דברים טובים על קהלת ז:כו

1עודנו עומד בויכוחו כי נסה בחכמה איך הוא תיקון הכל ועל ראותו כי אין מה שלמד מרבותיו מספיק היטב להשתקע בעצם בחכמה ובינה בכל החלקים שהזכיר אמר עתה אחר עשותי זאת ראיתי אחרי רואי והנה דבר מטריד ומחטיא ואין כל החכמה מועלת להמלט ממנו והיא האשה כי היא מר ממות אשר היא מצודים וחרמים לבה הן תאות לבה בהמשך אחר תאוות משכבה או תאוות תכשיטיה ותאוות לבה בפרטים אין מספר שהיא מצודים לצוד נפשו הן בביטול תורה הן במכשולות אין מספר בין ברבוי משגל יקרה פעם שלא במתכוין תבא עת נידתה עודנו עמה או תטעה בחשבונה ויחטא בועלה או יגע בה או יקח מידה באשר לא טהורה היא או יביט בבשרה במקום שדרכו להיות מכוסה או אולי היה פקפוק בטבילתה וכזה מינים ממינים שונים אין מספר לגדודם זולת אשר למלא תאוות לבה בתכשיטיה ויתר תאוותיה לבלתי דקדק במשאו ומתנו להרבות לה ולא ירחק מעושק וכיוצא ולא תאמר הלא לעומת זה היא עזר כנגדך כמ"ש בתנא דבי אליהו איך היא עזר שאם מביא אדם חטים חטים כוסס מביא פשתים פשתים ליבש אלא היא טוחנת ואופה וכו' וטוה הפשתים שתלבש ובעוד שהיא עוסקת האדם עוסק בתורה כי הלא אסורים ידיה מלעשות שום דבר נמצא כי ההיזק יש בה ולא התועלת ואין ענינה תלוי בחכמת התור' כ"א בכשרון כי אשר הוא טוב לפני האלהים ימלט ממנה בל יפול במצודתה וחוטא ילכד בה ואיך אמרת שהכל נתקן בחכמת התורה משיב שלמה ואומר ראה זה וכו' והוא בשום לב אל אומר אמרה בלשון נקבה אמנם אגב אורחיה חל עליו חובת ביאור מה שקשה דידיה אדידיה ששלמה עצמו האומר אשת חיל עטרת וכו' וגם איה אמהות ונביאות ונשים צדקניות ע"כ אמר כי קרה לשלמה כאשר קרה בגמרא לרב אחא מדפתי שאמרו בגמרא כל המריעין לו מן השמים לא במהרה מטיבין לו ורב אחא מדפתי אמר לעולם אין מטיבין לו ואמרו שם ולא היא רב אחא משום מעשה שהיה קאמר הכי והוא כי מרוב שיחו ודאגתו על שהיו ממנים אותו לראש בפומבדיתא ולא נעשה אמר כן אבל לעולם שגם הוא יודה שאין לומר חלילה שלעולם אין מטיבין אלא שלא במהרה מטיבין ונבא אל הענין והוא כי הנה שלמה היה נכוה מהאשה כי הנה הצר לו מאד על רבוי הנשים ועל בת פרעה כנודע שהתישו את כחו ואת טובו כנקבה וז"א ראה וכו' והיא כי הנה אומר מוצא אני מר ממית וכו' אפשר הוא על אשה פרטית אשר היא רעה בלבד יהיה כן או על כל אשה על הדרך הנזכר כי יתעתד כל בעל אשה למצודים וחרמים אמר ראה זה מצאתי כלומר זה מצאתי מר ממות בלתי תרופה ולא על אשה פרטית כ"א אחד לאחד למצא חשבון כי אחר הביטו אל כל אחד הוא כך אם הוא אומר בעצמו כי לא בכל דעתו אמר כן כ"א אמרה שהוא בהיותו בתשות כחו כנקבה על דבר הנשים וזהו אמרה בלשון נקבה אך הנה אמר עוד בקשה נפשי אחרי זאת ולא מצאתי כאשר אמרתי מר ממות את האשה כי הלא כמה נשים טובות היו בעולם אך מה שראיתי אחרי רואי כאשר עוד בקשה נפשי הוא כי אדם אחד מאלף מצאתי צדיק וישר שיצדק בו מציאה סתם ואשה בכל אלה שהוא בתוך אלף לא מצאתי כלומר אך בתוך יותר מאלף תמצא טובה ואפשר כי למעט אלף נשים שהיו לו כיון. או יאמר בכל אלה על המצויו' בדורו אך לא ביתר דורות כי איה אמהות ונביאות ומי ישמע לו לדבר הזה עליהן אמנם מסקנת הענין היה בהפך להטיל הפגם על עצמו ודומה לו לומר שבמקום מה שאמר ומוצא אני מר ממות את האשה הוא לבד ראה זה מצאתי שהוא מר ממות אשר אין תיקון לו בחכמת התורה והוא כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים והוא אשר קרה לו כי בקש חשבונות לומר למה אמרה תורה ולא ירבה לו נשים כדי שלא יסור לבבו אני ארבה ולא אסור וההיקש בכיוצא בזה הנוטים אחר חשבונות דעתם המתחכמים על גזרת התורה וש"ת למה תתן דופי בזה והלא כיוצא בזה עשה משה אדון וגדול שבכל החכמה כי אמר למה צותה תורה מצות עונה לעשות מצותו יתברך אני אפרוש מהאשה ולא אחטא כי לא על כיוצא בי צוה ה' ופירש מן האשה ולא נענש ואדרבה הסכימה דעתו יתברך עמו לז"א אינני כמשה כי מי כה חכם הידוע כי אין בחכמת התורה כמוהו בעולם ומי יודע פשר דבר כמיהו שיוכל לפתור ולומר באופן זה היתה מצותו יתב' ולא באופן אחר והראיה כי אין צ"ל שלא הפסיד בדבר כ"א שחכמתו האירה פניו כד"א כי קרן עור פניו והוא מה שאמרו ז"ל מהיכן זכה משה לקירון פנים אלא כשהיה כותב נשתייר בקולמוס וקנחו בראשו שהוא כמפורש אצלנו כי מאשר נשתייר שלא נכתב כ"א נשאר לו על פה והיה הכל בראשו הבהיק האירה בפניו חוצה ואלו לא היה כל פשר דבר התורה אמתי לא היתה התורה שבעל פה מאירה פניו ועכ"ז ועוז פניו ישונה במה שביישוהו אהרן ומרים על הדבר שנשתנו פניו כי עם שהסכימה דעת עליון ובמה שחילק לא יצא ריקן על שלא שאל רשיון תחלה ומה יעשה זולתו באופן שאיש כמשה הוא יודע פשר דבר התורה והוא היכול לומר ולחלק במה שצוה ה' אך אני אין בי כח לחלק ולומר מה שצוה ה' היה על שאר אנשים ולא על איש כמוני כי אם אני פי מלך שמור היוצא מפי מלכו של עולם אני כיתר בני אדם ולא לחלק ביני לזולתי וגם לא אקיים מאמרו על שהשביעני לקיים התורה כי לגודל אלהותו למה שיצא מפיו ית' ראוי לשמור למה שהוא פי מלך גם שלא השביעני וגם על דברת וכו' כלומר על סיבת השבועה ולא על השבועה והוא כי סיבת השבועה היתה למען זכותינו כאב את בן ירצה שעושה כמה המצאות לדבק אותו אלו לרוב חיבתו ועל זה ראוי לכוין בעשותינו מצותיו על שחיבבנו.