דברי אמת, דברי אמת על הגמרא, בבא קמא יג

1אי הכי פי' אא"ב באומר הרי עלי מנה כו' הגם שאפשר לומר דר' ישמעאל סבר ב"ח בבינונית א"א לומר דרק בזה פליגא דא"כ מה ענין לנזקין כ"א בב"ח משא"כ עתה שייך לנזקין לענין הקדש ודוק:

2אמר אביי מי כתיב ישולם כו'. נראה דגם התי' ל"ק כאן מדעתו כאן בע"כ הוא דברי עולא וטעמו מהדיקא שאמר דאם לא משמע דוקא בע"כ אין סברא לומר דוקא בע"כ כיון דמשמע נמי מדעתו וכן ראיתי במקום אחר במקום שאיתא בגמ' בסתם ואח"כ נזכר שום מ"ד דכולא הוא אמר וכן מוכח דרבא משני תי' אחר ע"ב ועכ"פ הוה לי' למימר אלא אמר רבא. וכן לשון מ"מ קשיא לא הוה ניחא כי הגם [שאינו] סבר הדיוק הלא בלא הדיוק י"ל כאן מדעתו וכאן בע"כ אלא ע"כ כנ"ל. ולפ"ז גם רש"י ניחא שפי' משמע נמי מדעתו כי גם בזה ניחא שאז אין תי' כי היה דברי כולא ומכח הדיוק כנ"ל ודו"ק:

3תוס' ד"ה מי שהי' לו בתים כו'. י"ל רצונם לפרש דהלא בחי' מיעוט בתים שנים א"כ הוה כאלו אין לו כ"א בית א' כי אין מחייבים אותו למכור ביתו ואח"כ נמי הי' לו לומר שדה וכרם לכך כתבו זה ודו"ק:

4לעיל ד"ה ישיב כו' י"ל בעו בזה דמצינו בערכין כן ואפשר דנלמד מכאן וקשה לר"ע יש למיפרך הלא ס"ל כרשב"ג דהקדש חמור וערכין הוא הקדש. ולרי"ש יש לומר מה לנזקין דהורעי כחו לענין הקדש ע"כ אפי' סובין משא"כ בערכין דהוא לפרוע להקדש לכך כתב גבי ע"ע וא"כ מע"ע נלמד ערכין וא"כ לרבנן דרשב"ם הקדש קל הוא קל וחומר. אך הלא הוה ב' כתובים הבאים כאחד לכך מסיים דיש צריכותא התם ודו"ק: