דרישה, חושן משפט קנח:ז
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 158:7
Open in the reader →1(ח) מי שיש לו ד' שדות כו' וכ' הרמב"ם כו' דברי רבינו קצרים הם ואערוך ל' הגמרא ובהן תבין דברי רבינו על הנכון גם תראה מהן מה שיש לדקדק על מה שכתב הב"י בזה. ז"ל המשנה דף ד' המקיף את חבירו מג' רוחות וגדר הראשונה והב' והג' אין מחייבין אותו ר' יוסי אמר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל ע"כ. פירש"י המקיף כו' שקנה ג' שדות סביב שדה חבירו לג' מצריה וגדר את שלשתן ונמצא שדהו של זה האמצעי מוקף מג' רוחותיו ע"כ. ונראה דמש"ה כתב רש"י שקנה ג' שדות משום שבא ליתן טעם להא דקתני שגדר ראשונה והשניה כו' ולא גדרן בפעם אחת וכתב משום דאיירי שקנה הג' שדות זא"ז סביב שדהו ובכל פעם שקנה א' גדר לשדה הפנימית במחיצה א' סמוכה וטעם שקתני המתני' הכא כתבתי בסמוך בשם חידושי רמב"ן ומשמע מל' דמפרש לה בגדרו מבפנים וכן פי' בהדיא בב"ק דף כ' מ"ש ולקמן אכתוב ל' רש"י ור"י דלשם ובגמרא שם פריך ת"ק נמי קאמר דבגדר ג' אין מחייבין הא גדר ד' מחייבין וא"כ מאי בינייהו א"ב דת"ק סבר אגר נטירא אין ור"י סבר ליה כו' וא"א ת"ק ס"ל רביעית הוא דיהיב ליה אבל א' ב' ג' לא יהיב ליה (ופירש"י ראשונה כו' לא יהיב ליה שכבר יצא מהם זכאי בב"ד שהיו שם ימים רבים ולא הועילו לו וכשגדר מקיף הד' יהיב ליה ד' ואי גדר ניקף הד' לא יהיב ליה כלום) ור"י ס"ל שלש הראשונות נמי יהיב ליה וא"א מקיף וניקף א"ב ת"ק סובר טעמא דעבד ניקף דמגלגלין עליו את הכל אבל עבד מקיף אינו נותן לו אלא דמי ד' ור"י סבר ל"ש ניקף ל"ש מקיף אם עמד וגדר מגלגלין עליו את הכל וא"א מקיף (וניקף) א"ב ת"ק סובר אם גדר מקיף את הד' נמי יהיב ליה ור"י סובר אם עמד הניקף וגדר הוא דיהיב ליה דגלי דעתיה דניחא ליה אבל אם גדר מקיף לא יהיב ליה מידי ע"כ עוד שם איתמר רב הונא אמר הכל לפי מה שגדר אהכל דאמר ר"י קאי ואמר דהא דקאמר דמגלגלין עליו את הכל ר"ל (בכל יציאותיו שהוציא הראשון יחזיר לו המחצה) חייא בר רב אמר הכל לפי דמי קנים בזול רוניא אקפיה רבינא מד' רוחותיו א"ל הב לי האי דגדרי לא יהיב ליה הב לי לפי קנים בזול לא יהיב ליה הב לי אגר נטירא לא יהיב ליה אתו לקמיה דרבא א"ל זיל פייסיה במאי דאיפייס ואי לאו דאיננא לך דינא כרב הונא אליבא דר"י ע"כ וכתבו התוס' ז"ל ואי לאו דאיננא כו' קצת היה נראה דלאו להפסידו אמר כן מדלא קאמר ואי לא מגבינא לאפדנא מינך או מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא ועוד מדקאמר ליה זיל פייסיה במאי דאיפייס משמע דאי לאו שאיפייס כבר מן הדין היה צריך ליתן לו יותר ע"כ והרי"ף הביא דברי רב הונא ורבי חייא ומעשה דרוניא דא"ל הכי דדיינינא לך כרב הונא אליבא דר"י וסיים וכן הלכתא והביא עוד מתחילה מימרא אחת ז"ל אמר רב יודא אמר שמואל הלכה כר"י דאמר אם עמד וגדר את הד' מגלגלין עליו את הכל ל"ש עמד מקיף ול"ש עמד ניקף ע"כ וכ"כ הרא"ש גם הרמב"ם פ"ג דשכנים פסק דל"ש גדר מקיף ול"ש גדר ניקף וכן פי' בהדיא בפירוש המשניות ורבינו נמשך ג"כ אחריהן וכמ"ש בפרישה: ומש"ר וכן אם גדר ניקף כו' גם הרמב"ם כתב לשון וכן ואע"ג דבתרתי אוקימתא הנ"ל ס"ל לת"ק או לר"י דדוקא ניקף אבל לא מקיף וא"כ מאי וכן הא כ"ש הוא מ"מ כיון דלאוקימתא תניינא מקיף הוא רבותא מש"ה כתב וכן וסברא זו מוכרחת נמי מל' המשנה וע"פ מ"ש בחידושי הרמב"ן והנ"י על הא דקתני וגדר את הראשונה ואת השנייה כו' ולא קתני בקיצור וגדר את השלש רוחות לומר לך שאע"פ שבנה ראשונה ואחר ומן מרובה נמלך ובנה שנייה ואח"כ הג' אם בנה הד' מגלגלין עליו את הכל ואין אומרים ראשון ראשון הפסיד הואיל ועמד ולא בנה עד אחר זמן שנמלך וכו' ע"כ ולדברים אלו ודאי יותר מסתבר לחייבו כשגדר מקיף הד' מאילו גדר ניקף וב"י כתב ז"ל וכתוב בספרי רי"ף והרא"ש א"ר יהודא אמר שמואל הלכה כר"י כו' ל"ש כו' ולא מצאתי כן בנוסחאות גמרות שבידינו (בדפוס גמרות הישנים שבידינו ליתא ובדפוס חדשים איתא) ומ"מ מעובדא דרוניא משמע הלכה כר"י אף מ"ש ל"ש כו' איכא לישנא בגמרא דאם עמד וגדר מקיף מגלגלין כלומר וכ"ש גדר ניקף (האי כלומר שהזכיר ב"י לאו אלישנא דגמרא קאי ובגמרא איתא בהאי לישנא בהדיא ל"ש כו' אלא אדברי ר"י כתב כלומר ור"ל דתלמודא מפרש בחד לישנא דהא דאמר ר"י עמד כו' דר"ל בעמד מקיף וע"ז כתב כלומר כ"ש ניקף) ואיכא חד לישנא דדוקא עמד ניקף קאמר אבל עמד מקיף אין מגלגלין והאי לישנא פריך מיניה בפ' כיצד הרגל עכ"ל. ואני אומר דמוכח מגמרא הנ"ל מתרתי דגם במקיף אמר ר"י. חדא מפלוגתא דרב הונא וחייא הנ"ל דפליגי אי הכל לפי מה שגדר או הכל לפי דמי קנים ואי דוקא בניקף ואמר ר' יוסי בגוה גדר ניקף הרביעית ואי גדרה בקני' למה אמר רב הונא שיתן לו הכל לפי מה שגדר הא דגלוי דעת דניחא ליה לא הוה אלא בקנים. והשניה דהא עובדא דרוניא ליכא למילף אלא דהלכתא כר"י אבל לענין דל"ש מקיף ל"ש ניקף ליכא למשמע מיניה מידי דהא עובדא דרוניא הוה שרבינא המקיף הקיפו מד' רוחותיו ש"מ דאפילו גדר מקיף נמי מגלגלין עליו את הכל. ואפשר שב"י סבר דשאני התם ומשום דגילה דעתו דניחא ליה א"כ דרוניא גילה דעתו דמינח ניחא ליה ולהכי גדר ניקף קרינן. ואני אומר דנשמע מיניה שפיר בין ניקף ובין מקיף (ונלמד מינה ג"כ דאפי' בשדה האילן דינא הכי דאיכא רבותא ביה טפי וכמ"ש בסמוך) דמדא"ל מתחילה הב לי כמה דגדרי אע"פ דשם לא הוה גדר ניקף כלום ומתחילה ג"כ לא גילה רוניא אדעתא דניחא ליה ובודאי רבינא לא היה שואל ממנו דבר שאינו חייב אליבא דהלכתא או אפי' דבר שיש להסתפק בו הלכה כמי (שגו')[אלא] דקיבל רבינא מרבותיו דהלכה כר"י דאפי' בגדר מקיף וכר"ה דפירשו הכל לפי מה שגדר וכשלא רצה רוניא סבר דס"ל הלכה כת"ק דס"ל כחייא בר רב הנ"ל דס"ל דמי קנים בזול ומש"ה א"ל יהיה כן תן לי זה ולא רצה וכשלא רצה גם בזה אמר ש"מ דס"ל הלכה כת"ק דס"ל דאי גדר הרביעית א"צ ליתן אלא אגר נטורא וכאוקימתא קמייתא דגמרא הנ"ל דפליגי בהא ת"ק ור"י א"ל הב לי אגר נטורא ולא רצה ליתן לו גם זה א"ל ש"מ דס"ל כאידך אוקימתא בגמרא וס"ל דוקא גדר ניקף דגילה דעתיה דניחא ליה מיחייב ליה ואי לא לא מש"ה אמר לאריסיה כו' והשתא א"ש דהשיב רבא פייסיה במאי דאיפייס צ"ל דנתרצה לעשות עמך לפנים משורת הדין לקבל מינך דמי נטורא ואי לא דאיננא לך כמו שתבע מינך תחילה דהלכה כר"י וכרב הונא ומשמעות הגמרא הוא דא"ל לרוניא הנך המלות עצמן דאיננא לך כר"ה אליבא דר"י ש"מ דרוניא מעצמו ידע הפלוגתא והפירושים או שרבינא א"ל כן. ומזה המעשה ג"כ נשמע דאפילו בשדה האילן דינא הכי ול"ת דוקא בשדה לבן מלא תבואה או ירקות ונמצא שזה שגדר ההנהו הנאה גדולה ולכן חייב לשלם מסתמא כל מה שגדר משא"כ בשדה אילן דאין רגל אדם ובהמה מזיק להו תדיר והו"א דאם גדרו חבירו מסתמא אינו חייב לשלם לו (ומ"מ) [ומש"ה] הביא מעשה דרוניא דהיה בשדה האילן ואפ"ה תבע מיניה רבינא דמי הנ"ל אף קודם שגילה דעתו דניחא ליה והסכים עמו רבא. וק"ק דהו"ל להרי"ף והרא"ש לכתוב גם האי רבותא זו ל"ש שדה לבן ול"ש שדה אילן ועכ"פ נשמע מהא דרבינא דאפילו גדר מקיף במי וק"ל. ומ"ש ב"י עוד דמלישנא בתרא פריך בפרק כיצד הרגל נ"ל דאי מהא לא איריא דהא בלאו הכי נמי קשה התם על הפשטן דמתחילה רצה לפשוט דזה נהנה וזה לא חסר חייב ואחר כך רצה לפשוט דהוא פטור והכל מסוגיא אחת וא"ל דפשט מתרי תנאי דלמ"ד זה חייב ולזה פטור דהא כתבו התוס' שם דהא דס"ד לפשוט מר' יוסי שפטר דגם רבנן ל"פ עליו בהא אלא ע"כ צ"ל דכן סוגיית הגמרא להביא כל צדדי הדקדוקים ולראות מה ישיב לו וה"נ קאמר בהא (אתא) [אבעל] האיבעיא מאי תיבעי לך הא לדקדוק זה חייבין ואחר כך חזר ואמר הא לדקדוק זה ולתירוץ זה פטור ובא לשמוע אם ישיב לו שתירוץ זה אינו עיקר או אם ישיב לו שינויא אחרינא ודו"ק: