דרשת שבת הגדול לב

1אך אי אפשר לומר שיהיה זה לנצח, כמו שהתבאר כי המלכות הרביעית נמשלה כברזל , שהברזל כחו מחתך והוא הפך השלום , ואי אפשר שלא יהיה השלום באחרונה, כמו שביארנו בפרשה הזאת . ועוד, כי לפי אשר אמרנו כי כח עשו הוא כח שאור, שהוא יצר הרע, אי אפשר שלא יהיה בטול לזה .

2כמו שאמר איוב (כח, א-ג) "כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה, קץ שם לחשך וגו'". זכר ארבעה מיני מתכות שהם; זהב, וכסף, נחושת, וברזל, אשר נמשלים אליהם* ד' מלכיות, כמו שראה דניאל את ארבע מלכיות; מלכות בבל המשיל אל הזהב , מלכות מדי לכסף , מלכות יון לנחושת , מלכות רביעית לברזל . והכתוב הזה נסמך אל מה שזכר לפניו (איוב פרק כז), כי כל הדברים אף כי יש הצלחה לאדם רשע אינו דבר נחשב. כמו שאמר לפני זה (איוב כז, יג) "זה חלק אדם רשע עם אל ונחלת עריצים וגו'", עד (שם פסוק כג) "ישפוק עלימו כפימו וגו'" . ואחר כך מתחיל איוב לספר אף אם רואה מושלן של ארבע מלכיות, אשר הם נמשלים בארבעה מיני מתכות, כמו כן הוא דבר בטל* ונפסד בסוף. ואל ישאל אדם למה לא נזכרו כסדר שהיו , כי סדר זה ידוע למבינים . ואמר כי חשיבותם אינו דבר נצחי, "כי יש לכסף מוצא", רצה לומר כי יש לכסף התחלה, כי מתחלה לא היה לו אותו חשיבות, וקבל החשיבות. כי כאשר מתיכין העפר ונעשה כסף , אין זה בריאה נחשב כלל, רק כי יש לו מוצא . וכן כל מיני מתכות, שאל כל אחד יש לו מוצא שממנו בא, כי לכך קורין אותו "מתכת", שנתך ונזדכך העפר עד שנעשה הן כסף, הן זהב, הן ברזל, הן נחושת . וכמו שאמר (איוב כח, א) "כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו", רצה לומר שהוא מתיך הדבר שממנו הזהב, עד שנעשה זהב. והזהב בפרט נחשב כמו עפר לענין כסוי הדם (חולין פח:), שנאמר (איוב כח, ו) "ועפרות זהב לו" . וכן ה"ברזל מעפר יוקח" (איוב כח, ב), וכן הנחושת . הרי כל אלו הארבעה דברים אין ההויה שלהם בריאה חדשה. וכך ענין המלכיות*, שקודם היו עם אחד, רק שקבלו המלכיות והחשיבות. כמו מי שמתיך העפר ונעשה ברזל, וכן הכסף וכן הזהב, ודבר זה אינו נחשב בריאה חדשה*, רק שנעשה דבר חשוב יותר. כך הם המלכיות, מתחילה* היו עם אחד, וקבלו החשיבות.

3וכשם שקבלו הגדולה* והחשיבות, כך יפסד מהם . אבל ישראל לא היו מקודם לעם, כי לא היו ישראל לשום עם קודם שיצאו ממצרים . כי קודם שירדו למצרים לא היו אפילו שבעים נפש שראוים לעם , וכאשר היו עבדים במצרים אין שם "עם" עליהם . וכאשר יצאו ממצרים היו כאילו נולדו, שלא היו קודם נחשבים לשום עם . ולא תוכל לומר עליהם כי קודם היו עם, וקבלו המלכות , רק כאשר יצאו ממצרים הגיע להם מעלתם העליונה , ואיך אפשר שיהיה דבר זה בטל מהם, כי לא היו ישראל בלא אותה המעלה . אבל השפלות והגלות הוא דבר מקרה להם , כי נולדו בחשיבות .

4וזה שאחר שזכר איוב הצלחת מלכות האומות* שאינו דבר , אמר (איוב כח, ג) "קץ שם לחושך", כלומר כמו שאלו ארבע מלכיות אל החשיבות אשר קבלו יש בטול, כי הוא דבר מקרה בלבד, לכך יש בטול אל חשיבות שלהם , וכך יש בטול אל גלות ישראל וחושך שלהם , כי הגלות הוא גם כן דבר מקרה להם; שכשם שהחשיבות הוא דבר מקרה לאומות, מפני שקודם היו שפלים, והוגבהו*. וכך* אצל ישראל, שנולדו בחשיבות, ועיקר עצמם החשיבות*, ובא להם הגלות, שהוא חושך, במקרה, אי אפשר* שיהיה דבר זה תמידי* .

5ואמר כי * "ולכל תכלית הוא חוקר" (איוב כח, ג), רצה לומר כי השם יתברך חוקר לכל דבר שיש לו* תכלית וסוף , כמו כל הדברים אשר אמרנו שיש* להם קץ וסוף , ומביא* להם קץ וסוף שלהם, והם בטלים. ועוד* רצה לומר מה שאמר "קץ שם לחושך" (שם), כי הגלות לישראל* מצד היצר הרע , אשר יצר הרע אינו בריאה בעצם*, והוא רע בעצמו, כמו שהתבאר למעלה . רק מצד שהוא צורך* העולם, אבל אין לו בריאה בעצמו , ודבר שאין לו* בריאה בעצמו, רק מפני דבר אחר הוא , כמו מקרה* שנמשך אחר דבר שהוא בעצם . לכך יש לו בטול*, כמו כל דבר שאינו בעצם. אמרו במדרש (ב"ר פט, א), "קץ שם לחושך", זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה. ומאי טעם "קץ שם לחושך" (איוב כח, ג) , שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם) "אבן אופל וצלמות". נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות בעולם. ולפיכך* בזכות (שמות יב, טו) "אך ביום הראשון [תשביתו]" יש לישראל כח להכרית זרע* עשו, הוא כח שאור, הוא יצר הרע, אשר דבר זה כמו שהתבאר, אי אפשר שלא יהיה בטול אליו . וכל אלו הדברים הם עמוקים מאד מאד, ואין כאן מקום להאריך עוד .

6ואמר (פסחים ה.) ובזכות יום ראשון של סוכות, יזכו לבנין בית הבחירה, שהוא סוכתו של הקב"ה, שיש לו להקב"ה בישראל סוכה. וכאשר ישראל מקיימים מצות סוכה לישב בסוכה , גם כן הקב"ה משרה שכינתו במקדש, שנקרא סוכה . והרי כי עיקר מצות סוכה הוא כמו שנאמר (ויקרא כג, מג) "כי בסכות הושבתי את בני ישראל", וסוכות אלו היו ענני כבוד (סוכה יא:) , שהשם יתברך היה שכינתו בסוכה זאת, כי בענן כבודו היה הולך עמהם . לפיכך בשביל ראשון של סוכות יזכו ישראל לבנות להם בית המקדש, שהוא ראשון . ומפני זה היה המקדש נבנה בסוכות, כי היו מחנכין אותו שבעת ימים קודם סוכות, כדכתיב בקרא .

7ואמר ובזכות * "ולקחתם לכם ביום הראשון" (ויקרא כג, מ) יזכו למשיח שנקרא "ראשון"* (פסחים ה.). וזה* כי ענין הלולב כי השם יתברך יעשה את ישראל אגוד* אחד, כמו שהוא הלולב עם מינים* שלו הוא אגוד אחד . וכמו שאמרו במדרש (ויק"ר ל, יב) "פרי עץ הדר" (ויקרא כג, מ), אלו ישראל; מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה, ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" (שם), אלו ישראל; מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם שיש בהם תורה, ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" (שם), אלו ישראל; מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם מעשים טובים, ואין בהם תורה. "וערבי נחל" (שם), אלו ישראל; מה ערבה אין בה טעם ואין בה ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה, ולא מעשים טובים*. ומה הקב"ה עושה להם, לאבדם אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כלם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כן, אותה שעה אני מתעלה, הדה הוא דכתיב (עמוס ט, ו) "הבונה בשמים מעלותיו", עד כאן.

8וענין זה שהשם יתברך מתעלה כאשר ישראל הם באגודה אחת בארנו למעלה אצל חזה ושוק , כי הפיזור והפירוד לישראל דבר זה ירידה להם. וכאשר מתאספים יחד, דבר זה עליה להם, כאשר יתאחדו ויתקבצו להיות כלל אחד, שהכלל הוא יותר מרומם מן הפרט . ולפיכך קבוצם אל כלל יותר הם מתרוממים, ופיזור שלהם הוא ירידה. וכאשר ישראל באגודה אחת*, שדבר זה התעלות להם, אז השם יתברך, אשר הוא מלכם, גם כן מתרומם עליהם . ודבר זה נרמז בלולב, כי האגודה מתרומם למעלה הוא הלולב שעולה למעלה . ולכך בזכות "ולקחתם לכם ביום הראשון" יזכו למשיח, כי דבר זה יהיה על ידי מלך המשיח, שיהיו ישראל נעשים לאגודה אחת על ידי מלך* אחד , שיהיה להם במהרה בימינו אמן , כן יהי רצון.