דרישה, חושן משפט יג:ח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 13:8
Open in the reader →1וא"א הרא"ש כתב לפי שיש חסירי דעת כו' בפרישה כתבתי כי' דברי הרא"ש לפי דעת רבינו ויש להקשות לפי אותו הפירוש למה לו לרש"י ומנ"ל למכתב דהדין יצא לאמתו מכח תרתי חדא מכח שבעלי דינין יצייתו לומר הרי אני ביררתי כו' והשני שהדיינים בעצמם נוח להם כו' וכמ"ש דילמא כוונת הגמרא במ"ש שמתוך כך יצא הדין לאמתו אינו אלא מכח שהדיינים בעצמם יכוונו לדברי כל א' להבינם על אשורם וכמ"ש הרא"ש וגם הבעלי דינין יחשבו כן ומנ"ל לרש"י להחשיב לכל בעלי דינין לחורשי און לחשוב על הבוררים שיטענו בעבורם דברים אשר לא כן. ונראה דזה היה קשה להגאון מהרא"י ז"ל ומש"ה פי' לדברי הרא"ש הללו בת"ה שלו בע"א ע"ש בסימן שד"ם שהביא שם דברי הרא"ש שכתב איך שיש טועין בדברי רש"י ואומרים שיכול הדיין להפך בזכות אותו שבררו אפילו בדבר שאין לו בו זכות כו' דוק בלשונו שלא כתב בשם הרא"ש כדברי רבינו שהטעות הוא במה שמהפכין סתם אלא הוסיף וכתב שמהפך אפילו בדבר שאין לו זכות ושדעת רש"י אינו כן אלא ה"פ ז"ל דצייתי בע"ד משום דאינון סברי אילו היה לי שום צד זכות לפי האמת והיושר לא היה נשאר נעלם כי הדיין שביררתי היה מדקדק אבל לדקדק אחר תחבולות ודאי כלל לא והשתא א"ש נמי דל"ת לפי מ"ש בפרישה דברי הרא"ש דהבעלי דינין יסברו שבורר של כל אח' יהפך בזכותו אפילו במה שאינו לפי האמת וכיון שעולה על דעתו כן איך יתוקן זה שלא יברור כל א' בעל תחבולות לרפאות לו בדברים אשר לא כן. ואין לומר שא"כ יהיה כח לצד שכנגדו לפסלו שהרי זה יאמר אדרבא בורר שלך הוא איש כזה ומי יוכל לברר ולעמוד על דעת דכל הרוצה לילך עקלקלות ובמ"ש בשם מהרא"י דגם בעלי דינים לא יבקשו כ"א האמת ניחא. ומסיק וכתב ז"ל והא דפרש"י והדיינים עצמן נוח להם להפך בזכות' שניהם מפני ששניהם ביררום. אינו מבואר באשר"י מה רצה בזה ונראה לבאר דהדיינים עצמם נוח לכל אחד מהם להפך אף בזכות אותו שלא ביררו ולא מסתפי מבע"ד שיבררו משום דסומך ע"ז שהוא עצמו ביררו ומסתמא לא חשיד ליה שיחניף לחבירו נגד הדין ע"כ סוגיא דגמר' לדברי פרש"י ודברי הרא"ש עכ"ל ת"ה. הרי לפנינו שביאר דעת הרא"ש שגם הבע"ד אין שום אחד מבקש מבורר שלו שיהפך בזכותו כ"א מה שהוא ע"פ האמת והיושר ולפ"ז צ"ל דמהרא"י פי' לדברי הרא"ש במ"ש שלא דקדקו בדברי רש"י שכתב דסברי הרי ביררתי דסובר כך כו' דאין כוונת הרא"ש דלהכי דקדק רש"י לכתוב דסברי דהבע"ד סברי והדיינים לא יעשו כסברתן אלא ה"פ שלא דקדקו בדברי רש"י שלא כתב כסברת הבע"ד אלא שאם היה יכול להפך בזכותו היה מהפך אבל לא כתב שסובר שיהפוך לו שקר לאמת וה"ט משום שגם בע"ד אינם מבקשים זה ממנו אלא כ"א סובר שידקדק בזכותו יותר מבזכות אחר מתוך שהבין דבר לאשורו ומתוך כך ציית לדינא. ונראה לגרוס תיבת וכולה. וכצ"ל שכתב דסברי הרי ביררתי כו' שסובר כו': ומ"ש הרא"ש אבל הדיין עצמו כו' לא אדסמיך ליה קאי אלא כ"כ לאפוקי מדעת הטועים דס"ד דמש"ה יצא הדין לאמתו משום דסברי שיעמדו במקומו בדברים אשר לא כן ושכן יעשו הדיינים ומש"ה כתב דזה לא יעשה הדיין וכיון דלא יעשנו הדיין גם הבע"ד לא יעלה כן על לבו. והא דכתב הרא"ש אבל הדיין כו' ולא כתב אבל לא יסברו הבע"ד שיהפך בזכותו שלא ע"פ האמת משום דהכל תלוי בעשיית הדיין. וגם משום דהרא"ש התחיל בדיין וכתב יש חסרי דעת שטועים כו' וק"ל. אבל א"ל דגם מהרא"י ס"ל דמ"ש הרא"ש שלא דקדקו היינו במה שכתב שסברי דמשמע הבע"ד יסברו והדיינים לא יעשו כן ופי' שבע"ד יסברו שיחפש בורר שלו בזכותו לבד והן אין עושין כן אלא מחפשין בזכות שניהן וכדמסיק מהרא"י בפי' מ"ש והדיינים עצמן נוח להן להפך בזכות שניהן וכנ"ל דא"כ קשה למה כתב הרא"ש אבל הדיין עצמו חלילה למצא כו' הול"ל רבותא דהדיין עצמו לא יעשה זה אפי' להפך בזכותו של זה לבד ועוד דאי ס"ל למהרא"י דהרא"ש בא לדקדק מל' שהן סברי כן והדיינים אינם עושין מנ"ל למהרא"י לכתוב שהן סוברין שיחפשו אחר זכותו לבד הלא מה שהדיינים עושים להטועים (דהיינו שהדיינים עושין כסברתן ומהפכין אפי' השקר כמ"ש הרא"ש ומהרא"י כנ"ל) הוא מה שסברו לפי' הרא"ש והו"ל למהרא"י לכתוב שבע"ד סברי שיהפכו להן השקר לאמת ודו"ק: ומה שמסיק וכתב שאינו מבואר בדברי הרא"ש מה רצה רש"י במה שכתב והדיינים עצמן נוח להן להפך בזכות שניהם מפני ששניהם ביררום כו' נראה דקשה ליה דלא הו"ל לסיים ולכתוב אלא והדיינים יעשו כן ומאי זה דכתב בזכות שניהן מפני ששניהם ביררום וק"ל. כן נ"ל כוונת מהרא"י בביאור דברי הרא"ש אבל כוונת רבינו אינו כן דא"כ ודאי לא הוה סותם דבריו אלא היה מפרש דברי הרא"ש כיון שפשט דבריו לא משמע כפי' מהרא"י אלא ודאי פירש בענין אחר וכמ"ש בפרישה ע"ש ודו"ק: