דרישה, חושן משפט יז:יג
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 17:13
Open in the reader →1אפילו הביא א' מבע"ד עד א' כו' ראה הדיין זכות לא' כו' ואינו משמע כן בירושלמי כו' נראה דגם דברי הרמב"ם המה נלמדים מירושלמי דגרסינן שם והביאו הרי"ף בפרק ז"ב ז"ל רב הונא הוה מיקל לדיינים (פי' מזלזלן) דאמרי מקבלון אתון עליכם חד סהדא אלא אינון יימרון את לא תימר רב הונא כי הוה חזא זכותא לבר נש ולא הוה ידע ליה הוה פתח ליה משום פתח פיך לאילם עכ"ל והנה כדי שלא תקשה דברי רב הונא משני מימרות הנ"ל מש"ה חילק הרמב"ם וכתב דבמימרא ראשונה לימדנו רב הונא דאסור ללמד לא" מבע"ד כו' ובמימרא שנייה איירי כשרואה הדיין שהבע"ד מבקש לאמרו ואינו יכול לחבר הדברים כו' והרא"ש לא הביא בפסקיו שם מימרא ראשונה דר"ה ומימרא שנייה כתבה אבל לא בשם סתם רב הונא אלא בשם ר"ה בר חייא ע"ש ונ"ל דמש"ה לא הביא מימרא ראשונה משום דס"ל דפליגי שני המימרות אהדדי ומאן דאמר קמייתא דהיינו סתם רב הונא לא אמר התניינא דהיינו רב הונא בר חייא וז"ש ואינו משמע כן בירוש' כו' והיינו לפי גירסת הרא"ש דס"ל דפליגי ולא הביא אלא מימרא השנייה בפסקים וז"ש וא"א הרא"ש ז"ל הביאו בפסקיו ר"ל למימרא זו בלבד כן נ"ל ביאור הדברים ודו"ק ונלמד מזה דרבינו ס"ל דאפילו ללמד אין מקבלין חד סהדא מותר לדיין לומר ואפילו אם אינו רואה שהבע"ד בעצמו מבקש לאמרו והשתא א"ש מש"ר ואינו משמע כן כו' דל' כן משמע דאמה שנכתב בהדיא קאי ואי אדסמיך ליה לחוד קאי היה צריך לומר דקאי אדיוק. גם א"ש. מש"ר בסימן מ"ב ז"ל ונראה דאפילו אם לא יטעון הטוען חייב לטוענו כדי להוציא הדין לאמתו דלטעמיה אזיל דס"ל דבכל טענות מצי הדיין לטעון בשבילו ובזה נסתלקה תמיהת מ"ו שכתב שם ז"ל תמיה הלא אין מקבלין עד א' אסור לטעון כו' וכן מוכח ממה שסתם רבינו כאן ולא חילק בין טענת קבלת עד א' לשאר טענות ודו"ק: