דרישה, חושן משפט קעו:ח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 176:8
Open in the reader →1דוקא כשלקחו שור לחרישה כו' הנה אציע לפניך הגמ' ודעת הפוסקים בקיצור עם טעמיהן בפ' מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ג ע"ב) אמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה ק' וזה ר' השכר לאמצע א"ר מסתברא מילתא דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ורב המנונא אמר אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע מיתיבי כו' שנים שהטילו לכיס זה ק' וזה ר' השכר לאמצע מאי לאו בשור לחרישה ועומד לטביחה ותיובתא לרבה לא בשור לחרישה ועומד לחרישה א"ה אדתני סיפא לקחוהו זה בשלו וזה בשלו ונתערבו כ"א נוטל לפי מעותיו ליפלוג וליתני בדידה כו' ה"נ קאמר כו' עד נעשה כמו שלקח זה בשלו כו' תנן וכן שלשה שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין (פירוש לפי המעות) מאי לאו הותירו ופחתו ממש כו' (וקשיא לשמואל) לא הותירו זוזי חדתי פחתו אסתרא דצוציתא עכ"ל ודעת הרי"ף והרא"ש והמרדכי דהלכתא כשמואל אליבא דרב המנונא אך שמחולקים בפירוש דשמעתתא וכי דייקינן בהך מילתא שפיר נמצא בה חמשה שיטות. האחד פי' רש"י וע"פ דעת העיטור. השני שיטת הרי"ף בהלכות ע"פ כי' הרא"ש. השלישי שיטת הרי"ף ע"פ פי' הר"ן. הרביעי שיטת הרי"ף בשערים. החמישי שיטת הרא"ש ורבינו. וז"ל רש"י שור לחרישה שלקחו בהן שור לחרוש וחורשין בו ואין חלקו של זה מועיל בלא חלקו של זה כלום הילכך חולקין בשוה אבל שור לחרישה ושבח בבשר ושחטוהו כ"א נוטל לפי מעותיו שכרי מתחלק לאיברים ורבותא קמ"ל דאף ע"ג דמעיקרא אדעתא דלמפלג בשוה נחית לשותפות השתא דשבח בבשר ושחטוהו ומתחלק לאיברים יטול איש ואיש לכי מעותיו עכ"ל ועיין בב"י שהאריך מה שנראה לו מלשונו דרש"י ויש ט"ס בב"י בהעתקת ל' הירושלמי ועיין בר"ן שהזכרתו בסמוך הביא לשונו מתוקן וכתב ב"י ומשמע דלדעת ב"ה לחלוק לפי המעות תרתי בעינן לקחוהו לטביחה ועומד לטביחה הא לקחוהו לטביחה ומכרוהו חי או לקחוהו לחרישה וטבחוהו חולקין בשוה כנ"ל מדכתב והילכך שור לטביחה ועומד לטביחה אבל מסוף לשונו שכתב שאם הטילו לכיס וקנו פרקמטיא הראויה ליחלק באותה שעה כו' משמע דבתר שעת לקיחה אזלינן וצ"ע עכ"ל. וכתב הר"ן דלרש"י לשון העומד לא א"ש. והא לך לשון הרי"ף בקיצור אמר רבה מסתברא כו' עד ועומד לטביחה פירוש כגון שנמלכו עליו להעמידו לטביחה לחלקו לאיבריו ואח"כ נזדמן להם ומכרוהו חי זה נוטל לפי מעותיו הואיל ואילו טבחוהו וחלקו באיבריו היה זה נוטל שליש מגופו וזה שני שלישים ורב המנונא אמר כו' הואיל וכשהוא חי מכרוהו ועדיין לא חלקו שכיון שלא חלקו השותפות קיימא ולפיכך השכר לאמצע והלכה כשמואל אליבא דרב המנונא עכ"ל. והרא"ש כתב ז"ל ורב המנונא אמר אפילו כו' ל"ד כשלקחוהו לחרישה דה"ה לקחוהו לטביחה ועומד לטביחה או לקחו פירות וכלים הראוים ליחלק אלא משום דרבה נקט שור לחרישה ועומד לטביחה נקט נמי איהו האי לישנא ותדע לך מדאקשי לרבה מהא דתניא שנים שהטילו לכיס כו' השכר לאמצע אלמא לרב המנונא ניחא ואי אמרת דבלקחו השור לטביחה חולקין לפי מעות לר"ה נמי קשיא אדתני סיפא כו' ליפלוג וליתני בדידה כו' ועוד מדאקשינן לר"ה ממתני' דקתני וכן ג' שהטילו לכיס ולא משכח פירוקא אלא בזוזי חדתי ומאי דוחקא לאוקמי בשינויא דחיקא כי האי לוקמי שלקחו סחורה בסתמא כו' אלא ע"כ דלר"ה אפי' בשור לטביחה ועומד לטביחה או סחורה העומדים ליחלק פלגי בשוה וטעמא כדאיתא בירושלמי אר"א כשהיתה כו' וי"מ דר"ה לא אמר אלא בשור לחרישה ועומד לטביחה אבל בשור לטביחה ועומד לטביחה מודה רב המנונא דחולקין לפי המעות ולא תיקשי ליה מדתני סיפא לקח זה בשלו כו' ליפלוג וליתני בדידה כדלעיל דטפי קרי ליה בדידה מדלעיל דמוקים הכל בשור לחרישה ומפליג כו' והא דלא שני ר"ה מתני' בשור לטביחה ועומד לטביחה משום דמילתא דפשיטא היא ומאי קמ"ל מתני' ולכך משני הותירו זוזי חדתי כו' ולעולם המשנה מיירי בשור לחרישה ועומד לטביחה ואפ"ה חולקין לפי המעות שלדעת כן נשתתפו שאם לא ירויחו אלא חילוף המעות שבשביל ריוח מועט לא יקפידו אלא כל א' יטול מעותיו וכן נמי אם פחתו איסתרא דצוציתא. ור"ח ורב אלפס ז"ל פסקו כר"ה דפשיטא דברייתא כוותיה ומדשני נמי ר"נ מתני' כוותיה אלא שרב אלפס פירש דוקא שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע אם מכרוהו בעודו חי אבל אם טבחוהו חולקין לפי המעות וכל שכן לקחוהו לטביחה והיינו כשינוייא בתרא דשנינן וממילא רווחא שמעתתא כפירושו קמא ואף הירושלמי אמר בהדיא כן ואף אם היה פי' קמא דחוק ראוי לדחוק ולפרש כדי להשוות שתי הגמרות יחד וכ"ש שהוא מרווח ומפורש וכן דעת רוב המפרשים שבכל מיני שיתוף סחורה אם נשתתפו בסתם לוקח המועט כמרובה בשכר ובהפסד והטעם כמפורש בירושלמי או משום אומדנא דמוכח כדפרי' לפי שדרך כל המשתתפין להתנות לחלוק הריוח לפי הקרן ומדלא התנה אנו אומדין דעתו שהסכים שיטול בעל המנה חצי הריוח לפי שהוא חריף ובקי או שאר שום אמתלא עכ"ל הרא"ש. ומבואר מלשונו דס"ל דאכי' קנהו לטביחה וטבחוהו נמי חולקין בשוה ואף שלא הזכיר בכל דבריו וטבחוהו ממש מ"מ (כשהוא) [כ"ש הוא] מלקחו פירות וכלים הראויים לחלק דהא פירות וסחורה משעת הלקיחה אינם מחוסרין אלא מעשה החלוקה לבד ואפ"ה כתב הרא"ש דהשכר לאמצע כ"ש שור חי שמחוסר טביחה דהשכר לאמצע ולפחות בה"ה אתיא. ועוד דאם כן אכתי קשה למה נדחק הגמרא לאוקמי בזוזי חדתי ולא אוקמה בטבחוהו (ומ"ש שם בריש דבריו ועומד לטביחה כו' ואח"כ נזדמן להם שמכרוהו חי כו' בדברי רבה כ"כ לרבותא דאפי' מכרוהו חי חולקין לכי המעות כיון שנמלכו עליו לטביחה גם מטעם שלא עומד משמע כן כמ"ש לעיל אבל בדברי רב המנונא עומד לטביחה ל"ד דה"ה נמי אם טבחוהו ממש אלא נקט לישנא דרבה גם בהא) והרי"ף פליג עליו בזה וס"ל דאם טבחוהו ממש אע"פ שלקחוהו לחרישה חולקין לפי המעות וכ"ש לקחו גם לטביחה. ומ"ש הרא"ש על דברי הרי"ף ז"ל והיינו כשינוייא בתרא דשנינן היה נראה דר"ל שהרי"ף ס"ל כי"מ שהזכיר שם לפני זה דס"ל דרב המנונא דווקא לקחוהו לחרישה קאמר אף ע"ג דעמד לטביחה כיון דסופו הסכים עם תחילתו שמכרוהו חי השכר לאמצע אבל היכא דלקחוהו לטביחה ועומד לטביחה ואח"כ מכרוהו חי מודה דחולקין לפי מעות דכ"ש הוא מלקחוהו לחרישה וטבחוהו ומ"ש וממילא רווחא שמעתתא כפי' קמא ר"ל כיון דהרי"ף ס"ל כי"מ וכבר כתב דחיות פירושם ממילא ידעינן דאין הלכה כפי' הרי"ף אלא כפי' קמא דרווחא אליביה השמעתתא לפי פשוטו אבל מדברי רבינא נראה להדיא דליתא שהרי כתב או אפילו לטביחה כו' ש"מ דמשמע ליה דגם להרי"ף ל"ד קאמר רב המנונא לקחוהו לחרישה אלא אפי' אם גם תחילת הלקיחה היה לטביחה ועומד לטביחה אם מכרוהו אח"כ חי חולקין בשוה (וכבר עלה בדעת הגהות מיימוני לפרש כן) ונראה דלשון הרא"ש דייקא ליה כן מדכתב אבל אם טבחוהו חולקין לפי המעות וכ"ש לקחוהו לטביחה וטבחוהו אח"כ משמע הא לא טבחוהו אח"כ אע"פ שלקחוהו לטביחה אין הדין כן אלא הוא לאמצע וס"ל לרבינו דלהכי דייק הרא"ש וכתב והיינו כשינוייא בתרא ולא כתב כפירושא בתרא אלא ר"ל דכל הני שינויים שצריכין לומר לדעת הי"א שהזכיר צריכין ג"כ לומר לדעת הרי"ף שהרי גם לדידיה מצינן דמודה ר"ה דלפעמים חולקין לפי המעות והיינו בטבחוהו ממש אלא בעיקר הפירוש ס"ל כפי' קמא דרב המנונא ל"ד לקחו לחרישה קאמר וז"ש ממילא רווחא שמעתתא כפירושא קמא כלומר ממילא פי' קמא עיקר ועולה יפה יותר מכל הפירושים דאליביה א"צ לדחוק ובזה דברי רבינו מבוארים שמ"ש דוקא לשון דוקא קאי אמכרוהו חי דבטבחוהו מודה ר"ה שחולקין לכי המעות וכדמסיק. ומ"ש או אפי' לטביחה היינו כמ"ש בסמוך. ומ"ש בדברי הרי"ף או שלקחו פירות אע"פ שהרי"ף לא הזכיר פירות מ"מ ע"כ ס"ל הרי"ף הכי דהא כ"ש הוא מלקחו שור לחרישה וטבחוהו דכי לקחו אותו לא היה עומד לחלקו ואפ"ה חולקין לפי המעות וה"ה להיפך אם מכרו סחורה שאינה ראויה לחלק חולקין הריוח וההפסד בשוה וק"ו הוא מלקחוהו לטביחה ומכרוהו חי דחולקין בשוה להרי"ף. ומ"ש ור"י פי' שאפי' לקחו כירות כו' פי' וכ"ש שור וטבחוהו וכמ"ש ודע שמש"ר כן בשם ר"י לא מצאתי בתוס' שלנו כן ואדרבה בתוס' שלנו (ע"ש בד"ה מאי לאו פחתו ממש כו' עד דלטביחה ועומד לטביחה מאי קמ"ל) משמע דלקחו לטביחה ועומד לטביחה מודה ר"ה דלפי מעות חולקים וכי"מ שכתב הרא"ש ואפשר שהוא ר' יונה גם הב"י אחר שהביא דברי הרא"ש שכתב ז"ל ומדברי התוספות נראה דס"ל כפי' בתרא ודע שמסיק הב"י וכתב אזה ז"ל וכן דעת רי"ף ורמב"ם עכ"ל והם דברים תמוהים שהשוה תוספות ורי"ף שהרי התוס' כתבו בהדיא כפירוש בתרא ממש דלקחוהו לטביחה מודה ר"ה והרא"ש ורבינו כתבו דהרי"ף ס"ל כפירוש קמא דל"ד קאמר ר"ה כנ"ל. ודע שהראיה שהביא הרא"ש מירושלמי שאפי' טבחוהו או לקחו פירות הראויים לחלוקה חולקין בשוה דחה העיטור שאין ראיה מהתם דההיא דירושלמי דפירקין ר"א קאמר לה התם ובירושלמי (דשיר) [דשם] פליג עלה ר' חייא וס"ל לר"ח כסתם משמעות דידן דדוקא לקחו דבר שאין דרכו ליחלק כגון שור לחרישה השבח לאמצע אבל דברים הראוים ליחלק נוטלין לפי המעות וזה ודאי היתה דעת הרי"ף גם דעת הרמב"ם כן הוא בפ"ד דשותפים אם טבחוהו נוטלין לפי מעות והר"ן דף תקכ"ג ע"א פי' דהרי"ף ס"ל ג"כ כפי' קמא שכתב הרא"ש דר"ה ל"ד לקחוהו לחרישה קאמר אלא ה"ה לקחוהו לטביחה ועומד לטביחה או לקחו פירות הראוים ליחלק נמי חולקים בשוה וכמשמעות הירושלמי שהביא הרא"ש אבל טבחוהו ממש ד"ה חולקין לפי המעות דבטבחוהו הרי ביטל השותפות ועדיף מפירות הראוים ליחלק ואפשר שגם דעת הרמב"ם הכי הוה. ודעת הרי"ף בשערים דכל ב' שהתנו ביניהן להשתתף ולהתעסק בעסק מיוחד והטילו לכיס זה ק' וזה ר' השכר לאמצע ואע"פ שלא פירשו בשעת התנאים ומטעם הירושל' והיינו דוקא כל שלא שינו ולא נמלכו לשנות מהעסק שהתנו לעסוק אבל נמלכו או שינו לעסוק בדבר אחר לרבה חולקין לפי מעות שכיון שנמלכו נתבטל השותפות והוה כלקחו זה בשלו וזה בשלו ונתערבו דכ"א נוטל לפי מעותיו ור"ה סבר דהשיתוף אינו נשתנה בהמלכה לבד אלא בשינוי מעשה כגון שלקחו שור לחרישה ונמלכו וטבחוהו אז חולקין לפי מעות אבל שור לחרישה ונמלכו לטביחה ולא עשו כן אלא מכרוהו חי עדיין השותפות קיים ול"ד לקחוהו לחרישה ונמלכו לטביחה אלא ה"ה לקחוהו לטביחה ונמלכו לחרישה נמי חולקין לפי מעות כיון שנשתנה שותפות הראשון שעשו ומטעם הנ"ל והא דנקט שור לחרישה אורחא דמילתא קאמר דסתם שוורים לחרישה קיימי ע"ש בשערים ועיין במרדכי. נמצא העולה מדבריהן להלכה ע"פ פירושיהן הוא זה. דלהרא"ש ור"י ורבינו אפי' לקחוהו לטביחה וטבחוהו א"נ לקחו פירות הראויין לעולם לוקח המועט כמרובה בשכר והפסד אם לא שלקח כל א' שור או שום סחורה במעותיו ועירבו אותם יחד דאז נוטל כ"א לפי מעותיו. ולהרי"ף והרמב"ם ע"פ מה שפירשם הרא"ש אם טבחוהו אפילו לקחוהו לחרישה חולקין לפי מעות וכ"ש לקחו פירות הראוים ליחלק ואם מכרוהו חי אפי' לקחוהו לטביחה חולקין הכל בשוה וה"ה לקחו שום סחורה שאינה ראויה ליחלק חולקין בשוה נמצא דלעולם הולכין אחר סוף השותפות ולפי מה שפירש הר"ן דבריהם אפי' לקחו פירות הראוים ליחלק נמי חולקין בשוה ודוקא בלקחו שור וטבחוהו הוא דס"ל דחולקין לפי מעות בין היתה הלקיחה לטביחה או לחרישה. ולהרי"ף בשערים כל שנתעסקו במה שהתנו בתחילה אפי' שור לטביחה וטבחוהו חולקים בשוה כיון שכך פירשו בשעת השותפות אבל אם שינו מתנאם הראשון בין לקחוהו לחרישה וטבחוהו בין לקחוהו לטביחה ונמלכו לחרישה אז נוטלים לפי מעותיהן. ולרש"י שסובר כעיטור שהכל הולך אחר שעת לקיחה שאם לקחוהו לחרישה אפי' טבחוהו חולקין בשוה ואם לקחוהו לטביחה אפי' מכרוהו חי חולקין לפי מעות וכל סחורה הראויה ליחלק נוטלים לפי מעות אפי' מכרוהו יחד ואם אינה ראויה ליחלק חולקים בשוה ואם בשעת לקיחה היתה ראויה ובשעת מכירה אינה ראויה או איפכא היינו דין שור לחרישה. וכתב ב"י ולענין הלכה כיון דרי"ף בהלכות והרמב"ם מסכימים עם הני רבוותא פשיטא דהכי נקטינן עכ"ל ואעפ"כ הביא מ"ו ר"מ גם לדברי השערים בהג"ה ס"ו ולכאורה הוא דבר תמוה שלכאורה אי הא לא הא מיהו אפשר לפרש שגם דעת הרי"ף בהלכות כן הוא גם בספר פורת יוסף שחיבר כהר"ר יוסף סאמיגא חידושים על קצת הלכות הרי"ף והר"ן ביאר גם כן שם כל ל' הרי"ף בהלכות ע"פ הדרך שדרך בשערים ע"ש שוב עיינתי בד"מ ס"ח שיישבן בע"א ע"ש: