דרישה, חושן משפט קז:ח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 107:8
Open in the reader →1אע"פ שנראה לחלק כמ"ש איני משיב על דבריו ז"ל מ"ו ר"ש ז"ל ותימא למה נשא לו פנים בזה הלא רבינו הקדוש מעולם לא נשא פנים לרשב"ג שהיה אביו ורבו ונשיא בכל מקום שידע לחלוק עליו לפי סברת לבו ועוד כי אני לא אדע ואבין מה סברא זאת במה שגוף הקרקע קיים ס"ס מזיק שיעבודו של חבירו הוא ולעיל ר"ס ק"ד היכא דמכר ב"ח מאוחר כו' כ"ר שצריך לשלם מדינא דגרמי וא"ל דשאני יתמי שמזיקין מחמת עצמן דמ"ש (כאן) [כיון] שקרקע זו היה משועבד למלוה מדאורייתא גם לעיל מדברי הראב"ד בסי' ק"ד סט"ו גבי חנוך כתב שאפילו יתומים משלמין מדינא דגרמי וכן נראה עיקר עכ"ל. והנה מ"ש הלא רבינו הקדוש כו' לשון זה כתב גם מהרא"י בכתביו סימן רל"ח לראייה דמותר לחלוק על רבו אם ראייותיו ברורות והביא עוד כמה ראייות וכ"כ מ"ו ר"מ בי"ד סי' רמ"ב ס"ג וכ"נ ממש"ר עצמו שם דאסור להכריע דברי רבו בפניו משמע דוקא בפניו ועמ"ש אדברי רבינו לקמן סימן קע"ו אמ"ש ואלמלא שאין לי להכריעו כו' ובי"ד ר"ס ר"מ ע"ש. ומ"ש מ"ו ועוד כי לא אדע ואבין מה סברא זאת במה שגוף הקרקע כו' אני באתי להוסיף תמיה על תמיהתו כי לפי הנראה קשיין דברי הרא"ש גופייהו אהדדי דהא הרא"ש ס"ל דמוכר ש"ח לחבירו ומחלו חייב לשלם להמוכר וכמש"ר בשמו בסי' ס"ו סל"א וגם הוא מהגמרא וכן כמה עניינים דחשיב רבינו לקמן סימן שפ"ו לפטור ולחובה במזיק בהן לחבירו ומחלק שם בין דינא דגרמי דחייב ובין גרמא בניזקין דפטור ויש לחלק גם בזה וליישב התמיהות אעתיק לפניך תשובת הרא"ש שהביא רבינו ומתוכו יתלבנו הדברים כי ז"ל שם כלל פ' סי' י"א יתומים שמכרו בנכסי אביהן ויצאו על אביהן ב"ח ואינן יכולין לגבות הנכסים מיד הלקוחות אין בעלי דינין יכולין להוציא המעות מיד היתומים כי נכסיהן מכרו וקי"ל כרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא גובה ואין לב"ח אלא משעת טריפה ושלהן מכרום ואפילו דין מזיק שיעבודו של חבירו אין כאן כי לא קלקלו את גוף הקרקע כלום אלא ילכו ב"ח ויגבו הנכסים אם יוכלו ול"ד כו' ע"ש והנה י"ל דדוקא בכעין אותו נדון דשלהן היו מוכרין בזה אמרו דלא הוי עלייהו דין מזיק שיעבודו של חבירו כיון דלא הזיק גוף השיעבוד ואשעת המכירה ליכא לחייובינהו דדידהו מכרו ובהא איירי רבינו נמי הכא משא"כ לעיל ר"ס דקדם המאוחר וגבה ומכרו דשלא כדין מכרו דהרי לא היה לו עליה אלא שיעבוד והרי יש עליו שיעבוד אחר מוקדם לו וכן בתשובתו של הראב"ד דבאו שמעון ולוי לב"ד לגבות יחד ופרע חנוך היורש חובו בשיעבודו של שמעון שבשעת הפרעון לא מכר את שלו כי באותה עת ג"כ הגיע זמן גביית שמעון מש"ה כתב דחנוך נקרא מזיק שיעבודו וחייב לשלם לו ומ"ש שעדיין לא הגיע זמן גביית שמעון ר"ל קודם שבאו לב"ד לא הגיע אבל בשעה שבאו לב"ד הגיע וא"ת לא הו"ל לרבינו לכתוב בשני המקומות דסי' ק"ד הנ"ל טעם חייובו סתם משום מזיק שיעבודו של חבירו אלא הול"ל דהכא חייב דוקא כיון שמכרו דבר שאינו שלהם וי"ל דרבינו קיצר וסתם שם משום דהוא ס"ל דחייב משום דהוי מזיק שיעבודו דהרי הכניסו במקום שא"א לגבותו כמ"ש כאן אלא שלא רצה לחלוק ולהשיב עליו בדין זה עצמו שדבר בו הרא"ש דהיינו יתומים שמכרו וכנ"ל ומ"מ אי איתא שהרא"ש חולק בהני הנ"ל הו"ל לכתוב שם דלדעת הרא"ש פטור אלא ודאי לא כ"כ משום דס"ל דגם הרא"ש מודה שם כיון דמכרו דבר שאינו שלהן וכמ"ש ודו"ק. ומהר"ר יוסף מקראקא בשא"י שלו תירץ דמיירי הכא באחין שמכרו בנכסים מועטים ששם הדין נותן שכשמכרו אין לבנות דין על הקרקע שחז"ל שתקנו להם מזונות לבנות לא תקנו אלא באופן זה וא"כ הם אמרו והם אמרו עכ"ל ותימא הלא הרא"ש בתשובה זו קאי אסתם ב"ח ולא אבנות שמכרו האחים הנכסים דכתב שם בהדיא ויצא עליהן ב"ח כו':