חיי אדם מז

1דין בהמ"ז והטועה בה (קפ"ה קפ"ו קפ"ז קפ"ח) כשאוכל לחם שמברכין עליו המוציא חייב לברך אחריו ברכת המזון והוא מ"ע דאורייתא והם ג' ברכות. הראשונה נקראת ברכת הזן והיא הזן את העולם כו' ומסיים הזן את הכל. והשניה נקראת ברכת הארץ והיא נודה לך כו' ומסיים על הארץ ועל המזון. השלישית נקראת בונה ירושלים והיא רחם נא כו' ומסיים בונה ירושלים. ולפי שכאן מסיים ג' ברכות שהם דאורייתא לכן התקינו חכמים שיענה אמן אפילו אחר ברכת עצמו. וברכה רביעית נקראת הטוב והמטיב והוא האל אבינו רוענו כו' ומסיימת ומכל טוב תמיד אל יחסר לו והשומע שהמברך מסיים אל יחסרנו צריך לענות אמן כי כאן הוא סוף הברכה. והרחמן היא אינו אלא מנהג (סימן קפ"ח קפ"ט):

2לפי שברכת המזון הוא דאורייתא לפיכך כל ספק שיסתפק בו חייב לברך כדין כל ספק דאורייתא לחומרא. ונשים הם ספק אם חייבות מן התורה מדכתיב על הארץ הטובה ונשים אין להם חלק בארץ משא"כ כהנים ולוים אף על פי שאין להם חלק מ"מ יש להם ערי מגרש וי"א משום שלא ניתן להם ברית ותורה מ"מ אם אכלו כדי שביעה ונסתפקו אם ברכו ה"ל ספק דאורייתא וצריכין לברך ונ"ל אם לא אכלו כדי שביעה א"צ להחמיר (דהוי ס"ס שמא כבר ברכו ואת"ל דלא ברכו שמא הלכה כמ"ד דבעינן כדי שביעה מדאורייתא ואף דמדרבנן אכתי חייבין מ"מ ה"ל ס' דרבנן. ועיין ש"ך בכללי ס"ס אבל באכלו כדי שביעה א"ל ס"ס שמא פטורין מדאורייתא דאיבעיא דלא נפשט אינו נכנס בגדר ספק כמש"כ הפ"ח שם) (סימן קפ"ו):

3מדכתיב ואכלת ושבעת י"א דאינו חייב עד שישבע ולכן אם אכל כדי שביעה לכ"ע חייב מדאורייתא וי"א דושבעת דקרא היינו שתיה אבל אכילה הוי בכזית ולכן אם אכל כזית ואינו צמא לשתות או שצמא ושתה חייב מדאורייתא וי"א דושבעת היינו כביצה שעל כביצה חייב מדאורייתא. ונ"מ אם מסתפק אם בירך דאם אכל כדי שביעה חייב בודאי לברך מספק ואם לאו למאן דס"ל דאינו אלא מדרבנן הוי ככל הברכות דמספקינן לקולא. ומ"מ ראוי לירא שמים שיטול ידיו ויברך המוציא ויאכל כזית ויברך בר"המז דלכ"ע באכל כזית חייב לברך עכ"פ מדרבנן ומכל שכן באכל כביצה דדעת גדולי ראשונים דחייב מדאורייתא (סימן קצ"ז):

4כיון דברכת המזון דאורייתא החמירו בו שהאוכל פת אסור לצאת ממקומו עד שיברך ברכת המזון וצריך לברך מיושב דוקא ולא מעומד ולא מהלך ואם אכל בדרך כשהוא מהלך מותר לברך גם כן במהלך שאין דעתו מיושבת עליו. ונ"ל דאם אכל מיושב אפילו בדרך צריך לברך מיושב (כן משמע סימן קפ"ג סעיף י"א):

5היה איזה מניעה שלא יוכל לברך במקום שאכל מותר לילך לזוית אחרת באותו חדר ואפילו הוא בית גדול. ונ"ל דמותר אפילו במקום שאינו רואה מקומו הראשון כגון אחורי תנור או אחורי (פארווען) (כן נ"ל ממה שכתב המגן אברהם בסימן קפ"ח ס"ק ה'. ומ"ש המגן אברהם ריש סימן קפ"ד והוא כשרואה מקומו צ"ע דוודאי משמע דמפנה לפנה אפילו אינו רואה מקומו מותר. ואפשר דכוונתו דאפילו מחדר לחדר כשרואה מקומו כדאיתא ריש סימן קצ"ה):

