דברים טובים על קהלת א:יב

1אני קהלת וכו' הלא אמרתי לך כי כל טובות העולם הזה הבל המה הנה ממני תראו כי הנה אני קהלת מקהיל קהלות כל רבים עמים כי מושל בכיפה הייתי ועכשיו אינני רק מלך על ישראל בירושלם בלבד ולא בשאר העולם וכן יראה מרז"ל בגמרא כי כאשר דחפו אשמדאי ממקומו וירד לשערים היה מחזר על הפתחים ואומר אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים נראה בזמן גדולתו כאשר משל ממשל רב על הגוים ועל הממלכות אלא שאחר שהחזירוהו מלך על ישראל בירושלים כמאמרם ז"ל מלך והדיוט ומלך ועל אחריתו זאת יאמר לפי דרכנו הייתי מלך על ישראל בירושלים וש"ת הלא אמרת כי מה יתרון לאדם שיעמול במה שהוא תחת השמש שהם עניני העה"ז אך לא כן לעושה עיקר מתורה ומצות והלא אתה עסקת בם והיית מקהיל קהלות להדריכם לזכותם ולמה ירדת לשערים בכל הרעה הבאה עליך דע לך כי הנה נתתי אל לבי לדרוש מהזולת מאנשי החכמה וגם לתור אני בחכמה לחפש כתייר הזה להבין מתוכה על כל אשר נעשה תחת השמים אם הוא מבחינות השגחה או מהמזל וכיוצא ואשר אמרתי לדרוש מבני אדם כן עשיתי לראות מה יענו והנה אומרם הוא ענין רע הוא מה שנתן אלקים לבני האדם לענות ולהשיב בדרוש הלז וזהו נתן וכו' לענות בו והוא כי לא ישיגו מראות דברים בלתי ראוים כענין רשע וטוב לו צדיק ורע לו או כמות זה כן מות זה כצדיק כרשע וההיקש ביתר דברים רעים לכל מראה עיני הרואה כ"א אמור הוא ענין רע כלומר אין ספק כי הוא ענין רע הגורם לצדיק הרעה ההיא או לרשע הטובה ההיא על ענין רע אשר למדוכאים תחתיו וכיוצא בזה אך לכוין אל פרטות הדבר הגורם לכל דבר ודבר לא ידעו ולא יבינו ומה שנתתי אל לבי לתור ולחקור בחכמה כתייר הזה היוצא מעירו חוצה אל עיר זולתה לחפש אם טובה היא אליו הלא הוא כי ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש בלי השקפה אל סוד הנעלם אשר מעל לשמש כבודו כי אין רואה אותו והנה רואה אני שתים רעות המבלבלות דעתי. א' כי הכל הבל הוא ונפסד ובלתי מתקיים ומה בצע בעולם כזה שנית ורעות רוח כ"א היו כל האדם משלימים נפשם ורוחם פה טרם מותם החרשתי כי יקבלו שכרם אחרי כן בעולם העליון ולא היה לריק אשר בהבל בא אך רוא' אני רעות רוח שאדרבה מרעיעים ומשברים רוחם באשר לא טוב יעשו ואיך נאמר שבאים לעולם בני אדם לתקן את אשר עותו והנה הרעות רוח שאני רואה הוא כי מעות לא יוכל לתקון כי ימות בלי חמדת תקן ואשר לא בא לתקן עוותו רק להשלים חסרון עשה טוב הצריך לנפשו כדי להמנות בכלל השלשים צדיקים שבכל דור לקיים בם את העולם רואה אני אותו בלתי משתלם באופן כי לא יוכל להמנות והולך חסר מהעולם כאשר בא. או שיעור הענין והנה הכל הבל כמדובר ורעות רוח מראות ברוע הנהגת העולם לפי הנראה לאשר עיני בשר לו כענין דמעת העשוקים ואין להם מנחם או צדיק ורע לו או הפכו באופן כי אשר הוא מעוות ובא פה ליתקן מאשר עוותו לא יוכל לתקן כי יהיה משוגע ממראה עיניו אשר יראה וכעס ויפקפק בהשגחה ויוסיף לחטא וגם החסרון כמדובר לא יוכל להמנות כי גם שלא מהחוטאים הוא ימנע מלהשתלם על פקפקו בהשגחה ע"כ מה עשיתי כתייר הזה היוצא אל עיר זולת עירו לראות אם תיישר בעיניו כן אמרתי אלכה לי אל החכמה חצונית בחקירת השגת יד שכל אנושי למצוא טעם מה ולהיות כי ראוי לבא אליה אם לא למלא כרסו מחכמת התורה ועושה עיקר ממנה וגם מתנהג בחסידות עושה משמרת למשמרת התורה פן החיצונים יחטיאנו וכולי האי ואולי ע"כ אמר הנה אני תחלה דברתי אל לבי לאמר הנה מלאתי כרסי מהתורה כי הנה הגדלתי והוספתי חכמה וגו' כי מלאתי כרסי ממנה ולא בלבד מה שלמדוני כ"א והוספתי חכמה אני על שהייתי מלא חכמת התורה גם הוספתי בה כמה גדרים וסייגים כמו שאמרו רבותינו ז"ל על איזן וחיקר וכו' שעשה את התורה ככפיפה שיש לה אזנים שעשה משמרת למשמרת התורה לבלתי יחטאו באופן שאיני ירא פן תוציאני החכמה הזרה מדבקות התורה ע"כ אחרי ההכנות האלה וגם לבי אשר נתיעצתי עמו גם הוא מעצמו ראה הרבה חכמה ודעת ועל ידי כן ואתנה לבי לדעת חכמה היא חכמת התורה לעשות עיקר תחלת ממנה פנה ממנה יתד ואגבה אשתף גם דעת הוללות ושכלות היא חכמה חצונית שהיא הוללות הם דעותיה הכוזבות וגם היא שכלית שענינה דברים שכליים כפי שכל אנושי ע"כ נקראת היללות ושכלות בשי"ן ולמה שאינו בחכמה אלקית שהיא השכל האמתי למעלה משכל אנושי עד אין קץ ע"כ אמר לשון שכלות שבהתחלף השי"ן לסמ"ך הוא סכלות בערך חכמת תורתו ית' ואמר דברתי אני עם לבי לאמר עם שאינו לאמר לזולת הלא הוא למה שאין מדרך שלומי אמוני החכמים לדבר ולאמר הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר לפני כי היא מדה מגונה ורעה עד מאד ע"כ אמר לו אם אמרתי הדברים האלה בפני בני אדם היה דבר מגונה אך אינו רק עם לבי לאמר בינו ובינו שהוא בקרב לבי כי עמו ראוי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה מש"כ לפני איש זולתי. ונחזור אל הענין שנתן אל לבו עם עשות עיקר מהתורה לאחוז ג"כ מהוללות ושכלות חכמה חיצונית לחקור אולי אמצא איזה טעם להנהגת העולם אך ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח כלומר אצ"ל שעוזב אירחות יושר החכמה אלקית ללכת בדרכי חשך החצונית כ"א גם זה שהוא בדרך אשר בחרתי שעם שהגדלתי והוספתי חכמת התורה וגם עתה ממנה עשיתי עיקר על כל זה ראיתי כי גם זה רעיון רוח הוא רעוע ושברון הרוח ונפש כי הנה ברב חכמה כמוני בתורה רב כעס עלי מאתו יתברך שנתחברתי אל הזרה והכנסתי צרת התורה לביתה בעבור הרעימהו בכעוס עלי תתרועע נפשי כי לפי רוב חכמתי הקדושה היה ראוי לי להתרחק מהזרה ועוד כי הנה ויוסף דעת כמוני יוסף מכאוב כי תגדל חקירתו וירד למעמקי סברות רבות ורעות כי יעמיק ישחית אז יותר על כל חוקר אשר לא יוסיף דעת. או יאמר כי ברוב חכמה רב כעס בחקירתו שיכעוס על בלתי מוצאו יישוב על פי הזרה אל תורת ה' וייראו נגדיות עד אין קץ וזהו כי ברוב חכמה היא חכמת התורה רב כעס על מנגדים המתרבים בזרה ואז אם נחרץ להעמיק הראי' לפי שכלו ליישב אותם אם יוסיף דעת כמוני יוסיף מכאוב כי אשר אין שכלו גדול מאד ישיש כי ימצא תשובה מה לתקן כל ניגוד ואז יניח לי אך המוסיף דעת הרבה על כל תשובה יוסיף מכאוב בקושי כי לרוב החדוד ירבה הניגוד וקושית ומכאובות וחייו אינם חיים ונמצא הולך בחשך ומה גם שהכעס הנז' יסתום הדרכים לפניו כי שמעתא בעיא צילותא ע"כ אמרתי אל לבי לכה נא והפרד מהחצונית ועל מה שאינך משיג ע"י חכמת האמת לבדה לדעת הדברים על אמיתתן הוא כי ההשגה בעיא צלותא ובהעדר שמחה ממני כי אני נעצב על ראותי קושי ההנהגה ואין משיג תשובה ע"כ נעלמה ממני אז יותר לכן אנסכה ואמזוג העצב בשמחה שעל ידה אשיג ואתה לבי ע"י כך אל תירא מהמשך אחר מציאות השמחה כי אם וראה בטוב הנמשך מהצילותא שהיא ההשגה שהיא התכלית לרדת אל עומק אמיתת הדרושים והנה גם הוא הבל כי הלא איך אעשה להביא את השמחה אחר שעמי עצבון ההבל ורעות רוח שמתדבק רוחי אל דברים הרעים שאני רואה תחת השמש אם אתפוש הקצה האחר שאטפל בשחוק והתול שאביא לפני משחקים על עצבוני לבא מב' הקצוות אל מצוע שמחה לא יתכן כי הנה לשחוק אמרתי מהולל ולא יתיציבו הוללים לנגד עיני ואם לא אעשה רק להקנות בעצמי בחינת שמחה בלבד הנה ולשמחה אמרתי מה זו עושה כלומר מה יהיה הדבר שזו עושה כלומר כי אין דבר ששמחה זו הנזכר יספיק להביא שמחה בלבי אחר היות בי העצב הנזכר אם לא השחוח אשר מאסתי בו. עוד אפשר דרך אחרת בהמשך הכתובים אני קהלת וכו' והוא כי אחר ההבילו כל ענייני העה"ז אמר אני קהלת מקהיל קהלות כל רבים עמים בהותי מלך על ישראל בירושלים לא נמנעו כל יתר עמים מלבא עד ירושלים לשמוע בלמודי ואז להעמידה על האמת נתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה בחקיר' וחפוש על כל אשר נעשה תחת השמש אם הוא הבל או יש בו ממש לעשות ממנו עיקר והנה הוא ענין רע מצד עצמי כי לא טוב עשות עיקר ממנו רק הכנה אל העוה"ב בעשות ממנו עראי ואם נתן לבני האדם את כל אשר תחת השמש לא לעשות עיקר רק לענות בו שהוא עסק מה בלבד כדעת המפרשים שאומרים לענות הוא ענין משא ומתן ועסק מה אז הנה לא הייתי חפץ להשמיע ברבים כי לא נשמעו ממני אך מה אעשה והוא ענין רע כי נתן והניח האלקים לבני האדם לענות ולדבר בו ולא אוכל לישמט וגם כי הנה ראיתי אני את כל אשר נעשה תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח שכל ענייני העה"ז הבל ומרעיעים ומאבדים רוחם ונפשם עליו בעשות עיקר מחיי שעה ומניחים חיי עולם על כן הוכרחתי להצילם מתוך ההפכה וחשכה הזאת אך אמרתי מה אעשה להוכיח וליסר את הכל לתקנם ומעוות לא יוכל לתקון כי הלא גם אני בלתי ישר בזה והוא כי הרביתי כסף וזהב ונשים ולא אוכל לתקן את הזולת שלא יאמרו לו טול קורה וכו' ואם אומר אולי מן השמים מנו ויתי להוכיח את העם ולהדריכם גם זה לא יתכן כי הלא וחסרון הוא שלמות כמוני לא יוכל להמנות מן השמים ממונה על הזולת כי איך ישמעו ויתקבלו דברי הבלתי שלם לשומעיהם על כן: