דרשת שבת הגדול א

1"כל פעל ה' למענהו" (משלי טז, ד) . במדרש (שמו"ר יז, א), "ולקחתם אגודת אזוב" (שמות יב, כב). הדה הוא דכתיב "כל פעל ה' למענהו". אתה מוצא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית, לא ברא אלא לכבודו, ולעשות בהם רצונו ; ביום הראשון ברא שמים וארץ (בראשית א, א), אף הם לכבודו בראם, שנאמר (ישעיה סו, א) "כה אמר ה' השמים כסאי" , ואומר (תהלים יט, ב) "השמים מספרים כבוד אל" . וכן האור שברא (בראשית א, ג), לכבודו הוא, הדה הוא דכתיב (תהלים קד, ב) "עוטה אור כשלמה". מה נברא ביום שני, רקיע (בראשית א, ז), לכבודו בראו, שיעמדו שם המלאכים ויהיו מקלסין אותו, שנאמר (תהלים קנ, א) "הללוהו ברקיע עזו". מה ברא ביום שלישי, דשאים ואילנות (בראשית א, יב), ומצינו שהדשאין מקלסין להקב"ה, שנאמר (תהלים סה, יד) "יתרועעו אף ישירו". ומנין אף האילנות, שנאמר (דהי"א טז, לג) "אז ירננו עצי היער מלפני ה'". אתה מוצא שצוה הקב"ה מן האילנות לעשות מהן מצות; בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב (במדבר יט, ו). והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב* (במדבר יט, יח-יט), וטהרת המצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב (ויקרא יד, ו-ז). וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב, שנאמר (שמות יב, כב) "ולקחתם אגודת אזוב וגו'". וכן ברא המים ביום שלישי, שכינסן מעל הארץ (בראשית א, ט), ומשם קלוסו עולה, שנאמר (תהלים צג, ד) "מקולות מים רבים אדירים משברי ים". מה נברא ביום רביעי, מאורות (בראשית א, טז), לכבודו בראם, שנאמר (תהלים קמח, ג) "הללוהו שמש וירח". ביום חמישי ברא עופות (בראשית א, כא), לכבודו, להקריב מהן קרבן, שנאמר (ויקרא א, יד) "אם מן העוף עולה קרבנו". מה נברא ביום ו', בהמות (בראשית א, כה), לכבודו בראם, וצוה להקריב מהם קרבן, שנאמר (ויקרא א, ב) "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר". וברא בו אדם (בראשית א, כז), לכבודו, שנאמר (תהלים קמח, ז) "הללו את ה' מן הארץ תנינים וגו'" . הוי "כל פעל ה' למענהו".

2ויש להקשות על מדרש זה, מה ענין השירה והקילוס שנותנים הדשאים, ואיך נותנים קילוס להקב"ה . אבל* המדרש הזה בא לומר כי אי אפשר שיהיה שום נמצא, שיהיה נברא לעצמו, שהדבר הזה לא יתן השכל שיהיה שום נברא בשביל עצמו, שאם כן היה נראה חס ושלום שיש דבר זולת השם יתברך . וכן אמר הכתוב (דברים ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". ואין פירוש "אין עוד" כי אין עוד אלהים , אבל פירושו כי אין עוד דבר בעולם, רק השם יתברך , כי כל הנבראים לא נבראו אלא למענהו יתברך, ואם לא כן, לא היה נברא אותו נברא בעולם, רק הכל נברא בשביל לשבח ולפאר יוצרו ולעבדו . לפיכך אמר "אין עוד", כלומר כי אין בריאה עוד בנמצא, רק הכל הוא לשבח ולפאר השם יתברך . כי הכסא אשר ישב עליו בעל הכסא, אין לכסא שֵׁם בפני עצמו, רק כי הוא לישיבת בעל הכסא, אבל מצד עצמו אין מציאות לו . לפיכך הנבראים כולם אשר נבראו לשבח יוצרם ולפאר שם כבודו, אין להם שֵׁם בפני עצמם, והרי "אין עוד" .

3אבל אם היה חס ושלום דבר שעומד לעצמו, ולא היה נברא לקלס להקב"ה, היה נראה כאילו היה דבר חס ושלום זולת השם יתברך . ואף אם אותו הבריאה מקבל אלקותו ועבדותו*, זה הוא מצד אותה עבודה בלבד. ואם כן בשעה שאינו עובד, כשאוכל ושותה, אז יהיה דבר חס ושלום זולת השם יתברך . אבל אם נאמר שהאדם תחילת בריאתו וחיותו הוא לעבוד בוראו , אף אם אוכל ושותה להחיות נפשו, מאחר שתחילת בריאתו לכבודו, אף כאשר אוכל ושותה לקיים נפשו, הרי הוא עצמו נברא לכבוד השם יתברך , והכל הוא אל השם יתברך .