דרישה, חושן משפט קפג:ח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 183:8
Open in the reader →1היה השער ידוע וקצוב כו' דברי רבינו סתומים קצת. בטעם פלוגתת ר"ת ור"י לכן אעתיק מקור הדברים כתובות דף צ"ה משנה אלמנה שמכרה שוה ק' בר' כו' נתקבלה כתובתה ע"כ וז"ל הגמרא ולמה אמרינן דנתקבלה כתובתה הא יכולה למימר אנא ארווחנא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כאן שנה רבי הכל לבעל המעות כדתניא הוסיפו לו אח' יתירה הכל לשליח דברי רבי יהודא רבי יוסי אומר הכל לבעל המעות והתניא רבי יוסי אומר חולקין אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה עד כאן פירש רש"י כאן שנה כולי במשנתינו למדנו ר' הכל לבעל המעות השולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול הכל לבעל המעות ולא יכיל לומר אנא ארווחנא וזה לשון התוספות כאן שנה ר' כו' נראה לרבינו תם דבמתניתין מודו בין רבי יהודא ובין רבי יוסי דבדבר שאין לו קצבה נמי לא מפלגי דרבי יוסי סבר הכל לבעל המעות ורבי יהודא סבר הכל לשלי'.. אלא בכהאי גוונא שנתן לו מחמת תוספת שא"ל קח זה עבור מקחך ועוד אני מוסיף לך זה משלי אבל אם מכרו לו בזול כעין משנתינו שוה מנה במאתיים אכי' ר' יהודה מודה דהכל לבעל המעות דאלת"ה קשיא דר"י אדר"י ובד"ה אר"פ כו' כתבו עוד ז"ל ועל שאינו בזולות המקח אלא בחשבון שאל ר' יעקב ישראל את ר"ת והשיב לו ואשר שאלת על ראובן ששלח לשמעון לקבל מעותיו ונתן לו יותר שחולקים בין שניהם דהא הוי כדבר שיש לו קצבה ואמרינן הוסיפו בו א' יתירה ר' יוסי אומר חולקים ומוקמינן בדבר שיש לו קצבה אבל שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וטעמא דחולקין לפי שבעל המעות כיון שקיבל קצבתו מה לו בטעותו של שליש אלא אמרינן הואיל וע"נ מעותיו נשתכר יהיב ליה פלגא ה"נ גבי טעות כו' ושוב חזר בו דבין ע"י מקח ובין על ידי מנין הכל לבעל המעות ולר"י נראה שהכל לשליח שאם מחל לו מה סיבו של בעה"ב ואפי' חולקין אין שייך לומר משום דע"י מעותיו נשתכר (פי' לא אמרינן כיון דע"י מעותיו נשתכר יחלוקו וכדס"ל לר"י בטעות שבמקח בדבר שיש לו קצבה ולר"ת הכל לבעל המעות ואיך נאמר בזה שהכל לשליח ע"ז מסיק וכתב דל"ד כו') דל"ד למתני' שנתן הכל בשביל המעות שסובר שהמעות שוות כל מה שנתן לו (לכן אין טעם לומר שיהיה הכל לשליח אלא חולקין לדעת ר"י והכל לבעל המעות לדעת ר"ת) אבל הכא דבר בפני עצמו הוא תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה היה מחזיר לעכו"ם דזהו תימה למימר שלא היה יכול להודיעו להחזיר לו עכ"ל עם ביאור הדברים ואחריהם נמשך רבי' וכמ"ש בפרישה אלא שדברי הרא"ש צ"ע שכתב ז"ל ור"י אומר דהכל לשליח כו' ואפי' חולקין לא שייך למימר ול"ד להא דאמרי' הכל לבעל המעות דהתם הוא סבור כו' ומדכתב הרא"ש דאמרינן הכל לבעל המעות משמע מל' דגם ר"י ס"ל כר"ת בהא דגבי מקח אפי' בדבר שיש לו קצבה הכל לבעל המעות אלא שחולק על ר"ת במה שס"ל הכי גם בחשבון והוא כתב דל"ד טעות שבחשבון לטעות מקח (דאין לפרש דמ"ש ר"י דבשאר טעות הכל לבעל המעות קאי אכשאין לו קצבה דא"כ קשה פשיטא דל"ד דהא כל חשבון היינו דבר שיש לו קצבה) וזה דלא כרבי' שהרי רבי' כתב בהדיא דר"י כתב דגבי מקח אין חילוק ואפשר דלהכי באה הנוסחא ברוב הספרים בדברי רבי' כתב הר"ר יונה והר"ר יונה לחוד ור"י לחוד [והשתא יתיישבו דברי התוס' יותר כפשוטו וכל' הרא"ש דשניהם כתבו בשם ר"י בעל] תוס' ונמצא ג' מחלוקות בדבר אבל באמת זהו דוחק דלא מצינו לא בתוס' ולא ברא"ש ולא בר"ן ולא במרדכי אלא ב' דיעות בלבד בדין זה לכ"נ לדחוק ולפרש דברי הרא"ש ול"ד כו' נמשך אל מ"ש לפני זה ואפי' חולקין לא שייך למימר כאן וה"ק ול"ד למקח דאמרי' ביה שמן הדין הכל לבעל המעות (ומה שחולקין בדבר שיש לו קצבה טעמא אחרינא אית ליה) וא"כ איך שייך שיהיה כ"כ הבדל ביניהם שבחשבון אפי' חולקין לא אמרינן אלא הכל לשליח ובמקח אמרינן אכי' הכל למשלח ע"ז כתב ל"ד כלל דהתם סבור כו' א"נ מ"ש דאמרי' הכל לבעל המעות כתבו לנתינת טעם למאי דסמיך ליה דקאמר ול"ד כו' ע"ז קאמר דמש"ה ל"ד כו' שבמקח אמרינן שדעת הנותן היה שזה יהיה הכל לבעל המעות ר"ל בשביל המעות וחזר ופירש דבריו דהתם הוא סבר כו' והשתא יהיו דברי הרא"ש כדברי רבי' אות באות אלא שרבי' הפכם וכתב שסבור שאין המקח כו' קודם הכל לבעל המעות והרא"ש כתב הכל לבעל המעות קודם ולשניהן תיבת לבעל המעות ל"ד אלא ר"ל בשביל המעות וכמ"ש התוס' הנ"ל בשם ר"י בהדיא תיבת בשביל גם י"ל דלבעל דוקא קאמר וה"ק דעת הנותן היה ליתנם הכל לבעל המעות מפני שסבר שזה שנתנם לו הוא בעל המעות וסבר כו' [אבל] אנן ידעינן דשליח היה פסקינן ביניהן דחולקין בדבר שיש לו קצבה מטעמים דרש"י ורי"ף כמ"ש בפרישה ודוק: