חכמת אדם לא

1כיצד מולחין הראש ורגלים ואברים פנימים בכלל: הראש אם מלחו שלם נאסר המוח והקרום שבפנים שהרי עצם הגולגולת מקיפו כיון שיש בו שורייקא דדמא בקרום הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב ולכן צריך לחתכו לשנים ולהסיר המוח ולקרוע הקרום ולמלחו בפ"ע וגם הראש ימלח בפנים ובחוץ אבל מותר למלוח ע"ג השער דאינו מעכב מלפלוט דם (ע"א) ועיין לקמן כלל ל"ג מדין הטמנת הראש להעביר השער:

2עצם הקולית וכן כל שאר עצמות שיש בהם מוח כל זמן שהן מחוברין עם הבשר מולחין הבשר כדין ומועיל גם לעצם ולמוח שבו ואם כבר נפרד מן הבשר לא ימלחנו לכתחלה עם שאר הבשר כיון דאין במוח דם כ"כ ל"א איידי דטרוד למפלט לא בלע אלא ימלח העצם בפני עצמו ועכ"פ מועיל למוח שבתוכו אעפ"י שהעצם סתום לגמרי דל"ד למוח שבראש בסי' ח' דהתם כיון דאית ביה שורייקא דדמא הוי כדם כנוס בתוכו מה שאין כן בשאר עצמות (שם) ועיין לקמן כלל ל"ג:

3רגלי הבהמות שיש להם טלפים והוי ככלי שאינו מנוקב ואין הדם יוצא דרך הטלפים. ולכן צריך לחתוך מעט למטה ויניח מקום החתך למטה וימלח ואין השיער מעכב ואם לא חתך למטה הב"י מתיר אף מה שבתוך הטלפים ואנו נוהגים כרמ"א לאסור מה שבתוך הטלפים (שם ובסי' ס"ח) ועיין לקמן כלל ל"ג:

4הלב מתקבץ הדם בתוכו בשעת שחיטה לפיכך לא מהני ליה מליחה אלא אם כן קורעו להוציא דמו שבתוכו ואחר כך ימלחנו ואפילו לבשלו אחר כך נוהגין להתיר ויש ליזהר שלא לאכול לב בהמה ועוף כי הוא קשה לשכחה (ע"ב):

5הריאה מדינא אין צריך לחתוך אותה כלל דלא יהא אלא חתיכת בשר עבה אלא דנוהגין לקרעה ולפתוח הקנוקנות הגדולים שבה (שם):

6הכבד יש בו רבוי דם לפיכך אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה אלא קורעו שתי וערב ומניח חתוכו למטה או ליטול ולחתך הגידין והקנוקנות באותו צד שהמרה תלויה בו וחותך מעט מבשר הכבד עמהן דאפשר לדם לצאת דרך אותו נקב ומדיחין אותה ומולחין אותה מעט כשהיא מונחת על האש לצלותה ואחר כך ידיח אותה משום דם הדבוק בו אפילו רוצה לאכלו כך צלי וצריך לצלות עד שיהא ראוי לאכילה דהיינו חצי צלייתה ואז מותר לבשלו ואם לא הדיח ובשלה כך מותר ואם לא קרעו שתי וערב וגם לא חתך הקנוקנות אלא שניקבו הרבה פעמים בסכין לא מהני לכתחלה לבשלו אחר הצליה אבל בדיעבד שכבר נצלה ונקבה הרבה פעמים בסכין מותר לבשלו (ש"ך ס"ק ג') אבל לצלי לבד אין צריך שום חתיכה כלל. כן אנו נוהגין עפ"י רמ"א אבל הב"י מחמיר לקרעו אך לצלי לבד ואם לא קרעו קודם צליה יקרענו אחר צליה להוציא הדם ואין למלוח הכבד עם הבשר מחמת רבוי דם שבו ואפילו לבדה אין למלוח כדין מליחה מפני שהאור יבליע הדם שיצא על ידי מליחה ואם מלחה ידיחנו קודם הצלי (ע"ג) ועיין כלל ל"ד. בשר שצלו אותו אצל האש ונגעה בקדירה שיש בו תבשיל חם בין כלי מתכות ובין כ"ח יש לצדד ולהתיר התבשיל דנורא משאב שאיב כדאיתא בסי' ע"ו לענין השפוד כמו מילוי לפר"ח סימן ע"ז סק"ב אף במאכל רך והקדירה באין הפסד יש לאסור (פמ"ג סי' ק"ה בט"ז ס"ק ט"ז) והח"ד בסימן ע"ו ביאורים סק"ב כתב ע"ז דבב"י ודאי המאכל אסור דבאו"ה מבואר הטעם משום דאמרינן משרק שריק ובכ"ח לא אמרינן מישרק שריק ואף בכלי מתכות צריך עיון במ"ש דהמאכל מותר דכיון דעכשיו מבשל בקדירה אף מה שבתוך הקדירה הוי כבשול:

7מה שנוהגין קצת נשים שכורכין הכבד בנייר לצלותה כדי שלא תתלכלך באפר נ"ל דאפילו בדיעבד אסור דהא א"א לדם לזוב והוי כנצלה בכלי דאסור דלא כט"ז :

8הטחול אף על פי שגם היא נראית שכולו דם ככבד מ"מ דינה כבשר ממש (ע"ד):

9הכליות נהוג שלא לבשל וכן ביצי זכר אפילו לאחר שניקרן כדין משום שיש בהם רבוי דם ובדיעבד אין לחוש ומכל שכן שמותר למלות אותן עם שאר בשר אחר שניקרן כדין (שם):

10הדקין והחלחולת אם יש עליהן שומן דינן כבשר דשומן מוחזק בדם אבל אם אין עליהם שומן אין בהם דם כלל ואפילו הכי נוהגין למלחם עם בשר דמכל מקום פולטים ציר ואמרינן איידי דפלטי ציר לא בלעי אם יש עליהם שומן צריך למלוח דוקא בצד החיצון דהיינו על השומן ואפילו בדיעבד אם מלח רק צד הפנימי ולא על השומן אסור (ועיין לקמן כלל ל"ד סימן כ"ב כל פרטי דינים מזה) אבל אם אין עליהן שומן אין לחוש באיזה צד ימלח (ע"ה):

11הכחל (פירש דדי הבהמה) יש בו חלב וחלב שחוטה אסור מדרבנן ולכן אסור למלחו עם בשר ובדיעבד מותר ונוהגין שלא לבשל הכחל כלל אבל לצלותו על גבי גחלים מותר לאחר שיקרענה שתי וערב וטחו בכותל או שיחתכנו כמה פעמים שתי וערב ועדיף מטיחה בכותל אבל לצלותו בכלי אסור דכל שבכלי מקרי בשול ולאחר שנצלה מותר לחתכו בסכין של בשר אף על פי שהוא רותח וכן להניחו בכלי של בשר ואפילו אם ימצא גומות מלאות חלב אין לחוש דכל זמן שלא פירש לא גזרו רבנן אבל לבשלו אחר כך לכתחלה יש לאסור (ט"ז סי' צ' ס"ק י') אבל אם לא קרעו שתי וערב הוי כאלו היה החלב כנוס בכלי ואסור ועיין לקמן כלל מ"א:

12הקיבה של עגלים אעפ"י שנמצא בו חלב אין לו דין כחל כלל ולאחר שהוסר חלבו והדיחו מותר למלחו עם בשר (שם):

13ביצים הנמצאים בעופות בין שלא נגמר אלא החלמון או שנגמרה כולה אפילו הקליפה הקשה צריכין הדחה ומליחה ויזהר למלחן לבדן או למעלה מן הבשר שלא יגעו בבשר אבל אם מלחן עם בשר או למטה מהבשר דאז נוטף עליהן ציר מהבשר אסורים ואפילו אם החלמון לבדו דהא עינינו רואות שאין להם לא דם ולא ציר ואם כן אין להם מה לפלוט ובלעי (ע"ה) ומכל מקום בדיעבד אם נילוש עיסה באלו שאין להם אלא חלמון לבד יש לסמוך על הפ"ח (ס"ק י"א וכן העיד הב"י). ואם יש לו קליפה קשה יש להתיר בדיעבד על מה שזורקין הקליפה (פ"ח וכו"פ):

14מי שאין לו מלח או שרוצה לאכול מהר מותר לצלות הבשר בלא מליחה שהאש שואב הדם. והמנהג להדיחו תחלה מן הדם בעין שעליו ולמלחו קצת כאשר נתחב בשפוד וצולהו מיד קודם שתתמלא המלח דם. ונהגו לכתחילה שלא להפוך השפוד תמיד כדי שיזוב הדם ובדיעבד אין לחוש אפי' הפכו כל שעת צלייתו ואסור ליתן כלי תחת הצלי לקבל השמנונית הנוטף עד שיהיה נצלה חצי צלייתו היינו שיתיבש מבחוץ דאז כבר פסק כל הדם ומה שיוצא אחר כך הוא מוהל ומותר לאכלו אף על פי שיש בו מראה אודם כ"כ עד כשהוא חותכו על הככר עובר האדמומית בככר מעבר לעבר דלאחר שצלאו חצי צלייתו אינו דם כלל ולכתחלה יזהר שלא להשהות הצלי על השפוד לאחר שהוסר מן האש דכל זמן שהוא על האש אמרינן כל מה שבולע הבשר מן השפוד חוזר ופולט דכב"כפ משא"כ לאחר שהוסר מן האש שאז אינו פולט וכן הדין לחתוך בסכין כ"ז שלא פלט כל דמו ובדיעבד מותר הצלי והשפוד והסכין (ט"ז דלא כב"ח). אבל אם צלה בשפוד בשר איסור אסור השפוד דדוקא גבי דם אמרינן משאב שאיב או כבולעו כך פולטו אך לגבי השפוד אבל לא לענין ציר ושמנונית איסור דסמכינן על הפוסקים דסבירא להו דנורא מישאב שאיב כל הדם ואינו מניחו לבלוע לא בשפוד ולא בסכין (ע"ו) ועיין לקמן כלל ל"ה:

15מותר למשוח הצלי בשעת צלייתו בשומן ומי פירות דאין זה מעכב לפלוט הדם אבל אסור למשוח בעיסה אפילו בלילתו רכה מאד. ונראה לי דה"ה בביצים שהם נקרשים ומעכבין הדם מלצאת (ע"ח):

16לכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח דכיון דכבר נמלח אם כן אין טרוד להפליט דם ובולע מזה שלא נמלח ובדיעבד מותר ואפילו אם זה שלא נמלח לא הודח גם כן ויש עליו דם בעין מכל מקום אמרינן דנורא משאיב שאיב וכב"כפ (ע"ז):

17טולייתא ר"ל עופות או חתיכות בשר שממלאין אותו עם בשר לכתחלה לא ימלא אא"כ נמלחו שניהם. ובדיעבד עיין לקמן כלל ל"ה: