברים לכ"ע אם אין המברך רוצה לטעום יטעום אחד מהמסובין כשיעור ול"נ דהטועם הוא יברך כמ"שכ המ"א ואין שתיית ב' מצטרפין ומ"מ מצוה שיטעמו כל המסובין. ובדיעבד אם שתו בין כולם מלא לוגמא יצאו (שם):

11גדול מברך ואם רצה ליתן רשות לקטן לברך רשאי ואם הגדול מוציא ליחה שקורין (הוסטין) יברך אחר והני מילי שאין שם אורח אבל אם יש שם אורח מברך האורח אף על פי שבעל הבית הוא גדול ממנו כדי שיברך לבע"הב ואם בעל הבית נותן הכוס לאורח לברך ואינו מברך מקצר ימיו דכתיב ואברכה מברכיך וזה לא רצה לברך לבעה"ב. ואם הבעל הבית רוצה לוותר על ברכתו ולברך בעצמו או לאחר שמשלם לו בעד מזונות דזה אין צריך לברך לבעל הבית רשאי (ר"א):