6נ"ל דאפילו במניעה קטנה מותר לברך בד' אמות שאכל דכל ד' אמות חשוב מקום אחד (כן נ"ל ממה שכתב המגן אברהם בסי' צ' ס"ק ל"ד לענין קביעת מקום לתפלה):

7היה דעתו מתחלה בשעת ברכת המוציא שיברך ברכת המזון בחדר אחר מותר לברך שם אפילו לא יאכל שם כלום. ולכתחלה לא יעשה כן אם לא שיש לו מניעה שלא יוכל לברך בחדר זה (מ"א ריש סי' קפ"ד):

8אם רוצה לילך לבית אחר לגמרי והיה דעתו לזה בשעת ברכת המוציא מותר ובתנאי שיאכל שם מעט פת וא"צ לברך על מה שיאכל וישתה שם כמבואר בכלל נ"ט. ואם לא היה דעתו מתחלה לכך אסור לצאת אפילו כשירצה לאכול שם וצריך לברך ברכת המזון קודם שיצא (סי' קע"ח במגן אברהם ס"ק ח'):

9עבר ויצא אם יש לו שם פת אפילו פחות מכזית יאכל שם וא"צ לברך המוציא ולא על מה שיאכל וישתה שם ויברך שם ברכת המזון ואם אין לו שם פת כלל אם יצא במזיד צריך לחזור למקומו הראשון לברך ברכת המזון ומכל מקום על מה שיאכל וישתה כאן משאר דברים א"צ לברך ברכה ראשונה וכן כשחוזר למקומו הראשון א"צ לברך על מה שיאכל וישתה ואפילו אכל ביחיד כדאיתא כלל נ"ט. ואם יצא בשוגג בשעת הדחק א"צ לחזור למקום הראשון ויברך במקום השני (ט"ז סימן קפ"ד וכ"כ א"ר) ונ"ל דבדרך אפילו אפל באושפיזא ויצא בשוגג א"צ להחמיר כלל

10עבר ובירך במקום השני אפילו יצא במזיד יצא. ואם הוא רחוק ממקום הראשון שיש לחוש שעד שיחזור ישהה שיעור עיכול אף לכתחלה יברך במקום שנזכר (עיין ט"ז וא"ר ומגן אברהם סימן קפ"ד):

11בירך במקום שהיה ראוי להסתפק בו שמא יש בו צואה ולא בדק ואחר כך מצא צואה כ' א"ר דכיון דברכת המזון דאורייתא צריך לחזור ולברך. ונ"ל דא"צ (עיין לעיל כלל ג' סי' ל"ג. ואם הפסיק באמצע הברכה מבואר בכלל ה' סימן י"ב):

12יברך קודם שישתכר. ובדיעבד אפילו כשהוא שכור יכול לברך (סימן קפ"ה):

13יברך באימה ויראה ובכוונה ובשמחה. וז"ל הזוה"ק פ' ויקהל כתיב טוב עין הוא יברך ודאי בעינא טבא בחדוה ולאו איהו למגנא לברכה בחדוא דהא מההיא ברכתא ומההוא חדוה נתן מלחמו לדל אתר דאצריך לאתזנא מכל סטרין כו' מילין אילין לא אתמסרו אלא לחכימין למנדע ארחא דאורייתא כו' מהכא אוליפנא כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות בחדוה ברעותא דלבא כד סליק מההוא עלמא אתר אתתקנא ליה גו רזין עלאין בהיכלין קדישין זכאה איהו ב"נ דנטיר פקודא דמריה וידע שבחי דלהון עכ"ל. וכל שכן דאסור לעסוק במלאכה וישים כובע על ראשו ואסור להפסיק ואם שח במזיד צ"ע אם יחזור לראש (במגן אברהם סימן קפ"ג ובסי' ק"ד) וצריך להוציא מפיו ולהשמיע לאזניו כדלעיל כלל ה' סימן ט"ז:

14יש נוסחאות ברכת המזון הקצר שיש לסמוך עליהם רק שיזהר לומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים אם לא אמר חוזר לראש ונ"ל דאפילו יודע בודאי שבירך ברכת המזין ומסתפק אם אמר ברית ותורה צריך לחזור (כמו שכתבתי בנשמת אדם סימן ג' דלהתוספת הוא מן התורה ע"ש):

15צריך להזכיר מעין המאורע בבונה ירושלים דהיינו בשבת רצה ובי"ט וחו"המ ור"ח יעלה ויבא (סי' קפ"ח):

16טעה ולא הזכיר של שבת וכבר סיים בונה ירושלים אומר בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת. ואם לא אמר רק בא"י נ"ל דיסיים למדני חוקיך כדי שלא יצטרך להוסיף ברכה ואח"כ יזכיר מעין המאורע כדלעיל כלל כ"ד סי' ח' ויסיים כדין (שם):

17טעה ולא הזכיר של יו"ט אומר בא"י אמ"ה שנתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה בא"י מקדש ישראל והזמנים ואם חל י"ט בשבת ושכח רצה וגם יעלה ויבא אומר בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים. ואם אמר רצה או יעלה ויבא ושכח השני אומר הברכה ששכח (שם):

18אם כבר התחיל ברכה רביעית צריך לחזור לראש ברכת המזון. ונ"ל דלא מקרי התחלה עד שאמר בא"י אמ"ה האל אבל אם לא אמר רק בא"י אמ"ה אע"ג שכונתו היה על הטוב והמטיב יסיים אשר נתן כו' (וראיה לזה מסי' רס"ח סעיף ג' במגן אברהם שם ומדוקדק לישנא דגמרא אבל פתח הטוב המטיב) (שם):

19כ"ז שלא סיים בונה ירושלים אע"ג שאמר בונה יאמר רצה או יעלה ויבא ומסיים תיבת בונה ירושלים אמן כ"כ א"ר בשם תוי"ט בשם מהר"ש: (וצ"ע דבסי' תרפ"ב משמע איפכא ועוד דא"כ אפילו אמר ג"כ בונה ירושלים רק שלא אמר עדיין אמן כיון דאמן הוא צורך ברכה א"כ עדיין לא מיקרי סיים ויותר היה נראה שיאמר בונה ירושלים רצה והחליצנו דעכ"פ הוא ברכה כדלעיל כלל כ"ד סי' כ"א משא"כ בא"י בונה רצה והחליצנו דאין זה לשון ברכה כלל וגם עיקר הדין צ"ע (שם):

20טעה ולא הזכיר בר"ח אפילו בלילה אע"ג דבתפלה א"צ לחזור מ"מ כיון שאינו אלא תוספת ברכה אין חילוק. ולכן אם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב דהיינו האל אבינו כדלעיל סימן י"ח אומר בא"י אמ"ה שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון ואינו חותם ואם כבר אמר האל כו' א"צ לחזור:

21בחו"המ דינו כמו ביו"ט אלא שיאמר אשר נתן ימים קדושים לעמו ישראל דחו"המ לא נקרא י"ט. וגם לענין זה אינו כי"ט דאם כבר התחיל בהטוב והמטיב א"צ לחזור לראש ודינו כר"ח. וכן האוכל סעודה ג' או יותר בשבת יש לו ג"כ דין זה כר"ח דאם התחיל כבר בהטוב והמטיב א"צ לחזור לראש דבכל מקום שאינו מחויב לאכול פת דוקא עד שלא יצא ידי סעודה בענין אחר אלא דוקא בפת דהיינו שבת ב' סעודות ובי"ט ב' סעודות. אבל סעודה ג' בשבת שבשעת הדחק יוצא במיני תרגימא וכן חוה"מ או ר"ח אין חוב לאכול דוקא פת ולכן אם התחיל בהטוב והמטיב א"צ לחזור לראש בהמ"ז. אבל כשנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב שדינו שיאמר ברוך שנתן אין חילוק ולעולם יאמר נוסחא א' בברוך תחלה וסוף ואפילו אכל כמה סעודות בשבת לעולם מברך בפתיחה וחתימה

22בכל אלו שכתבנו דצריך לחזור אם היו ג' א"צ לזמן דכבר יצא ידי זימון:

23דין ר"ח שחל בשבת ושכח יעלה ויבא או רצה ודין התחיל לאכול בער"ח או בר"ח ונמשך עד הלילה כ"ז תמצא בהל' ר"ח כלל קט"ז:

24היה אוכל בשבת וחשכה אם לא התפלל ערבית אומר רצה ואם כבר התפלל אינו מזכיר רצה דהוי תרתי דסתרי וכן הדין בר"ח וחנוכה (ססי' קפ"ח) ואם לא התפלל רק שאמר המבדיל כו' צ"ע אם יזכיר רצה ונ"ל דיזכיר (כמ"שכ המגן אברהם סי' רע"א ס"ק י"ד):