דרשת שבת הגדול ב

1וזהו הקילוס הזה שנותנין הנבראים אל הקב"ה , מה שנראה בהם שבח יוצר הכל בבריאה , שיש בהן מן הפאר, שנבראו בתכלית השלימות . וכמו שתקנו חכמים ז"ל בברכות (מג:) כשהאדם יוצא בחודש ניסן ורואה אילנות מלבלבין, מברך "ברוך שככה לו בעולמו" . והנה שבח הקב"ה מכל יצורי עולמים . ואל יחשוב אדם כי בקטנים , כמו השרצים , אין נראה בהם שבח יוצר הכל. אדרבה, כי בקטנים יותר נראה שבח יוצר הכל, אשר ברא בריאה כמו זאת, כמו שתמצא מינים שפלים פחותים, אשר בהם נראה שבח יוצר הכל .

2וזה אמרם בפרק כיצד מברכין (ברכות לה.) , תנו רבנן, אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, מעל . מאי תקנתיה, ילך אצל תלמיד* חכם . מאי עביד ליה, הא עביד לאיסוריה . אלא אמר רבא, ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות, כדי שלא יבא לידי מעילה. אמר רב יהודה אמר שמואל, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה, כאילו נהנה מקדשי שמים, שנאמר (תהלים כד, א) "לה' הארץ ומלואה". רבי לוי רמי, כתיב "לה' הארץ ומלואה", וכתיב (תהלים קטו, טז) "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". לא קשיא, כאן קודם ברכה, כאן לאחר ברכה .

3ועתה , אם* קדשי שמים הם, אם כן למה יוצאים לחולין על ידי ברכה . אבל דבר זה, כי מה שחל עליהם שם קדושה, כמו שחל קדושה על הקרבן, שבו עובדין אל השם יתברך . וכן הנמצאים כולם יש בהם שבח השם יתברך, לכך שם קדושה עליהם, שעומדים לשבחו ולפארו . ואם יאכל בלא ברכה, הרי נהנה מקדשי שמים . וכאשר האדם נותן שבח אל השם יתברך על הפרי שברא, ומקלס אותו, אז מותר ליהנות ממנו. וקלוס שנותן האדם על הפרי, שאומר "ברוך אתה ה' בורא פרי" (ברכות לה.), בזה הוא נותן שבח במקום הפרי , ואז מותר ליהנות מן העולם .

4וקאמר בגמרא (ברכות לה.), מאי תקנתיה, אמר רבא, ילך אצל תלמיד חכם וילמדנו ברכות. וקשיא, מאי חדוש בא לאשמועינן, כל אדם יודע זה שאם ילך אצל תלמיד חכם ילמד אותו ברכות, ומאי אשמועינן בזה . אבל רצה לומר שלא יאמר האדם מתבייש אני לילך אצל תלמיד חכם ללמוד ברכות, כי חשוב אני, או עשיר אני, ואיך אלך אצל תלמיד חכם ללמוד ברכות. ועל זה אמר כי בודאי ילך, כי איך יקפיד על כבודו, והרי השם יתברך בראו לכבודו, ולדבר זה נברא . ואם יאכל בלא ברכה, ממעט כבוד המקום, שהנבראים הם לכבודו, והוא יקח אותם . ולפיכך אל יהיה חס על כבודו נגד כבוד המקום , רק ילך אצל תלמיד חכם וילמד* ברכות .

5ובאולי יאמר , הנה צריך כאשר פודה הקדש להוסיף חומש , שלא יהיה נראה כאילו נהנה מן ההקדש. שכיון שפודה אותו, הוא רוצה וחפץ בו, ואם לא יפדה אלא בשוה, הרי הוא נהנה מן ההקדש . בודאי האדם מוסיף חומש, כי יותר נחשב שבח וקלוס האדם מן שאר נבראים התחתונים , מפני שהאדם בעל שכל מכיר את בוראו . והרי כי האדם יותר חומש, וזה כי הפשוטים, שהם ד' יסודות , הם אחד. המורכבים הדוממים , הם שנים. צמחים, הם שלשה. בעלי חיים בלתי מדברים, ארבעה. האדם, הוא חמשה . נמצא כי* האדם יש לו יותר מן החשוב אשר הוא תחתיו חלק חמישי , והרי האדם מוסיף חומש בקילוס שלו .

6וכל בריאה נראה בה שבח מיוחד, מפני שאין זה כזה, ומכל אחד יש לו שבח מיוחד, כאשר יתבונן האדם בבריאה שברא אותם . ולפיכך במזמור (תהלים פרק קמח) "הללוהו כל מלאכיו", שבו מזכיר כי כל הנבראים נותנים שבח אל השם יתברך, ומזכיר הפסוק זה אחר זה כל מין בפני עצמו , מפני שכל אחד נותן קילוס מיוחד. כי הקילוס שיש להקב"ה מן המלכים (תהלים קמח, יא), כאשר עם מלכותו מכניע עצמו לפני השם יתברך ועושה רצונו, ובזה יתקלס שמו הגדול . וקלוס לאומים גם כן (שם) , המלכות בכללה מקבלים מלכות השם יתברך . וכן השרים גם כן (שם), כאשר שררתם לשם שמים, אינו גוזל ואינו חומס, כמו שדרך השרים . וקלוס* השופטים (שם), כאשר יראים השם במשפט , זה קלוס שמו הגדול. ולפיכך אמר (שם) "מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ". וקלוס בחורים כאשר אינם חוטאים, וגוברים על יצרם .

7ובמסכת עירובין (כא:), דרש רבא, מאי דכתיב (שיה"ש ז, יד) "הדודאים נתנו ריח", אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. "ועל פתחינו כל מגדים" (שם), אלו בחורות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן . וענין הריח שיתנו לעתיד, רצה לומר כי קנו אלו הבחורים שם טוב, כי השם טוב נקרא "ריח", מפני שהשם טוב הולך למרחקים, כדכתיב (קהלת ז, א) "טוב שם משמן טוב", כלומר כי השם טוב יותר הולך למרחקים מן שמן טוב . ומפני כי הגבור יש לו שם יותר מכל, כדכתיב אצל דוד המלך עליו השלום (דהי"א יד, יז) "ויצא שֵׁם דויד בכל הארצות" . ועוד כתיב (דהי"א יא, כד) "ולו שם בשלשה הגבורים". ולפיכך אמר עתידין בחורי ישראל שיתנו ריח לפני הקב"ה , כי מפני שהם גבורים לכבוש יצרם, הם בעלי שם טוב, וזהו הריח שיתנו* לפני השם יתברך .

8ואמר (תהלים קמח, יב) "זקנים עם נערים", רצה לומר שהקילוס שהוא מן הזקנים כאשר הם מלמדים ומורים את בני אדם . וקלוס הנערים כאשר הם מקבלים תוכחה מן הזקנים , כי שניהם הם שבח גדול אל השם יתברך .

9והזכיר שבח של אדם באחרונה , ולפי הסברה היה לו להזכיר בראשונה . רק הזכיר אותו באחרונה, וזה מפני כי הזכיר בראשונה המלאכים, כמו שאמר (תהלים קמח, ב) "הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו" , ואחר כך הזכיר התחתונים, כמו שאמר (שם פסוק י) "החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף". ואחר כך הזכיר האדם , מפני שהאדם יש בו מן העליונים ומן התחתונים; מן העליונים, היא הנשמה. ויש בו מן התחתונים, הוא הגוף . ולפיכך שבחו יותר במה שהוא מן העליונים ומהתחתונים . והרי הוא נותן שבח בנשמתו, שנאמר (תהלים קנ, ו) "כל הנשמה תהלל יה". ועל הגוף נאמר (תהלים לה, י) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" . ובזה נותן שבח בכל חלקיו, הן בגוף והן בנשמה .