דרכי משה (עמיאל), דרך הקודש, שמעתתא י' העבודות המתירות ומכשירי העבודות בקרבנות ומנחות ד

1דברי התוס' בקדושין (לו, א) לכאורה תמוהים מראשם לסופם. - בביאור קושיתם הראשונה משום דהכשר לבד בלי המצוה לא יתכן דחסרה השליחות דרחמנא. - והקושיא השניה היא משום דא"א להן ללבוש את האבנט מטעם כלאים. - ובתירוץ הראשון תפסו כהצד הראשון של חקירתנו הנ"ל ובתירוץ השני כהצד השני.

2ובקדושין (לו, א) בתוס' ד"ה הקבלות כתבו: "וא"ת, אמאי איצטריך קרא בגמ' למעוטי נשים, תפ"ל, דכולהו מ"ע שהזמן גרמא הוו, שהרי אינן נוהגות אלא ביום כדכתיב 'ביום צוותו להקריב קרבניהם'? וי"ל, דמ"מ איצטריך קרא למעוטינהו ולמפסל קרבן בנשים, דאי לאו קרא לא הוה ידעינן שהעבודה פסולה בהן, להכי איצטריך קרא למעוטי לאמר, דמחללי עבודה וכו'". ושם עמוד ב כתבו בתוס' (ד"ה חוץ): "וא"ת, תיפוק ליה דכל הני אינם כשרות בנשים, לפי שהן מחוסרי בגדים, דהא אמר בפ"ב דזבחים, דאפי' כהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם? וי"ל, דמיירי שלבשו את הבגדים, א"נ י"ל, כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוו מחוסרי בגדים".

3והנה לכאורה דבריהם תמוהים מראשם ועד סופם, ואין אנו יודעים, דקארי לה מאי קארי לה גם בהקושיא הראשונה וגם בהקושיא השניה. בהקושיא הראשונה - דהאם אנו עסקינן בזה לענין אם הנשים מחויבות במצות עבודה, הלא רק לענין אם הנשים רשאות לעשות את העבודות אנו מדברים, ומה ענין זה למצות עשה שהזמן גרמא, דהנשים שפיר רשאים לעשות, ולא עוד אלא דיכולים ג"כ לברך אשר קדשנו במצותיו כמבואר בקדושין (לא, א) בתוס' ד"ה דלא מפקידנא ועבדינא? והקושיא השניה אינה מובנת עוד ביותר הא ע"ז גופא אנו דנין, אם כל העבודות ומצוות הכהונה שצותה התורה, רק על האנשים נאמרו או גם על הנשים, וע"ז אמרינן דהקפידה התורה בכ"מ לאמר "בני אהרן ולא בנות אהרן", וא"כ מאי מקשו דהוי מחוסרי בגדים, הא ע"ז גופא אנו דנין, ולולי המיעוט הוי אמינא, דגם מצות לבישת הבגדים עליהן, כיון דיהיה כל זרע אהרן בכלל המצוות?

4והנ"ל בביאור דבריהם הק', דהלא בנדרים (לה, ב ודף לו, א) איבעיא לן, אם הני כהני שלוחי דידן נינהו או שלוחי דרחמנא ופשטינן כהצד האחרון; ונחזי אנן, אם היה הדין דשלוחי דידן הם והבעלים לא התרצו על השליחות דלא ירצה הקרבן, הלא ג"כ צריך להיות אם נתפוס דשלוחי דרחמנא הם אם יחסר מנוי השליחות מרחמנא - ואימתי היתה המנוי שליחות מצד הרחמנא? - ונראה בזה, דיש בעבודת הכהנים שני דברים ביחד, א) המצוה לעבוד את העבודות, ב) ההכשר, דעבודתם מכשרת ועושה ריצוי וא"כ הצווי גורם ההכשר, דמה שנצטוו בכך זה גופא מנוי השליחות מצד רחמנא; ושפיר הקשה לפ"ז המקשן, ל"ל כלל המיעוט של בני אהרן ולא בנות אהרן, הלא גם לולי זאת, לא היה מצות רחמנא על הנשים, דהוה מ"ע שהז"ג, וכיון שבטל הא' בטל גם הב' כנ"ל, דהא מספקינן רק בזה שלוחים של מי הם, אבל זאת פשיטא לן דהדבר נעשה בשליחות, דלולי זאת לא יתכן?

5וע"ז תרצו "דאי לאו קרא לא הוה ידעינן שהעבודה פסולה בהן" כלומר, נהי דגם בלא קרא אנו יודעים דאינן מרצות כנ"ל, אבל כמו שיתבאר אצלנו במק"א בספרנו זה דגם אם נימא דשלוחי דידן, בכ"ז אם היה חסר מנוי השליחות ג"כ לא היה נפסל הקרבן, דאלת"ה היה קשה מכמה משניות, כגון ההלכה הפסוקה דעכו"ם נודרין נדרים ונדבות כישראל (חולין יג, ב ומנחות עג, ב) ומהאי משנה ששנה לנו רבי במנחות (נא, ב) "גר שמת והניח קרבנות אם יש לו נסכים קרבין משלו ואם לאו קרבין משל צבור" ועוד ועוד; ולהכי תרצו שפיר, דלפי האמת דשלוחי דרחמנא בכ"ז גם בלי שליחות היה הקרבן כשר, וע"ז בא הכתוב למעט בני אהרן ולא בנות אהרן.

6נמצא לפ"ז, דאף בלא מעוטי ג"כ לא היו בנות אהרן שוו לגמרי לבני אהרן, דבעבודת הכהנים יש שני דברים כנ"ל, א) המצוה, ב) ההכשר, אבל הכהנות היו כשרות בעבודה, אך לא מצוות כנ"ל.

7ולכן שפיר הקשו הקושיא השניה, תפ"ל דהוי מחוסרי בגדים, ל"מ לדעת הרמב"ם דלבישת האבנט הוא מצד דחיה דאתי עשה דעבודה ודחי ל"ת דכלאים, וכיון דבנשים אין מצות עשה ממילא אין כאן גם דחוי ל"ת, אלא אף לדעת הראב"ד דהוא מצד היתר, הא כבר הוכיח השאג"א (סי' כט), דבכ"ז הוא מודה בנשים, דאסור להן ללבוש ציצית שיש בהם כלאים - ואפילו בטומטום ואדרוגינוס כתב הראב"ד (בפ"ג מהל' ציצית הלכה ט) דמותרים דוקא בציצית שאין בהם כלאים. וא"כ גם אם נימא, דהנשים יש להן היתר לעבוד בעבודת הקרבנות, אבל עכ"פ שבודאי אינן מצוות, וא"כ ממילא אסור להן ללבוש את האבנט ושוב אין כהונתן עליהן אף לענין הכשר וזהו שהקשו דל"ל קרא?

8וע"ז תרצו "דמיירי שלבשו את הבגדים", כלומר, דעברו על איסור כלאים "א"נ כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוו מחוסרי בגדים". והננו רואים להדיא דעל ציר חקירתנו יסובו שני התירוצים הללו, דאי נימא כהצד הראשון הנה גם נשים הן בכלל מחוסרי בגדים, אע"ג דמצות לבישת הבגדים לא שייכא בהן, בכ"ז גם קדושה אין כאן ס"ס, דרק בזמן שבגדיהן עליהן כהונתן עליהן, ולפ"ז אנו צריכים לדחוק ולאמר, דעברו על האיסור ולבשו; אבל אם נתפוס כהצד השני הוא בהיפך, כיון דאין כאן מצות לבישה, הלא אין סבה במה לסלק ולפסול את קדושתן, וזהו שאמרו "כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוו מחוסרי בגדים", אע"ג, דכמובן, לא מיקרי ג"כ לבושי בגדים, אך, כאמור, דלאו הלבישה היא סבה להכשר, אך להיפך החסרון הוא הסבה להפסול, וכיון דחסרון אין כאן ממילא הן כשרות.