דרישה, חושן משפט קצ:ד
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 190:4
Open in the reader →1אמר המוכר ללוקח תן הכסף כו' מקור דין זה בקידושין [עב"ח שמביא ל' הגמרא עד וצריכא ועפ"ר] וצריכא דאי אשמועינן קידושין משום דאשה ניחא לה בכל דהו אבל ממונא אימא לא ואי אשמועינן ממונא משום דאתייהיב למחילה אבל קידושין אימא לא צריכא. ופירש"י וכן לענין ממונא הך שמעתא דרבא דילפינן קידושין מדין ערב ומדין עבד כנעני כן הדין ג"כ לענין ממונא כו' ע"ש. וכתב הר"ן כו' [עב"ח שמביאו] והרי"ף השמיט הא דאמר רבא וכן לענין ממונא וכתב עליו הר"ן דלא ידע למה השמיט ע"ש והרא"ש ג"כ השמיטה ע"ש. ומ"מ כתבו רבינו וכדעת רש"י ור"ח הנ"ל. והרמב"ם בפ"א מה"מ כתב דין הנ"ל הנלמד מערב ולא אינך דינים והניחו ג"כ הר"ן בצ"ע למה לא כתבו. והב"י כתב ואפשר דהרמב"ם גרס האי דאמר רבא וכן לענין ממונא סמוך לאותו דין קמא הנלמד מערב וס"ל להרמב"ם דרבא גופיה אינו משוה ממונא לדין אשה הנלמד מעבד ומשניהם דוקא אשה ועבד הוא דאיתקשו אהדדי דגמרינן לה לה מאשה ולא לענין ממונא עכ"ל בקיצור וק"ל הא עבד הגמרא צריכותא למה איצטריך רבא למימר דינו לענין אשה וגם לענין ממונא ונצטרך לפרש דהצריכותא הוא אדין קמא הנלמד מערב לחוד וא"כ איך מתורץ דאי אשמועינן בממונא ולא כתבו באשה הו"א לענין אשה לא הא אותו דין קמא נלמד במכ"ש מדין בתרא דאשה הנלמד משניהם. בשלמא בלא תירוץ ב"י לא קשיא ארבא למה ליה למימר דינא קמא ולא סמך אדין בתרא משום דדין בתרא נלמד משני דינים קמאי ומש"ה הקדימם רבא. אבל לפי תירוץ ב"י הגמרא מקשה דלא הול"ל דין קמא באשה ונלמוד מדין ממון ולא ניחא ליה לומר דכתבוהו משום דדין בתרא נלמד מיניה וז"א מיושב דאיך אמר דהו"א באשה לא הא נלמד במכ"ש מדין בתרא. ולכאורה קשה לי על הר"ן ועל הב"י במ"ש הרמב"ם לא כתב האי דינא דנלמד מעבד בממונא מהא דכתב הרמב"ם בפ"ה מה"מ בדין ז' ז"ל הקנה א' כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח ע"מ להחזירו כו' והנה לשון זה משמע שאחר מקנה כלי שלו למוכר כדי שיקנה המוכר ללוקח והיינו דין עבד ממש הנ"ל. וא"ל שהם ז"ל לא פירשו דברי הרמב"ם כן אלא שר"ל שהלוקח עצמו הקנה כליו למוכר כדי שיקנה לו המוכר ע"י וקמ"ל אף על גב דלא נתן לו הכלי אלא על מנת שיחזירו לו מכל מקום הוי קנין ומ"ש הקנה אחד ר"ל אחד הבא לקנות הקנה לזה שבא למכור כדי שיקנה זה הנותן הבא לקנות ואף על כי שהלשון דחוק לפירוש זה מסתבר להו ז"ל לפרשו כן דאל"כ הו"ל להרמב"ם לכתוב זה בפ"א דמכירה אצל מה שכתב שם דין קנין הנלמד מערב וכן נראה לי דז"א שהרי הב"י עצמו הביא דברי הרמב"ם הללו בסימן קצ"ה ס"ס ז' ופירשו דאאחר קאי שהקנה כלי למוכר בשביל הלוקח שכתב שם ז"ל ומדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' מכירה שכתב הקנה כלי למוכר כו' נראה שסובר כהרא"ש (דאמר אפילו אחר נתן למקנה כלי) שהרי לא חילק בין הוא בפניו לאינו בפניו. וצ"ל דס"ל להר"ן ולב"י דאינו דומה ההוא דאחר נותן כלי לקנות בו בשביל הלוקח אבל גוף דמי הקנין נותן הלוקח להמוכר לההוא דעבד דהתם כל דמי הקנין נותן האחר והעבד הזוכה לנפשו לא נתן כלום וק"ל: ולענין קושיא גדולה שהקשה ר"ן וב"י הנ"ל למה השמיטו הרי"ף והרא"ש האי מימרא דאמר רבא וכן לענין ממונא נלע"ד דהם לא פירשוה להא דאמר רבא וכן לענין ממונא דקאי אהאי דינא הנ"ל הנלמד מערב ועבד ומדין שניהם אלא אדין אחר וכ"מ בלשון המימרא הנ"ל דקאמר איתמר נמי משמיה דרבא וכן לענין ממונא ולשון נמי ולשון וכן בוי"ו לא נתיישבו אהדדי אם קאי למאי דסמיך ליה לפנינו אלא הול"ל איתמר משמיה דרבא וכן לענין ממונא או הול"ל איתמר נמי משמיה דרבא כן לענין ממונא בלא וי"ו דהא לא נזכר שם בגמ' לפני זה שאמר רבא כן לענין ממונא בהנך דינים הנ"ל ונראה דהם ז"ל פירשו דקאי אשלפני פניו אמ"ש שם לפני דינים הנ"ל ז"ל אמר רבא הילך מנה ע"מ שתחזירהו לי במכר ל"ק באשה אינה מקודשת כו' עד ועוד הא רבא הוא דאמר מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה כו' אלא אמר רב אשי בכולהו קני לבר מאשה כו' א"ר הונא לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבא כוותך והנה אף שרש"י פירש שרב אשי משמיה דרבא אמר כן הם ז"ל לא פירשו כן דהא רבא לא הזכיר בדבריו הנ"ל חילוק בין אשה למכר ואינך. ועוד דא"כ לא הוי ליה לרב הונא למימר לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבא כוותך כיון דגם רב אשי משמיה דרבא אמר אלא הול"ל גם אנחנו אמרינן משמיה דרבא כוותך. אלא סבירי להו דרב אשי משמיה דנפשיה אמרה ורב הונא אמר לרב אשי גם אני אמרינן משמיה דרבא כוותך רצה לומר דקני ולא כדאמרינן משמיה דרבא דבכולהו לא קני אבל לא מוכח מדברי רב הונא הללו שאמר משמיה דרבא כוותיה דרב אשי גם במה שכתב בר מקידושי אשה די"ל דסבירא ליה לרבא השוה וסבירא לי' בכולו קני כמו שהשוה בשמו תחילה לומר בכולהו לא קני והאתא א"ש דאסיק וכתב ע"ז וקאמר איתמר נמי משמיה דרבא וכן לענין ממונא דמשמע מתרתי קאמר דמדקאמר איתמר נמי משמיה דרבא ר"ל דאיתמר נמי דרבא אמר דהוי מתנה והיינו בקידושי אשה דמכילתין איירי מיניה וכן לענין ממונא למדנו דלא לענין קידושי אשה לבד אמרינן אלא גם לענין ממונא אמרינן ועל זה קאי הצריכותא דמסיק הגמרא למה הוצרך רבא לומר האי דינא בקידושי אשה וגם לענין ממונא והשתא א"ש דהשמיטו הרי"ף והרא"ש להאי מימרא משום דלא קיי"ל כרבא אלא כרב אשי הנ"ל ודוק. ובא"כ הוא נראה שגם כן פי' נמי הרמב"ם ומש"ה לא כתב אינך הבבות והא דכתב האי דינא דנלמד מדין ערב לא מכח האי מימרא כ"כ אלא מפני שפשוט ליה כמו שערב משעבד נפשיה לענין תשלומי ממון כן יכול לשעבד נפשיה לענין להקנות קרקע לזה שנתן לפלוני ממון ע"פ צוויו. ואף שנדחקתי בפירוש המימרא דוכן לענין ממונא מ"מ ניחא לי לסבול דוחק זה מלסבול הקושיא הגדולה למה השמיטו ממרא שלימה והצריכותא דעבד הגמרא ואפשר דבגירסת הספרים שלפני הרי"ף והרמב"ם והרא"ש היה כתוב האי איתמר נמי כו' עם הצריכותא לעיל אחר דברי רב הונא כו' הנ"ל ודוק. ואמר לו יקנה כו' נלע"ד דסבירא ליה לרבינו דכשנותן לוקח למוכר א"צ לומר כן בפי' וכמ"ש ר"ס קצ"ה לענין חליפין ז"ל ואין נוהגין עתה שיאמר לו הקונה כן כי מסתמא אדעתא דהכי הוא נותן לו עכ"ל וה"ה לענין כסף ומש"ה ברישא כשנותן לוקח למוכר עצמו הכסף סתם רבינו ולא כתב שצ"ל שיקנה לו בזה הכסף השדה שקנה ממנו ודוקא בהני ג' מצריך משום דאינו נותן הלוקח ליד המוכר. ובש"ע אפילו בהנך ג' בבות לא הזכיר שצריך שיאמר. ומור"ם ז"ל בהגהותיו כתב ג"כ ב' בבות (אמצעתא) דהיינו הנלמד מדין עבד ומדין שניהם הנ"ל דצריך שיאמר כמש"ר וכתב הטעם בצדו דצריך שאותו פ' שיזכה בו יגלה דעתו שחפץ בו ומה"ט נמי בבא ראשונה ואחרונה דמיירי דמדברים עם הזוכה ברישא א"ל תן לפלוני מנה וקנה קרקע שלי ונתן דודאי חפץ במקח דאל"כ למה נתן וכן בסיפא דקיבל המנה ממנו וכדי שיזכה על ידו הקרקע מש"ה א"צ לדבר כלום אבל רבינו ס"ל ברישא כיון שלא אמר ליה המוכר כן בשעת נתינה מש"ה צריך לחזור הלוקח ולומר כן בהדיא אחר שנתנו. וא"ת מ"ש מדין ערב שאמר תן ואני ערב דמשתעבד וא"צ המלוה לחזור ולומר לו אחר הנתינה הרי אתה משועבד לי במאי שנתתי לפלוני ע"פ ציוויך וי"ל דשאני ערב שאינו משתעבד לו רק לחזור וליתן לו מה שהוציא ע"פ דיבורו משא"כ כאן שהוציא ע"פ מנה ורוצה לקנות ע"י וק"ל. אבל בסיפא דנתן המוכר ללוקח וא"ל קנה בזה שדה שלי דקנהו אם הוא אדם חשוב לא כתב דצריך הלוקח לחזור ולומר שדה שלך [קנוניא] [יקנה] לי בהנאה זו שקבלתי ממך כיון דבשעה שא"ל כן זוכה הוא בהשדה מיד ואף על גב שכתב רבינו ס"ס נ"ז בא"ע בכה"ג לענין קידושי אשה האיש המקבל מהאשה שיאמר תתקדש לי במה שקבלתי ממך שאני התם בקידושין דאפילו אם האיש נותן להאשה עצמה צריך שיאמר לה הרי את מקודשת לי דילפינן לה מדכתיב כי יקח איש אשה משא"כ בקנין שבשדה דכשהלוקח נותן בעצמו למוכר א"צ לומר כלום כמ"ש: והב"י שכתב בסוף ענין זה ז"ל וכ"ר בג' בבי קמייתא שצריך שיאמר הקונה שדך קנוי כו' כמו שצ"ל האיש לאשה כו' ע"ש אין כוונתו לתלות אמירת לוקח בקידושי אשה דשאני התם דכתיב כי יקח וכמ"ש אלא בא לומר ששוין הן בזה וצריך שתדע דכאן איירי אפילו נתן זה לזה שלא בשעה שעסוקין בענין המקח דאל"כ אפילו בקידושין א"צ לומר הרי את מקודשת כשעסוקין כבר באותו ענין ועיין בא"ע ס"ס כ"ז ור"ס כ"ט: