דרכי התלמוד ד

1דרך התנא לדבר תחלה הדין הכולל ואחר כך הדין הפרטי ואף אם לא יהיה החדוש בכולל כי מנהג הגמרא ללכת מהכולל אל הפרטי כמו שכתב בפרק שני ממסכת נדה (נדה טו.) כל הנשים בחזקת טהרה וכו' וכבר דרכו היא לומר תחלה דין הפשוטים ואחר כך להרכיב הא' עם חבירו כי הפשוטים הם סבת המורכב אשר הורכב מהם כי דרך משל הדבש והחומץ הם סבת גבין.

2דרך הכתוב והמשנה לדבר בלשון קצרה ולכן כאשר יתחברו נושאים או עניינים אשר משפטם שוה לכלם או שמשתמשים בלשון אחד דרכו לשום המשפט או הלשון ההוא בתחלת דבריו ואחר כך להזכיר הנושאים או העניינים ההם בכתוב, אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו וכו' במשנה דרך משל במה מדליקין ומה אין מדליקין אין מדליקין וכו' (שבת פרק ב משנה א) בכתובות (משנה כתובות ג ב) ואלו שאין להם קנס ולפעמים יעשו בהפך כי יזכיר לכל הנושאים תחלה ובסוף כלם יתן המשפט והנה אותו משפט לכלם. ועל זה מושך עצמו ואחר עמו . והמשך על הרוב הוא מתחילת הדיבור לסופו אמנם לפעמים גם כן נמצא מסופו לראשו. ולפעמים כאשר יתארך הדבור או ירבו הנושאים יחזור לומר המשפט אשר שם בראשונה בתחלת דבריו כדי שלא יטעה הקורא כדאיתא במסכת נדה (נדה סג:) בפ' האשה שהיא עושה צרכיה במשנה היתה למודה (לראות ולהסתכל טהורות) [להיות רואה בתחלת הוסת כל הטהרות] שעשתה בתוך הוסת טמאות בסוף הוסת [כל הטהרות שעשתה בתוך הוסתות] טהורות רבי יוסי אומר אפילו ימים ושעות וסתות היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה וכו' וכיוצא בזה אמרו במס' קידושין (קידושין טו ב) גבי מוכר עצמו לגוי אלא בהאי קרא קא מפלגי או דודו או בן דודו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל רבי יוסי הגלילי סבר מקרא נדרש בין לפניו בין לאחריו והכל שחרורה ופרש"י ז"ל מקרא הנדרש ללמד על שלפניו כלומר אל הכתוב שלמעלה הימנו, לאחריו הכתוב שלמטה הימנו הילכך גאולת עצמו מלמד גאולת אחרים ודוק ותשכח התם.

3דרך התנא כשיש לדבר על שני נושאים לאחד מהם יש לשון צודק ומיוחד לו והנה לשני אין אותו לשון צודק כל כך עם כל זה ישתף באותו לשון לשניהם כדי שלא להאריך בלשונו ולטרוח כמו שבא במסכת נדה (נדה יג:) בריש פרק ב' כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ כי לשון מרבה אינו צודק באנשים כדאיתא התם. דרך התנא הוא כשמדבר באיזה דין אגב אורחיה ואין שם עיקר הדין ומקומו שאינו חושש לפרש שם פרטיו וסגנוניו הואיל ואין שם מקומו ולכן אין לדייק וללמוד פרטי הדין ממקומות כאלו רק ממקום עיקרו.

4דרך לא זו אף זו קתני כשהתנא צריך להזכיר נושא אחד בהכרח כי אגב אורחיה שיש לו להזכיר אותו נושא לא נמנע גם כן מהזכיר נושא אחר שהוא יורה מעט החידוש אבל כשאין צורך להזכיר שום אחד מהם אלא שיכול לומר עניינו סתם אין לומר לא זו אף זו קתני כמו גבי מכר כל נכסיו לא' או לג' בני אדם וכו' דמקשי תלמודא ודחיק לאוקמה בשלקח עדות באחרונה ולא רצה התלמוד לתרץ לא זו אף זו קתני כמו שתירץ דוק ותשכח (בבא קמא ח.) .

5לעולם בכל נושא ונושא הוי מעיין לדעת אי זה תנאי צריך שימצאו בו להכשירו ואי זה דברים הם הפוסלים אותו וכמה הם הצריכים להכשיר וכמה הם הפוסלים ומאי זה מהם נמצאים בו יותר אם מהמכשירים או מהפוסלים או אם הם שוה בשוה ועל זה אמר חדא לטיבותא וחדא לריעותא. או חדא לטיבותא ותרתי לריעותא או תרתי לטיבותא וחדא לריעותא כי אזלי בתר רובא כגון בשופר ראש השנה (ראש השנה כז:) ניקב וסתמו שלא במינו אם מעכב וכו' או בסכך הסוכה שיהא מדבר שהיא גדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה וכו' (סוכה יא.) וכיוצא באלו ודוק ותשכח.

6לעולם כשתשלול מן הנושא דבר מה, צריך שתשאל אם כן מהו זה רוצה לומר אם אומר זה אינו כסף אם כן צריך שתשאל מהו זהב או נחושת או בדיל או עופרת כי השלילה אינו מודיע לנו מהות הדבר וזהו שבא בתלמוד אלא מאי. וראה אם יש להשיב כנגד מה שישיבו לך. ודע כי זה כשאין אמצעי ביניהם משלילת הא' תחייב השני. ואם יש אמצעי איפשר שיהיה האמצעי. משל ראשון עתה אינו יום אם כן הוא לילה ומשל הב' המים אינם חמים כי לא יתחייב שהם קרים כי אפשר שהם פושרים וכו', כאשר יהיו שני תנאים או אמוראים חולקין שהא' מכחיש דין או סברת חבירו אעפ"י שמוכיחו מן הכתוב או ממשנה או שוללה פי' ההיא סברא מן המשנה או מהכתוב יש לך לשאול ר' פלוני הא דרשא מנא ליה וילך זה בסבוב עד שיאמר הגמרא ר' פלוני לית ליה הך דרשא או ר' פלו' לא דריש האי קרא זה הכלל לעולם מיתר לו מהם או פסוק או דין או סברא עד שיאמר התלמוד כמה שאמרנו לך. הילפותות הם על שני דרכים או ממשמעות הלשון, או מיתורו, וכשהוא מיותר אעפ"י שלא יורה עליו משמעות הלשון הוא נדרש, כמו שאמרו אם אינו ענין לזה תנהו וכו'.

7מצינו בכמה מקומות בגמרא שיהיו למקשה ב' או ג' קושיות כנגד בן זוגו ולא יחוש להקשות כלם אלא היותר הכרחים ועז"א דעדיפא מינה נקט או שיהיה לו קושיא כנגדו מצד הלשון ומצד הענין ויקשה מצד הענין על הרוב או בהפך. ונמצא לפעמים בהפך שיביא על כל המאמרים שיש לו להקשות מהם או שנראה לו שהם כנגד בעל ריבו. יהיו משנה ובריתא כמו שתמצא פעמים רבות ת"ש ת"ש זה אחר זה והכל כפי העת והמקום או משום יגדיל תורה ויאדיר.

8מצינו גם כן בגמרא שיהיו שני אמוראים חולקים בדבר מה זה אוסר וזה מתיר ונמצא מאמר או משנה או בריייתא מסייע לסברת הא' וסותר לדבר האחד ועם כל זה יחזיק בסברתו ולא יחוש אליה, וזה או לפי שאפשר לו להעמיד אותו המאמר בענין זהר שלא יהיה קשה אצלו ואם הוא בדוחק גדול או שהיא ברייתא או מאמר אמוראי ויאמר ברייתא לא שמיע לה.