דרישה, חושן משפט קפב:יא
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 182:11
Open in the reader →1וכתב הראב"ד ז"ל שכן הדין כו' אבל א"א הרא"ש ז"ל כו' ז"ל בהשגה א"ת באמת כך הוא דרך הגמרא אלא שק"ל כיון שאנו אומרים כל שינוי שהשליח משנה לעיוות מקחו ומכרו בטל בכל שהוא למה חייבו ר"נ לאותו שליח לקנותו לעצמו שלא באחריות ולחזור הוא למכרו למשלח באחריות יהיה מקחו בטל הואיל שטעה בשליחות ונ"ל כל מה דאמרי' דעיוות כל שהוא בשליחות מבטל המעשה ה"מ בזמן שהמשלח רוצה לבטל המעשה (פי' ואין המוכר יכול לעכבו אפי' לא הודיעו שהוא שלוחו כשהוא מברר שהוא שליח) אבל המשלח ההוא היה רוצה המקח ורוצה שיתקן לו השליח את העיוות (והמוכר יכול לומר להשליח או קיים המקח בענין שמכרתי לך או חזור בהמקח וקח מידי המעות שלך אפי' הודיעו שהוא שליח) וחייבו רב נחמן וכן הדין לכל השליחות ובעל החיבור הזה חילק בין שליח שהודיעו שהוא שליח (לא כ' האי חילוק אדין זה אלא בפ"ב כ"כ אאם עבר השליח אדעת משלחו ומשם יש ללמוד ג"כ לענין זה וכמ"ש לעיל) לשליח שהוא עושה סתם ולדבריו מעשה דר"נ אפשר סתם היה עכ"ל פי' ומש"ה לא היה יכול לבטל המקח כיון שקנה ממנו סתם ולא הודיעו שהוא שליח ול' הרא"ש בפ' ג"כ ע"ש ובפרישה כתבתי דצריכין לומר לדעת הרא"ש הא דלא היה ר"נ מכריח את המוכר להחזיר את המעות משום דס"ל להרא"ש כהרמ"ה שכ"ר בס"ח ועפ"ר והיינו דוקא כשהודיעו למוכר מתחילה וכתב השטר ע"ש המשלח כו' [כמו בב"ח] ונראה דבלא הודיעו אפילו יש מעות להשליח אין בידו כח להחזיר להמשלח אלא צריך למכרה לו באחריות מדלא כ' הרא"ש כן אלא בהודיעו שאז נתבטל המקח כנ"ל ביאור דברי הראב"ד והרמב"ם והרא"ש. וזה שאמר רבי' אחר שכ' דברי הראב"ד ז"ל אבל א"א הרא"ש ז"ל כ' כו' ור"ל שאינו סובר כהראב"ד דכתב דהכל תולה בדעת המשלח בין הודיעו בין לא הודיעו (דאם איתא דגם הראב"ד חולק בזה (הו"ל להראב"ד לומר דבכל דבר צריך השליח לתקן העיוות) אלא ס"ל דבהודיעו הוי המקח בטל ואם יש לו מעות יכול השליח להחזיר לו המעות ונראה דמה"ט אם יש להשליח יכול המשלח להכריחו להחזיר לו מעותיו ולא יתרצה באחריותו דהשליח ועמ"ש עוד בסמוך מזה ועוד יש חילוק ביניהן דלהראב"ד אפילו בלא הודיעו היה צריך השליח לחזור ולקנותו מהמוכר והרא"ש כ' בפשיטות דבלא הודיעו אלא קנאו סתם לעצמו קנאו. וממילא נשמע עוד חילוק שלישי שביניהן דלהראב"ד אם רצה המשלח יכול לכפות המוכר לבטל המקח אף בלא הודיעו דהא אין חילוק ביניהן ולהרא"ש המקח קיים אלא כיון דלא הביא רבי' כאן רישא דדברי הראב"ד מש"ה לא כ' האי חילוק דביניהן. ומה שסיים רבי' וכ' וזה נוטה לדברי הרמב"ם כו' כתבתי טעמו בפרישה ע"ש. וק"ק לפי מ"ש למה סתם הרא"ש ולא כ' בהדיא דמש"ה לא היו מכריחים המוכר להחזיר המעות משום דלא היו יכולין לברר שנעשה שליח סתם ולא הותנה בין לתיקון כו' ואפשר משום דפשוט להרא"ש סברא זו וכמ"ש הרמ"ה וק"ל. ורבינו אף שכתב בריש דבריו דברי הרמב"ם דחילק בין ידע ללא ידע מ"מ כ' אח"כ דברי הרא"ש אביו משום דס"ל דגם הרמב"ם מודה להאי סברא דהרמ"ה והרא"ש וכיון דמההוא עובדא ס"ל להרא"ש מוכח דבהודיע שהוא שליח מיירי וכנ"ל בדברי הרא"ש ודאי פירשו גם כן הרמב"ם כן ומיירי כשלא נתברר שנעשה שליח סתם וגם הראב"ד לא כ' אהרמב"ם אלא ל' אפשר (וכמ"ש לעיל) דלדבריו בסתם היה ודוק ועי' ברי"ו נ"ח ח"א מ"ש שם וכ' ב"י עליו שיטתו היא כשיטת הרא"ש אלא שלשונו הוא מבולבל עכ"ל ב"י ובאמת כן הוא כי אי אפשר לשמוד על דבריו אם לא שנאמר שנפל שם ט"ס ונ"ל שכן צ"ל וה"ג שליח שהלך לקנות שדה לפלוני וקנה שלא באחריות מאחר ששינה בטלה המכירה פי' ואם יש לשליח מעות נותנם למשלח ואם אין לו מעות מוכרה השליח באחריות למשלח ויהיה האחריות על השליח וישאר הקרקע להמשלח כי המוכר לא רצה לחזור וצריך שיתן המוכר שטר מכירה שלא באחריות לשליח ואם לא הודיעו שבשביל פ' היה קונה אותה חוזר השליח ומוכרה למשלח באחריות כתי"א עכ"ל וכאשר הגהתי דבריו עולים יפה והוא ע"פ שיטת הרא"ש ורבינו דברישא מיירי בהודיעו ונשמע זה ממשמעות לשונו שכתב שליח שהלך לקנות שדה לפ' דמשמע דא"ל שקנה לו וכדדייק הרא"ש מלשון זה לפרש הגמרא דמיירי בהודיעו וע"ש בהרא"ש ובזה דוקא קאמר דבטל המקח ואם יש לו מעות לשליח יחזיר למשלח אבל בסיפא דאיירי בלא הודיעו לא כתב שנתבטל המקח בין השליח והמשלח ומש"ה לא הזכיר ג"כ שאם יש לו מעות שיכול להחזיר להמשלח אלא מדנתקיים המקח גבי המוכר וא"צ לקנות מחדש צריך לתקן להמשלח את אשר עיוות וע"ד שכתבתי לשיטת הרא"ש ודוק. ועיין בהר"ן בריש האיש מקדש גבי הא דאמר ר"נ אבל שווייה שליח כו' ומבואר שם דפירש הר"ן המעשה כמו שפירשו הראב"ד אליביה דהרמב"ם אלא שהוסיף עליו וכתב לא שיוכל השליח לכפות המשלח בכך כו' (ועמ"ש בהגד"מ השגה על הב"י ומ"ו ר"מ ז"ל בביאורים לסיפא דדברי הר"ן הללו) וכתב ב"י אף שהרא"ש הכריע מלשון תלמודא דמיירי בהודיעו צ"ל דס"ל להרמב"ם ור"ן דאין זה הכרע דמ"ש אזל וזבין לה תלמודא ע"פ כוונת הקונה קאמר שהוה ליה לקנות לה אבל לא יתחייב שאמר כן למוכר ומה שהכריע מדאמר זיל זבנה מיניה י"ל שקנאו ממנו בחזקה אי בשטר קנין ועדיין לא נתן הכסף וא"ל זיל זבנה כו' כלומר תגמור קנייתך שלא באחריות כמו שהתנית עכ"ל ב"י וכבר כתבתי דאינו מוכרע מדברי הרמב"ם דפירש המעשה כמ"ש הראב"ד אליבא דהרמב"ם דמיירי בלא הודיעו אלא יכול להיות שגם הוא פירשו דמיירי בהודיעו וכדפירשו הרא"ש מהוכחה הנ"ל ולא היו יכולין להוציא המעות מיד המוכר בטענתו שטוען שהתנה השליח בין לתיקון בין לעיוות ומש"ה עירבב רבינו דברי הרמב"ם שהתחיל בהן ודברי הרא"ש שסיים בהן אהדדי וכמ"ש לפני זה וק"ל: