דרישה, חושן משפט קצז:ו
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 197:6
Open in the reader →1ואם א' רוכב על החמור כו' שם ת"ש א' רכוב חמור כו' [עב"ח שהביא ל' הגמ'] וכתבו התוס' אי גרסי' א"ה ה"פ כו' (כמו שהעתקתי לשונו בדרישה סוף סעיף שאחר זה) אבל אי מיירי במנהיג ברגליו ליקני נמי מסירה במשיכת הבהמה אי אמרי' משוך בהמה זו וקני כלים שעליה קני דלקמן מיבעיא כו' לפשוט מהכא דלא מהני ע"כ וכתבו עוד והשאר ל"ק לא זה כו' אפי' אי אמרינן משוך בהמה וקני כלים קני הכא כיון דתפיס במוסירה ל"ק רכוב נמי ל"ק כו' ע"ש וברש"י ציין וכ' ז"ל ונקנה נמי רכוב במוסירה שבראש החמור שהוא תכשיט החמור וכחמור דמי ע"כ משמע דהוא לא גרס אי הכי אלא בין מיירי ברכוב ומנהיג ברגליו בין מיירי ברכוב לחודא פריך שיקנה הרכוב לפחות במוסירה שבראשו ורבינו לקמן ס"ס ר"ב פסק דאפילו משך בהמה לקנות בהמה וכלים ל"ק הכלים וא"כ הא דס"ל הכי דהרוכב קני בית פגיה לכאורה נראה דהוא מטעמו דרש"י דכיון שהוא תכשיט של חמור וכחמור דמי הא לא"ה לא היה קונה מידי ולפ"ז מוכח שרבינו ג"כ לא גרס א"ה כו' אבל היותר נראה שרבינו כ"כ לקמן ע"פ שינויא דרב אשי דפי' הברייתא דגם התופס לא קני אלא מה שבידו ולפ"ז לא נצטרך לומר שמה שבראש הבהמה קני מפני שהוא תכשיט שלו אלא כיון שהוא בראש הבהמה והוא מנהיג הרי הוא כאילו ביד הרוכב ולפ"ז י"ל דגם רבינו גרס בגמרא א"ה ופירשו כדפירשו התוס' וק"ל. ועיין בב"י שכתב אשינויא דר"א הנ"ל ז"ל ולכאורה משמע דלא הוצרכו ליישב הברייתא כך אלא למ"ד רכוב קני אבל למ"ד רכוב לא קני כו' עכ"ל ודברי ב"י בזה תמוהין ואין להם הבנה שמבואר לכל מעיין שכתב היפוך הענין ונראה דט"ס הוא וצ"ל מהופך ובמקום להרא"ש צ"ל להרמב"ם וכצ"ל אלא למ"ד רכוב ל"ק אבל למ"ד רכוב קני כו' והשתא לפוסקים דס"ל דרכוב ל"ק ניחא כו' אבל להרמב"ם שפוסק דרכוב קני קשה כו' ותי' שצ"ל דהרמב"ם לא גרס בגמרא א"ה וס"ל הקושיא ותירוצא לכ"ע נאמרו וכבר כתבתי שכן דעת רש"י ודוק ומ"מ אני אומר דאין להוכיח מכח קושיית ב"י זו שגרס הרמב"ם כן די"ל דלהמקשן היה פשוט דקונה ג"כ פגיה משום דהוא בטל אגב החמור אלא דס"ד דהתופס במוסירה קנהו כולו וע"ז מקשה דמסתברא לומר דהרוכב יקנה בו החצי וכדמסיק ומשני רב אשי דגם התופס לא קני אלא מה שבידו ומש"ה ל"ק גם הרוכב אלא פגיה משום דמאן קמגבה ליה וק"ל (א"ה מתיבת וכן עד תיבת הוא נ"ל למחוק)(וכן מדברי ר"י ומדברי רשב"ם שהזכיר רבינו בפ' הספינה משמע להדיא דכ"ש נמי הוא דבהני בבי קפידא הוא):