חלקת מחוקק על איוב לח:א

1ויען ה' כו'. הנה אמרו רז"ל שנתראה לו הוא יתברך מבין שערות ראשו. וראוי לשים לב על דבריהם כי הלא אין הכתוב מזכיר רק סערה שהוא לפי פירוש זה שהוא מגזרת שער על שטר אחד ולא על בין שערות רבות וגם נשים לב אל אומרו מבין שערות ולא אמרו משערות ראשו ועוד למה זה בחר ה' לדבר בו מהמקום ההוא מבמקום זולתו. והנה אל ענין הזה נזכיר מאמרם ז"ל בירושלמי מעשה בכהן אחד שהיה עני ביותר והיה רוצה ללכת לח"ל ואמר לאשתו אין לי דבר להניח לך אבל אלמדך ידיעתי ובעוד שהיה מלמד לה מראות נגעים אמר לה דעי כי הנה אין לך שער בראש שאין תחתיו מעין שממנו הוא גדל ואם ח"ו היה מתחבר מעין של זה לשל חבירו היו עיניו כהות אמרה לו אשתו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה אם על כל שער ושער מראשך הקב"ה מזמין לו מעין בפני עצמו שיתפרנס בו את כל עצמך לא כל שכן שיזמין לך מזונך ולמה תצא לח"ל מיד חזר בו. והנה ממוצא דבר כי הוא יתברך מורה השגחתו הפרטית עד אין תכלית במה שלכל אחד משערות ראשו מכין מזון בפני עצמו ולא לשנים כאחד כי אם אדרבה משגיח להפריד בין מעין של זה למעין של זה וזה קל וחומר עצום מאד אם לשער אחד שהבל הוא בערך כל כללות האדם משגיח הוא יתברך מה גם עתה בכל האדם ולא עוד אלא שהוא דומם וחומרי מותר ופסולת שבגוף כי ממנו נקח ראיה אל כל הדברים החומריים ופרטיים שתחת כל השמים. ונבא אל הענין והוא כי אחר שהפליג אליהוא להביא ראיה על השגחתו יתברך באדם החומרי ועל הארץ מתחת בא האלהים ויבא לאיוב ראיה מניה וביה בדברו עמו מבין שערות ראשו פרטית ועצומה מכל יתר ראיות והוא משלש בחינות אחד שמורה כי גם שם יש השראת שכינה. ב' לרמוז לו ענין השער שמשגיח הוא יתברך לתת לו מזון בפני עצמו. ג' שמשגיח בל יתחבר מעין של זה לשל זה והנה האחד מפורש במשמעות הכתוב והב' באומרו הסערה לומר כי על השערה משגיח ומה גם בכל האדם והג' כוונו רז"ל באומר מבין שערות ראשו שהוא מבין זה לזה לרמוז השגחתו במה שביניהם לבלתי התחבר מעינותיהם ואפשר הכריחם לדבר השלישי הזה ולא אמרו שרמז הב' בלבד למה שלא יובן ענין השני לומר שרמז שמכין מזון אל שערה אחת אם לא על ידי מה שמשגיח לבלתי יתחברו ועל כן לא אמרו ז"ל שדבר עמו משערה אחת שבראשו כי לא היה מובן שכוונו על מה שהכין מזון לכל אחד כאשר באמרו מבין שערות ראשו כי השגיחו במה שביניהם אין ספק שבכלל הדבר הוא שיש מזון לכל אחד שאם לא כן על איזה דבר כוון שלא יתחברו ומה יש בין זה לזה אך הוא שיש מקור מיוחד לכל אחד ועושה שלא יתחברו וגם זה אחשוב כוונו שנרמז בכתוב במה שנכתב סערה בסמ"ך במקום שי"ן שהוא לרמוז שענהו במקום הסמיכות שבין שער לשער מעין מאמרם ז"ל באיכה רבתי באמרם למה קדמא פ"א לעי"ן בפסוקי האלפא ביתא אלא לומר שהם היו מקדימים פ"ה לעי"ן שהיו מדברים ומעידים מה שלא ראו הנה שדרשו משמעות שם האות:

2וע"ד הפשט יאמר על דרך מאמרם בב"ר על פסוק היה דבר ה' אל אברם במחזה כו' שאמרו כי עשר שמות של נבואה הם והקשים שבכולם הם דבר וחזון דבר כד"א דבר האיש כו' אתנו קשות חזון כד"א חזות קשה כו' ובשניהם דבר הקב"ה עמו הה"ד היה דבר כו' במחזה. וראוי לשית לב למה זה דבר אל אברהם בב' לשונות של קושי אך הוא על דרך מאמרם ז"ל אשריהם הצדיקים שמהפכים מדת הדין למדת רחמים ועל זה יאמר כי אין צריך לומר בחינות הרחמים הסכימו לדבר טוב על אברהם כי אם אפילו השתים היותר קשות הפך להתברך בם ולאמר לו אל תירא כו' שכרך הרבה מאד. וע"ד זה יאמר כי כל כך חובב הוא יתברך את איוב כי ויען ה' הוא מדת רחמים מן הסערה הוא מדת רוגז כי גם מן הסערה היו לו רחמים. או יאמר ראו מה טובו היסורין לאדם כי הלא מה שויען ה' את איוב שהוא את כל דברי המענה הלז כמשתעשע להפליג לדבר עמו הלא זה קנה לו מן הסערה היא סערת היסורין שבהם נרחץ ונטהר ונזדכך ויאהבהו הוא יתברך: