דברים טובים על קהלת ט:יא

1שבתי וכו' הנה היה אפשר לפרש כי הנה השגת המבוקשים אפשר לייחס אל החריצות והשתדלות או אל הטבע או אל החכמה ובה שלש בחינות חכמה תבונה ודעת האמורים בבצלאל וימלא וכו' ועל השתדלות אמר לא לקלים המרוץ ועל הטבע אמר ולא לגבורים המלחמה ועל החכמה אמר גם לא לחכמים לחם ועל הבינה וגם לא לנבונים עושר ועל הדעת וגם לא ליודעים חן בעני היוצר להשלים מבוקשם על שהגיעו לכלל דעת שהוא אחר החכמה ובינה כי עת וכו' אך לפי המשך הענין יצדק יותר לפרש על דבר תיקון האדם אל שלמותך לתת דין וחשבון לפני קונו והוא כי הנה מה שמקבל האדם מרבו נקרא נחמה של תורה שהוא העיקר אך אין זה מספיק עד ישתלם בבינה דבר מתוך דבר ולמעלה ממנו הוא המשיג מדרגה שלישית והיא האחרונה שבמעמד שלשתן אשר נמצאו בבצלאל כד"א וימלא וכו' בחכמה בתבונה ובדעת והם הג' שבהם הוא יתברך ברא את העולם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו וכו' ונבא אל הענין והוא כי בני אדם הבאים אל העה"ז יש בא להשתלם במצות עשה שהוא הצריך להשלים בגלגול הזה ויש להשתלם בהשמר ממצות לא תעשה ויש להשתלם בחכמה הוא לחמה של תורה ויש בתבונה להשיג רבוי עצום מפרטי התורה ונקרא עושר כמו שכתבנו על והשבע לעשיר אננו מניח לו לישון ויש בא להשתל' במדרג' הג' והוא הדעת כאשר הי' בצלאל שהוא השגת מדרגה שלמעלה מחכמה ובינה והיא השגת סודות עליונים שבהם הוא לחן בעיניו יתברך על דבקותו בעצם והנה על החלוקה הא' והיא אשר איננו צריך רק מצות עשה שאינו מן החוטאים במל"ת וצורך שלמותו הוא מצות עשה יש בלתי יגע בהם בבחרות כי הוא סומך על זריזותו שבבא ימי הזקנה אז יחרץ וימהר יחישה ויהיה רץ כצבי לצבור כעפר מע"ט ואשר שלמותו שצריך לו הוא להלחם עם יצרו לפרוש מעבירות אשר הורגל בם יש גם בזה סומך ומתעלל מלהלחם עם יצרו במל"ת עד רוב ימיו באומר כי גבור כארי הוא להלחם ביצרו גם כי עתה לא יעשה כן עוד חזון למועד ויעשנו ואשר מה שצריך לפי בחינת נפשו הוא להשתלם בחכמה ומתחיל בעצלות באומר כי מעתה עד ימי שנותינו ע' שנה ישיג ויבא עד קצו וכן הנבון עד בא אל השגת בינה עד יתייחס לעושר וכן אשר ענינו היא הדעת אומר בלבו כי כבר השיג אך לבא עד קצו להיות לחן בעיניו יתברך לאט לו יהיה עד גבול חיי האדם ועל כל אלה בא שלמה לומר כי אין גם א' מאלה הולך מהעולם וחצי שלמותו בידו כי על הא' לא לקלים המרוץ לעשות מצות בנחיצות בשלהי ימיו שמא לא יפנה וכן לא לגבורים המלחמה עם יצרם ע"כ צריך מיד לבלתי הניחם להשתרש כי יוכל אחרי כן וכן לחלוקה הב' לא יפנה להיות לחכמים לחמה של תורה כי לא ישלים חוקו הצריך לו לפי בחינת נפשו וכן לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן היא החמישית כי לא יפנה להגיע אל גדר זה כי הנה עת הוא עת למות וגם ופגע הוא כי טרם זמנו יפגע בו המשחית כענין כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין וכו' נמצא כי א' משתים לא יבצר ממנו ולא יאריכו כי אין יודע מדת ימיו ולפעמים מה שחושב לע' שנה והוא למ' וכיוצא נמצא שגם העת נעשה לו כמקרה בערך המת מע' והלא' וזה אומר הקרה את כלם כי כמו עת כמו פגע שניהם יתייחסו למקרה גם העת בערך שלא הגיע אל ימי שנות ע' שנה באופן שלכל הה' הנזכר יחסר זמן להשתלם לעצלותם: