חכמת אדם כט

1דין דם ודין דם ביצים (סימן ס"ו ס"ז) דם בהמה וחיה ועוף בין טמאים בין טהורין אסור וחייבין עליו כרת במזיד ועל שגגתו חייב חטאת וכן דם שליל אבל דם דגים וחגבים מותר:

2דם ביצים אם ידוע שהוא מרוקם אפרוח דהיינו שיש טפת דם במקום שאוסר כל הביצה שמשם מתחיל האפרוח להתרקם אסור מה"ת דכבר חשוב מין בשר אבל אם אינו מרוקם אפרוח (ר"ל שהוא במקום שאינו אוסר כל הביצה) אינו אסור מה"ת אלא שחכמים אסרוהו וי"א דכל דם ביצים אפילו דם ריקום אינו מה"ת אלא שחכמים גזרו בו כיון שהוא ממין שדמו אסור (עיין בבית יוסף בשם תוס' ורא"ש):

3והא דאם הוא מרוקם אפרוח אסור מה"ת דוקא כשלא נמצא רק טיפת דם אבל אם כבר נהפך כל הביצה לדם עפרא בעלמא הוא ואינו אסור מה"ת אלא מדרבנן (שם ש"ך ס"ק ד' ובסימן פ"ו ס"ק מ"ג):

4איזהו דם ריקום. הביצה יש לה ב' ראשים א' כד (ר"ל עגול) ואחד חד ויש לו חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים ויש לכל א' קשר בראש החד. (והוא דבר שנתפס בה מזרע הזכר וניכר הוא לעין). בחלבון הוא המקום שבו הוא מקושר יותר משאר החלבון. ובחלמון הוא כדמות כתם עגול כמלא רחב עדשה גדולה וכיון שאינו אסור אלא דוקא אם הדם במקום שמתחיל האפרוח להתרקם ורבו בו המחלוקת בין הפוסקים מאיזה מקום מתחיל י"א דאינו תלוי כלל בקשר או חוץ לקשר אלא בחלבון וחלמון דיצירת האפרוח הוא מחלמון ולכן בכל מקום שנמצא טפת דם על החלמון כל הביצה אסורה דאז שדי תכלא בכולא ואם נמצא על החלבון ניטל הדם עם כדי קליפה וזורק ואוכל הביצה (זהו שיטת הגאונים והר"יף ורמב"ם וכן סתם הב"י בש"ע) וי"א דאם נמצא הדם מן הצדדים רחוק מן הקשר לעולם מותר אלא דהכל תלוי בקשר דאם נמצא על קשר החלבון ולא נתפשט לחוץ מן הקשר הדם אסור והשאר מותר שהרי אנו רואין שעדיין לא נתפשט הרקום ואם נמצא על הקשר וגם נתפשט חוץ לקשר הרי ראינו דכבר שדי תכלא (ר"ל ריעותא) בכולה ואסור כל הביצה וכ"ש אם נמצא על קשר החלמון שהוא מכוין נגד קשר החלבון שהרי כבר נתפשט לפנים וכולה אסור אבל אם נמצא על חלבון או חלמון שלא על הקשר זורק הדם ואוכל הביצה שזה אינו רק מנשיכות התרנגול דאפילו בביצה בת יומא נמצא לפעמים כן ויש מחמירין עוד דאפילו לא נמצא רק על קשר החלבון לבד ולא יצא לחוץ כולה אסורה דגזרינן משום קשר חלמון דאסור ולפי כל הדעות האלו היה לנו להתיר אם נמצא על החלבון מן הצדדים רחוק מן הקשר אלא דאנו חוששין לדעת האומרים דאדרבה עיקר יצירת האפרוח הוא מן החלבון ולא מן החלמון (רא"ה ורוקח) והיפוך משיטת הגאונים דבכל מקום שימצא דם על החלבון אסור ועל החלמון מותר ואינו תלוי בקשר ולכן מספק אנו אוסרין בכל מקום שימצא טיפת דם בביצה:

5ואם נמצא טיפת דם בביצה בת יומא על החלמון אסור משום דלא פלוג רבנן והיינו לשיטת הש"ע (כדעת הגאונים) ומ"מ בנמצא על החלבון שלא במקום הקשר מותר בביצה ב"י (ת"ח כלל ס"ב מנ"י ס"ק ה'):

6ביצים הטרופות בקערה ואחר שהתחיל לטרוף נמצא דם על חלמון של א' מהם אעפ"י שזרק החלמון שעליו הדם אסורות מפני שמאחר שהן טרופות בקערה החלבון שהוא דק מתערב ביחד והכל אסור אבל ביצים שבורות יחד בקערה ולא טרופות ונמצא דם בחלמון של א' מהם יקח החלמונים הכשרים כל אחד ואחד בפני עצמו וכל חלבון העולה עמו כשר (מנ"י בשם אגודה ומהרי"ל) דמסתמא החלבון שעולה עמו הוא ממנו וישאיר אותה אשר בה הדם בקערה עם החלבונים הנשארים ויזרקם וזהו לדעת הב"י בש"ע דהאיסור תלוי בחלמון לבד. ולדעת רמ"א ולמנהגינו דס"ל דבכל מקום שנמצא אסור כל הביצה וא"כ אין חילוק בין נמצא על החלבון או על החלמון לעולם דינא הכי ולפ"ז להסוברים דם ביצים מה"ת אפילו אינו יודע אם היה במקום האוסר הכל אסור דהוי ספיקא דאורייתא ואפי' בנתערב חד בתרי לא מקרי ספק דרבנן כיון דעיקר האיסור הוא מה"ת:

7אך כיון דהרבה פוסקים ס"ל דכל דם ביצים אפילו דם ריקום אינו אסור אלא מדרבנן ולכן אם הביצה לבדה או אפילו נתערב חד בחד דכל חד בחד לא נקרא תערובות כלל (אחרונים דלא כש"ך בס"ק י' ) אפי' לא ידעינן אם היה הדם במקום האוסר דהיינו על הקשר אפ"ה אסור דחיישינן לדעת הפוסקים דדם ביצים אסור מה"ת וא"כ הוי סד"א ולחומרא וכן אפי' נתערב חד בתרי אם ידעינן שהיה במקום האוסר לכ"ע כגון שנתפשט מקשר חלבון עם קשר החלמון אוסר ג"כ התערובת כדין כל איסורין דבעינן ס' אבל אם אינו יודע אם נמצא במקום האוסר לכ"ע הכריעו האחרונים (הט"ז וש"ך ופ"ח) דאעפ"י שאנו חוששין לדעת הגאונים ולדעת רא"ה מ"מ לעולם אינו אלא ספק דאם נמצא על החלבון שמא הלכה כהגאונים דמותר ואם נמצא על החלמון שמא הלכה כרא"ה דמותר ולכן אם נתערב חד בתרי או שיודע בבירור שביצת ההיתר גדול יותר משל איסור (עיין כלל מ"ט סי' ד') דאז אפי' הי' ודאי אסור וכאותן פוסקים דאסור מה"ת מ"מ כיון שנתערב ברוב אין כאן איסור מה"ת בודאי ולכן בזה סמכינן על הפוסקים דס"ל דדם ביצים אינו אלא מדרבנן והוי ספיקא דרבנן ולקולא ואין חילוק בזה בין אם הם חיין או מבושלים כל שנתערבו ברוב מותר (והמנ"י כ' דבנמצא על החלמון אסור אפילו בתערובות דכיון דהגאונים ורי"ף ורמב"ם אוסרים נחשב דעת רוקח ורא"ה ורש"י כיחיד ואינו נכנס בגדר ספק כלל ואפשר י"ל דבדבר דתלי בסברא ובפירוש הש"ס י"ל כדבריו אבל כיון שמחלוקתן תלוי בגירסת הש"ס כמש"כ רוקח י"ל שפיר דהוי ספק גמור):

8ודוקא שנתערבו בשאר ביצים דהוי מין במינו דדוקא ביצה שיש בה אפרוח עם שאר ביצים הוי מין בשאינו מינו (כמש"כ הט"ז וש"ך בסימן ק"ז) אבל בטיפת דם עם שאר ביצים ודאי שאין הטיפה נותנת טעם והביצה לא נשתנה טעמו אעפ"י דאמרינן שדא תכלא בכולה (פ"ח) וא"כ בטל מה"ת ברוב אבל אם נתערב בשאינו מינו כגון שלש קמח עם ביצים וכיוצא בו דמה"ת אינו בטל אלא בס' ולכן אפילו ע"י תערובות לדידן דאסרינן בכל מקום הכל אסור עד ס' ומ"מ אם לש עם שלשה ביצים ונמצאת באחת טיפת דם וקיי"ל דאמרינן סלק את שאינו מינו כמו שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו כמבואר כלל נ"א סי' ט"ו יש מתירין (ט"ז ס"ק ה') וכבר כתבנו שם דהאחרונים חולקין ולכן אין להתיר אלא בהפסד ממון ודוקא שכבר נילוש אבל אם עדיין לא נילוש והביצים מונחים בעין יקח החלמונים הכשרים וזה שנמצא עליו הדם יזרוק. והחלבונים דינם כדלעיל סימן ו' ואם כבר נתערבו הביצים במקום הפסד מותר ללוש בהם כיון שכבר נודע התערובת ודינו כדין יבש ביבש בכלל נ"א סימן כ' ועיין בב"א ואם משחו בו החלות כנהוג אם עדיין לא נאפה יגרור היטיב ואם כבר נאפה צריך כדי נטילה אע"ג דקיי"ל דאפוי צריך ס' מ"מ כיון שיש ספק שמא לא היה במקום האיסר סמכינן על הפוסקים דסגי בנטילה:

9נמצא הדם בביצה בחלבון לדעת הש"ע דהדם אסור ושכח ולא זרק הדם וטרף הביצה עם הדם מותר שהרי י"א דאפילו הדם מותר ואפילו לפי מה דקיימא לן דהדם אסור מ"מ בודאי אינו אלא מדרבנן כיון דאינו דם ריקום אלא שאסרו משום מראית העין ולכן דוקא בעינו אסור אבל כשנתערב ואינו ניכר מותר ודוקא שערבו בשוגג אבל ערבו במזיד אסור לדידיה ולמי שנעשה בשבילו כדלקמן כלל כ"ב סי' ז' אבל לפי הכרעת רמ"א דבכל מקום שנמצא לעולם אסור כל הביצה וא"כ ה"נ דאסור (ש"ך ס"ק י"ב):

10נמצא דם בביצה ששמוה על החמים להצטמק כיון שאין במקום הביצה רוטב לא עדיף מצלי ולכן לשיטת הב"י דס"ל דחם בחם בלא רוטב באיסור כחוש סגי בנטילה וא"כ ה"נ החתיכה שהביצה מונח עליו אסור כדי נטילה ושאר הקדירה מותר אפילו היתה הביצה קלופה ולדידן אחר הכרעת רמ"א שבארנו לעולם צריך ס' (ועיין לקמן כלל ל"ז) ודוקא שידוע שהיה במקום האיסור ודאי אבל אם אינו יודע יש לסמוך על דברי ב"י ואינו אוסר אלא כ"ק אבל בנתבשל ברוטב צריך ס' כדלקמן כלל ל"ט סימן ט' אם היה במקום האוסר ודאי דאל"כ הא קיי"ל דבטל ברוב (סי' פ"ו ש"ך ס"ק י"ז) ובאינו קלופה הט"ז מתיר:

11ביצים שאינם מזכר אלא מספנא דארעא ואין ראוים שיצא מהם אפרוח ולכן אפילו נמצא בהם דם במקום האוסר ואפילו לדידן זורק הדם והביצה מותר ואינם נקראים ספנא מארעא אא"כ היתה התרנגולת סגור בלול או בית כ"א יום שזהו זמן עיבורה בלא הטלת ביצים וכל ביצים שמטלת אח"כ ע"כ לא נוצרו אלא מחמימות הארץ ומותרים אבל מה שמטלת עכשיו ביצים בלא תרנגול זכר אינו כלום שהרי י"ל שנתעברה מתרנגול זכר שמגדלים אפרוחים. ומיהו אף אם שהתה כ"א יום סגורים שכבר נתעברה מחמימות הארץ והתחילה להטיל ביצים אם אח"כ הניח תרנגול זכר בהדה לא מיקרי ספנא מארעא משום שכתבו חכמי הטבע שאם יתחבר זכר עם הנקיבה בעוד הביצים באם לפעמים יצא מהם אפרוח ולפיכך יש להחמיר בזה ואם מתגדלות בחצר צריך שלא יהיה זכר תרנגול עד ס' בתים או דאיכא נהרא דמפסיק בלא גשר או חבל לעבור עליו התרנגולת הא לאו הכי לא מקרי ספנא מארעא (ש"ך ס"ק י"ד ופ"ח):

12ביצים מוזרות (פי' שנפסדו מחמת שהתרנגולת ישבה עליהן) ואפילו ישבה עליהן ימים רבים אם אינו אסטניס מותרים ובלבד שיזרוק הדם ודוקא דספנא מארעא אבל סתם ביצים אם ישבה עליהן שלשה ימים מעת לעת אפילו אין בהם דם אסורים משום שיקוץ (עיין פ"ח וכו"פ):

13מותר לאכול ביצים צלויות אף על פי שאינם יכולים לבדוק וכן א"צ לבדוק הביצים אם יש בהם דם דסומכין על רוב ביצים שאין בהם דם ומ"מ נהגו להחמיר כשעושין מאכל עם ביצים ביום שרואין בהם אם יש בהם דם (סעיף ח'): ודין מליחת ביצים תמצא בכלל ל"א:

14דם דגים אעפ"י שהוא מותר אם קבצו בכלי אסור משום מראית עין לפיכך אם ניכר שהם מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר:

15דם אדם אם פירש ממנו אסור משום מראית העין לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר צריך לגרדו אבל שבין השיניים מוצצו וכל דם דגים ודם אדם הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו:

16בדם בהמה וחיה נמי אין איסור כרת אלא בדם הנפש שהנשמה יוצאה בו אבל דם האיברים אינו אלא בלא תעשה והנ"מ כשפירש מן האבר ויצא לחוץ או שנצרר בחתיכה או שפירש ממקומו מחיים ונתעורר לצאת ונבלע במקום אחר אבל אם לא פירש ולא נצרר מותר (סימן ס"ז) וכן אפילו אם פירש לאחר שחיטה ע"י צלי או מליחה ונבלע במקום אחר מותר כיון שלא יצא לחוץ (ש"ך סימן ע"ו ס"ק א') וי"א דאפילו לא יצא לחוץ כיון שפירש ממקום למקום אסור (ש"ך בשם א"וה סימן ס"ט ס"ק ע"ד):

17לפיכך מותר לאכול בשר חי ובלבד שידיח משום דם שעל פני הבשר כמבואר בדין מליחה ובלבד שלא יהא בו מהחוטין שדם בהם שהדם שבחוטין הוא ככנוס ועומד בכלי (סימן ס"ז):

18השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה כיון שהדם מתעורר לצאת בשעת שחיטה ומחמת ששובר מפרקתה אינה יכולה לזנק וחוזר ונבלע באיבריה לפיכך אסור לאכול מבשרה חי שהרי פירש ממקומו ונבלע במקום אחר. ומ"מ ע"י מליחה מותר אפילו לקדירה שחוזר ויוצא ע"י מליחה וכן מותר לצלי אפילו בלא מליחה והיינו עד חצי צליתו כדין צליית בשר כן סתם הב"י בש"ע אבל כיון די"א דמליחה לא מהני בזה לא לקדירה ולא לצלי ולכן הכריע רמ"א לחתכו ולמולחו ואז מהני אפילו לקדירה. ומ"מ אף לצלי צריך חתיכה ומליחה דוקא. וצריך ליזהר לכתחלה שלא לשבור מפרקת הבהמה או עוף או לתחוב סכין בלבה כדי לקרב מיתתה משום שמבליע דם באיברים אבל מותר להכות על ראשה דדוקא ע"י שבירת מפרקת מבליע דם (שם סעיף ג') ומ"מ העוף שקורין אינדיק המנהג ששוברין מפרקתה תיכף לאחר שחיטה וא"כ אסור לצלותו שלם אלא ע"י חתיכה ומליחה דוקא:

19נצרר הדם מחמת מכה אסור לבשלו עד שיחתוך אותו מקום וימלחנה יפה אבל לצלותו מותר כדין שאר בשר לצלי. ומשום זה יש להחמיר לקלוף בית השחיטה או לחתוך באותה בשר קודם מליחה הואיל ונצרר שם הדם בשעת שחיטה (סעיף ד'):

20מדינא מותר ליתן בשר בחומץ להצמית דמו בתוכו ואין אנו בקיאין בזה ועיין דין זה בש"ע סי' ס"ז:

21כל מקום שנכתוב דיש חילוק בין בישול לצלי ר"ל לצלות בשפוד על הגחלים אבל לצלות בקדרה קרוי בישול לכל דבר: דין מליגה המבואר בש"ע סי' ס"ח תמצא לקמן כלל ל"ג ונ"ח: