דרישה, חושן משפט קעו:ד
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 176:4
Open in the reader →1והראב"ד השיג כו' ז"ל מהרי"ק שורש קס"א ל' הראב"ד בתשובה שותפים שהתנו אפי' בלא קניין התנאים קיימים כל זמן שלא חזרו בהן כלומר שאם הרויחו וחזרו להם כל מה שהרויחו צריכים לנהוג בו כפי תנאם ולא מהני חזרתו אלא למה שהרויחו מכאן ואילך ומה שהצריך קניין בהשגה היינו שלא יחזור בו כלל וכתב עוד דמש"ה לא הביא ראייה בהשגה מפועל דקי"ל מציאתו לבע"ה ואינו יכול לחזור בו בריוח שעבר כמו שהביא ראייה בתשובה משום דבהשגה איירי מלהבא ובלהבא גם פועל יכול לחזור בו ע"ש שהאריך: והרמב"ן כתב כדברי הרמב"ם כו' עד יכולין לחזור נראה ודאי מל' רבינו דהאי יכולין לחזור היינו שאפילו במה שהרויחו כבר יכולין לחזור חדא מדהשוה דעת הרמב"ן לדעת הרמב"ם ועוד מדכתב אין שום צד במה שיתקיים התנאי ועוד דאלת"ה קשיא מה זה שכתב אח"כ דמתשובת הרא"ש ז"ל יראה כדברי הראב"ד משמע ולא כהרמב"ן ואי ס"ד דיכולין לחזור דקאמר היינו במה שירויחו להבא א"כ מאי יראה כדברי הראב"ד הא אין מוכח בדברי הרא"ש דס"ל דאפילו בלהבא אינן יכולין לחזור אלא לאו כדכתיבנא ותימא שלשון הרמב"ן זה שהביא רבינו לא מצאתי ואדרבה ממש בחידושיו משמע דסבירא ליה כהראב"ד דבמה שהרויחו כבר אינו יכול לחזור אפי' התנו בתנאי בעלמא בלא קניין שכתב ז"ל הא דאמרינן בב"ב דף ט' בהני תרי טבחי דהיכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתני נראה משום דילמא איכא פסידא ללקוחות דזבני הילכך לאו תנאה הוא עד דשקליה רשות מיניה כו' עד וכל זה בתנאי כל האומנים הוא אבל שותפי' שאמרו כל מקח וממכר שבא לידינו יהא הריוח בינינו במאי קנו שאילו במתני' באומנתן לאמצע י"ל דנעשו שכירין זה לזה כדאמרי' בפועל ששכרו ללקט מציאות והוא שנתקבלו שכר זה מזה או התחילו במלאכה ויכולין לחזור בהן אלא מקח שלקח במעותיו במה קנאו הלה כו' עד וכן נראה מדבריו דדוקא בחנאי כל אומנים כמ"ש עכ"ל הנה ממ"ש שאילו במתני' באומנות כו' משמע דס"ל שמתנו יחד שכל מה שירויחו באומנות יהיה לאמצע תנאו קיים אפילו בלא קניין רק שהתחילו באומנתן ונעשו שכירין זה לזה אלא שיכולין לחזור להבא (והרמב"ם ס"ל דאפי' התחילו לא מהני כיון שבשעת התנאי לא היה בעולם) ומיהו כל זמן שלא חזרו בהן עמדו בשותפות אבל שותפות שמתנין יחד על ריוח שירויחו ע"י מקח וממכר שיהיה בין שניהם אין בתנאי ממש אא"כ נשתתפו באופן המועיל כמבואר בדברי הרמב"ם א"כ אם כל בני אומנות של אותו העיר התנו יחד ע"ז הא תנאם קיים אפי' אלהבא וכן הבינו הריב"ש שכ' בסי' תע"ו בהדיא בשם הרמב"ן כדעת הראב"ד שגם הראב"ד ס"ל דבלא קניין יכולים לחזור להבא כמ"ש לעיל בשם מהרי"ק שמצא כן בתשובתו א"כ התימא על רבינו שכתב בשם הרמב"ן שאין שום צד במה שיתקיים כו' ונראה ליישב דמש"ר בשם הרמב"ן הוא ודאי ממ"ש בחידושיו שרוב הדברים שכ"ר בהלכות הללו בשם הרמב"ן הוא ממה שמצא בחידושיו דב"ב שחיבר ורבינו לא הבין דברי הרמב"ן כמו שהבינם הריב"ש ופירשם בדרך אחר וס"ל לרבינו דודאי כל שהתנו כולם יחד אפי' בתנאי רווחים של משא ומתן נמי מהני תנאי להרמב"ן אבל כל שלא התנו יחד אפי' בתנאי רווחים של אומנות ומעשה ידיהם ל"מ תנאי אפילו במה שהרויחו כבר ומ"ש הרמב"ן אבל שותפים שאמרו כל מקח כו' ר"ל אבל שנים מבני אומנות שרוצים לעשות תנאי ביניהם ואמרו כל מקח שיבוא לידינו יהא הריוח בינינו פשוט דלא קנו דבמה קנו שאילו במתני' כו' י"ל כו' כלומר שאילו מתני' באומנותם יחד היה אפשר לומר שנעשו שכירים זה לזה אלא מקח שלקח במה קנאו אבל באמת אפי' בהתנו באומנות מסתבר ליה דל"מ אא"כ התנו כולם יחד וכמ"ש בריש דבריו וגם סיים וכתב ז"ל וכן נראה מדבריו דדוקא בתנאי כל אומנים כו' כנ"ל פי' דברי הרמב"ן לדעת רבינו וזש"ר בשמו ב' שהתנו ביניהם דהיינו מ"ש הרמב"ן אבל שותפים כו' וכתב בהדיא בין התנו באומנות בין התנו במשא ומתן כו' ומדדייק וכ' ב' שהתנו אין להם שום צד שיהיה תנאם קיים משמע הא התני כולם יחד מהני תנאם בין באומנים בין בשותפים בין משא ומתן לסחורה ולפ"ז דעת הרמב"ן כדעת הרמב"ם ממש וכמ"ש מהרי"ק ודוק. ואפשר שגם הריב"ש במ"ש הרמב"ן ורשב"א כתבו בפ"ק דבתרא כו' אינו ר"ל שהרמב"ן כ"כ לפי האמת אלא ר"ל הרמב"ן כ' שי"ל כן ושהרשב"א כ"כ אותה סברא לאמת ולדינא דנעשו כשכירים זה לזה וכמ"ש הראב"ד בתשובה דמדמה לפועלים ולשכירים אלא שק' שמדברי כולם משמע דאף אם התחילו בעסק השותפות לא מהני אלא מה שכבר עשו והרויחו אבל יכולין לחזור בהן כמבואר בדברי הרמב"ן באומנים בהא שמהני בהו תנאי וכ"כ הריב"ש בהדיא בשם הרמב"ן והרשב"א וכ"כ נ"י והעיטור ואינך רבוותא שהביא ב"י וכ"כ מהרי"ק אתשובת הראב"ד הנ"ל. ורבינו כתב לעיל בסמוך ז"ל ואפילו לא עשו לא זה ולא זה אלא שנשתתפו והתחילו כו' נראה דמהני ולא חילק בין עבר להבא ומסתמא מדכתב ואפי' לא עשו לא זה ולא זה כו' משמע דמהני גם להבא דומה דהגביהו מעות שהטילו לכיס וכמ"ש ג"כ הרמב"ם והביאו רבינו בסכ"ג דשותפין אינן יכולין לחזור בהן עד שיכלה זמן שקבעו לשותפות ושם כתבתי שכן הוא דעת התוס' והרא"ש והמרדכי ורבינו לכ"נ דרבינו שכתב לעיל ואפי' לא עשו לא זה ולא זה אלא נשתתפו והתחילו לעסוק ר"ל בנשתתפו שהביא כל א' מעותיו והניחום בכיס אחד רק שלא עשו לא הגבהה ולא משיכה (וכמ"ש בפרישה) ומש"ה דוקא מהני התחלת העסק משא"כ באומנים או בשותפים שלא הניחו יחד כלום אלא כל אחד מעותיו ברשותו רק שהסכימו שכל א' יקנה סחורה או ימכרנו ויחלקו בריוח דומיא דהנהו טבחא זה קצת דוחק דא"כ לא הו"ל לרבינו לכתוב סתם ונשתתפו אלא הו"ל למכתב והביא כ"א ממונו כיון דשיתוף שייך ג"כ בלא ממון כמ"ש אח"כ באומנים שנשתתפו גם ברה"ס קורא שיתוף סתם הסכמה שהסכימו יחד. גם ק' דבכל הני רבוותא דימו שותפים לפועל דיכול לחזור להבא ואינו נאמן על העבר וק' מה עניין פועל לשותפים שפועל יכול לחזור מטעם כי לי בני ישראל עבדים משא"כ שותפים דאין שם עבדות עליהן. וכמ"ש מהרי"ק בתשובה הנ"ל סי' קפ"א דל"ד לפועל מה"ט ע"ש וגם אני כתבתי והוכחתי בכה"ג שכן דעת התוס' והמרדכי והרא"ש וכנ"ל אבל כתבתי ג"כ שם שהנ"י לא ס"ל כוותייהו אלא דימה שותפין לפועל וכל אחד יכול לחזור בו ככל הני רבוותא הנ"ל עוד כתב מהרי"ק בשם בה"ע והמרדכי דפ' הגוזל בתרא שיטה שלישית דס"ל דמהני תנאי בשותפי' אפי' בלא מעשה כלל אפילו לעניין שלא יוכלו לחזור בהן ומבואר לפנינו ג"כ בדברי הראב"ד דס"ל דקניין מהני באומנים אפי' בלא מעשה כלל אפילו לעניין שלא יוכלו לחזור בהן הרי לפנינו ד' שיטות שיטת הרמב"ן והרמב"ם ורבינו דס"ל דלא מהני לא תנאי ולא קניין ומדתלי טעמא משום דהוה דשלב"ל מוכח דמטעם קניין אפילו לעבר ל"מ אלא מטעם אחר מהני והיינו דהתחילו בעסק השותפות וכמש"ר דמהני אפי' להבא דלא יוכלו לחזור בהן ושיטת בעל העיטור דס"ל דבכל עניין מהני תנאי ושיטת הרשב"א ונ"י והריב"ש ואינך רבוותא הנ"ל דס"ל בהיפוך דלא בעי לא תנאי ולא קנין לענין לעבר אבל להבא ס"ל דאפילו התחילו בעסק השותפות לא מהני אלא יוכלו לחזור בהן. ושיטת הראב"ד דס"ל כוותייהו בלעבר וס"ל דגם להבא מהני קנין אפילו לא התחילו בעסק השותפות ועיין בחידושים שם כתבתי טעם דהני שיטות ובמאי פליגי ודוק: