דרישה, חושן משפט קצז:ז
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 197:7
Open in the reader →1ומסירה ג"כ קונה כו' עד ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל המשנה בקידושין דף כ"ה בהמה גסה נקנית במסירה בהמה דקה בהגבהה דברי ר"מ ור"א וחכ"א בהמה דקה נקנית במשיכה ובגמ' דרש רב בקמחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב א"ל מי אמר רב בהמה גסה נקנית במשיכה והא אנן תנן במסירה ורב נמי במסירה אמר הדר ביה רב מההיא הוא דאמר כי האי תנא דתניא וחכ"א זו וזו נקנית במשיכה ור"ש אמר זו וזו בהגבהה עכ"ל הגמרא ופסק רי"ף ורא"ש כרב דס"ל כחכמים דזו וזו במשיכה ופירש"י במסירה בעלים מוסרים אותו ללוקח באפסר או בשערה כדתניא לעיל כיצד במסירה כו' אבל במשיכה לא מיקניא דאין דרכה בכך להוליכה לפניו ע"כ וכפירוש ר"ת וריב"א דמסירה כיון שהיא מיד ליד עדיפא ממשיכה ולדידהו מתני' דקתני בהמה גסה נקנית במסירה ר"ל במסירה דוקא ורב וחכמים דברייתא דס"ל בהמה גסה במשיכה ר"ל אף במשיכה וכ"ש במסירה ור"י הקשה שם על פי' רש"י ופי' הוא דמסירה אינה מיד ליד אלא אוחז בשליף הבהמה או בשערה במצות המוכר ומשיכה עדיפא ממסירה וכן דעת ר"ן פ"ק דקידושין ורשב"ם פ' הספינה דף ע"ו ולדידהו מתני' דקתני בהמה גסה נקנית במסירה היינו אף במסירה וכ"ש במשיכה ורב וחכמים דברייתא ס"ל זו וזו במשיכה דוקא ולא במסירה וכתב הרמב"ן בריש הספינה שכן דעת רי"ף ור"י הלוי דמשיכה עדיפא ממסירה וכן הסכים הוא ז"ל וכן דעת רב האי וכן דעת הרא"ש פ"ק דקידושין ובפ"ק דספינה כתב שכדברי הר"י הלוי הנ"ל עיקר מבואר מזה דלפי מאי דקיי"ל הלכתא כרב וחכמים דברייתא אין מסירה קונה כלל לדעת התוס' והרא"ש וכל הני רבוותא וכל זה הביא הב"י וכ' עליו ז"ל וא"כ התימה על רבי' שכ' ומסירה ג"כ קונה בבהמה כאילו אין (זו) חולק בזה וממ"ש נתבאר דליתא לדעת הפוסקים ולא לדעת המפרשים זולתי לדעת רש"י ור"ת ולא עוד אלא שכ"ר ולזה הסכים א"א הרא"ש והוא לא הסכים בכך מעולם ע"כ תוכן דברי ב"י והנה דקשיא ליה אמש"ר ולזה הסכים א"א הרא"ש בזה י"ל אף לפי שיטת ב"י כמ"ש בפרישה ע"ש וכן תירץ בד"מ אך עדיין ראוי לתת לב על תמיהתו הראשונה שהיא גדולה ועצומה על רבינו שיהיו דבריו סותרין לדברי הרא"ש ותוס' ורוב הפוסקים ועוד אני מוסיף בתמיה דדברי רבי' גם כרש"י ור"ת ליתנהו שהרי כתב ומסירה ג"כ קונה מבואר מל' ג"כ דס"ל דמשיכה עדיף ממסירה וזהו דלא כדעת רש"י ור"ת ועוד דהא הוא בעצמו כ' בסמוך שהרא"ש הסכים לדעת הי"א דלא בעינן מסירה מיד ליד והיינו דלא כרש"י ור"ת דאמרי מסירה עדיפא מטעם דמסירה בעינן מיד ליד ובזה תמה עליו מ"ו ר"מ ז"ל בד"מ וא"ל דדעת רבינו כדעת ראבי"ה שכתבו הג"מ פ"ב דמכירה בשמו דהיא לא פסק כרב וחכמים דברייתא אלא כסתם מתני' דבהמה גסה נקנית במסירה דאם כן הוי ליה לרבינו לחלק בין גסה לדקה וב"י כתב שמקום הטעות לרבינו הוא מדברי הרא"ש דפרק הספינה עיין שם וכתב דיש לדחותו שאין לו ראיה מדבריו התם ואני אומר דודאי אי אהאי דפרק הספינה לחוד סמך רבינו לכתוב כן הוה להב"י מקום לדחותו אבל יש לסעוד ולקמוך דברי רבי' משיטת התלמוד מכמה מקומות וגם דברי הרא"ש ותוס' מטין כן ואין לזוז מדברי רבינו דנהירין ליה שבילי דתלמוד וכל דבריו מיוסדין ונמשכין ע"פ התוס' והרא"ש אביו וס"ל דלא תליא הא בהא כמו שסבר ב"י אלא ס"ל דאפילו מאן דפסק כרב וחכמים דברייתא דזו וזו במשיכה וגם ס"ל משיכה עדיפא ממסירה מ"מ מסירה קונה והיינו במקום דלא שייכא משיכה. ומעתה אתחיל ואכתוב ראיות מהגמ' בד' מקומות. האחת הוא שיטת הגמרא בב"מ דף ח' א"ר חלבו א"ר הונא מוסירה מחבירו קונה במציאה כו' ע"ש. המקום הב' הא דאמרי' בקידושין דף כ"ו על הא דאמר שמואל מכר לו י' שדות בי' מדינות כו' אמר רב אחא בריה דרב איקא תדע שאילו מסר לו י' בהמות באפסר א' ואמר ליה קני מי ל"ק ע"ש משמע מכל זה דמסירה קונה בבהמה וכבר הביא ר' ירוחם גמרא זו לפסק הלכה כמ"ש בסמוך. המקום הג' ברייתא שהביא סתמא דתלמודא בקידושין דף כ"ב ז"ל כיצד במסירה כו' ע"ש ומדסיפא דברייתא שם הלכתא היא שכל הפוסקים פסקו כוותה גם רישא הלכתא היא. המקום הד' דאמרו אביי ורבא בב"ב דף ע"ו מסירה קני בר"ה ובחצר שאינה של שניהן כו' ואי סלקא דעתך דרב וחכמים דברייתא זו וזו במשיכה דוקא קאמרי אפי' במקום דלא שייך משיכה כגון בר"ה יתחייב למשכה מר"ה לרשות שלו וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקיי"ל כאביי ורבא וקיי"ל כרב ולרבי' אינו נראה לחלק בין בהמה לספינה ולומר דאביי ורבא דוקא בספינה איירי דב"ח וספינה שווים כמ"ש סי' קצ"ח (ושוב מצאתי שהנ"י כ' בר"פ הספינה דיש לחלק בין ספינה לבהמה ע"ש וכ"כ ג"כ הר"ן פ"ק דקידושין ע"ש וזהו כדברי ב"י אבל רבי' ס"ל כאינך גאונים דלא ס"ל הכי וכמ"ש ועיין ד"מ מ"ש עוד מזה) וגם מעיני ב"י לא נעלמו רוב ראיות הנ"ל אלא שכתב שהן דלא כהלכתא ואליבא דמ"ד דס"ל דמסירה קונה בבהמה וזהו נראה לרבי' דוחק גדול דהא רבא וסתם גמרא קא"ל בפ"ק דב"מ בלי חולק לכ"נ לרבי' דבמקום דלא שייכא משיכה כגון בר"ה ובחצר שאינה של שניהם ודאי מסירה קני אפי' בבהמה וכסתם מימרא דאביי ורבא ולא בעי למשכה מרשותו והא דרב וחכמים דברייתא מיירי באתרא דשייכא משיכה כגון בסימטא ובחצר של שניהם דהתם ודאי כיון דאפשר במשיכה ל"מ בה מסירה דמשיכה עדיפא ממסירה ומשום דבמתני' דהתם קתני סתם בהמה גסה במסירה ופי' ע"כ אף במסירה (דהא משיכה עדיפא) ור"ל בין בר"ה בין בסימטא לכן בא רב ודרש בהמה גסה נקנית במשיכה כלומר במקום דשייכא משיכה דהיינו בסימטא דוקא קונה ולא מסירה וס"ל כחכמים דברייתא ולא איצטריך רב לפרושי הא מילתא משום דפשוט ליה דמשיכה לא שייכא בר"ה ולא איירי אלא במקום דשייכא משיכה וא"ת הא בהדיא כתבו התוספות שם וברא"ש פרק הספינה ז"ל ומה שהקשה (ר"ל ר"ת) מההיא דקידושין דלישני כאן בר"ה כאן בסימטא לא ק"מ למאי דפרישית דכל היכא דתני מסירה כ"ש משיכה וכי קתני משיכה דוקא ולא מסירה דלא הו"ל לרב למנקט האי לישנא בהמה גסה נקנית במשיכה דמשמע למעוטי מסירה ואי בא לאשמועינן דמסירה ל"ק בסימטא לימא הכי בהדיא מסירה קונה בר"ה ולא בסימטא כדקאמר אביי ולא לימא דבהמה גסה נקנית במשיכה דמשמע דאתי' לאפלוגי אמתניתין עכ"ל משמע בהדיא דס"ל לתוס' ורא"ש דרב אר"ה נמי קאמר משיכה דוקא דאי אסימטא הול"ל מסירה בסימטא ל"ק י"ל דודאי כי באנו לומר דרב לא לא פליג אמתני' אלא לפרושי בא או למימר דינא באפי נפשיה קאתי דבסימטא משיכה דוקא קניא ולא מסירה אז קשיא ודאי כיון דהא דמשיכה קניא הוא מילתא דפשיטא ועיקר החידוש דמסירה ל"ק הול"ל החידוש ההוא וכמימרא דאביי ורבא אבל אי רב לאפלוגי על מתניתין בא ל"ק דהול"ל מסירה בר"ה ולא בסימטא דהא עיקרו דרב לאו לאורויי דינא או לפרושי מילתא הוא דאתא אלא לאפלוגי אתנא דמתני' קאתי ומש"ה צריך למנקט לישנא דמשתמע לפלוגתא דהיינו היפוך מה דתנא במתני' דמתניתין קתני במסירה וקאמר הוא בהמה גסה במשיכה ולא במסירה ואילו הוה אמר בהמה גסה בר"ה במסירה ולא בסימטא לא הוה משמע מיניה דפליג אמתני' אלא היינו אומרים דלפרושי מתני' קאתי. והכי דייקא ל' הרא"ש שסיים וכתב ולא לימא דבהמה גסה נקנית במשיכה דמשמע דאתא לאפלוגי אמתניתין ולא כתב דמשמע אפילו בר"ה אלא לאו ש"מ דלא קשיא הך קושיא אלא כשאמרינן דרב בא לפרש או לאורויי דינא אבל אי לאפלוגי קאתי א"צ לפרושי מילתא וכדמצינו כמה וכמה פלוגתות דפליגי חד אחבריה ולא ביארו אופן הפלוגתא דמשום דאינהו הוי ידעי שפיר במאי פליגי סתמו הדברים בקיצור. עוד תדע דע"כ הך קושיא לאו קושיא אלימתא היא שהרי כתב שם הרא"ש ז"ל וא"ת והא דקתני בברייתא לעיל דספינה נקנית במשיכה משום דאיירי בסימטא אף על גב דגם במסירה נקנית (פי' בר"ה) היינו כדי להשמיענו דמסירה דאותיות לאו מסירה ממש היא דהא אין מסירה קונה בסימטא עכ"ל ואי הקושיא אלימתא אכתי קשיא ליתני ספינה אפילו בר"ה ובמסירה דאותיות במשיכה ובסימטא והשתא ידעינן שפיר דמסירה דאותיות לאו מסירה ממש היא אלא ש"מ דבדיחוי בעלמא ותירוצא כל דהו דחינן ליה להאי פירכא דכל היכא דלא בא לאורויי דינא דמסירה לחוד דלא קשיא ליתני מסירה קני ה"ה נמי הכא כיון דרב לאו לאורויי דינא קא אתי ל"ק ליתני מסירה קונה בר"ה ולא בסימטא וכל זה פשוט בעיני ולא כתבתי אלא להוציא מלב התלמידים הנמשכין אחר דברי הרב ב"י ומשמע להו פשטא דלישנא דרא"ש דלא כרבי' ואני אומר דאדרבה מתחלת דברי תוספות ורא"ש משמע כשיטת רבינו שהרי כתבו ז"ל דלא משתמוט בשום מקום בתלמוד להזכיר מסירה במטלטלים אלא בספינה ובבעלי חיים משום דמסירה דידהו הוי משיכה כו' הרי לך דס"ל דבהמה כספינה דמיא דא"ל לאו להלכתא קאמרי אלא למ"ד דס"ל הכי קאמרי דודאי בדברי התוס' היה אפשר למדחק ולמימר הכי אבל הרא"ש שכל דבריו פסקי הלכה הן לא היה לו לתת מקום לטעות ולפחות הו"ל למיכתב בסוף דבריו דמסירה ל"ק אלא בספינה אלא לאו ש"מ כדכתיבנא. ומ"ש ב"י ז"ל וכן נראה שהוא דעת הרי"ף והרא"ש (דל"מ מסירה בבהמה) מדהשמיטו הברייתא דמיתניא גבי עבד כנעני בפ"ק דקידושין דכיצד במסירה אחזה בטלפה ע"כ אומר אני אדרבה ממקום שבא יש סיוע מדברי הרא"ש לשיטת רבינו דז"ל הרא"ש בפ"ק דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה כו' בפרק הספינה כתבתי דין מסירה אי בעינן שימסור המוכר ללוקח מיד ליד או שיאחז בה הלוקח במצות המוכר גם כתבתי שם הא דקתני בהמה במסירה היינו אף במסירה וכ"ש במשיכה עכ"ל ואח"כ כתב מימרא דרב עד הוא דאמר כהאי תנא וחכ"א זו וזו במשיכה וכן הלכתא ע"ש הנה אי ס"ד דס"ל לרא"ש דמסירה בבהמה ל"מ [לא הו"ל למיכתב כלל מתני' דמסירה קונה] בבהמה או לפחות הו"ל למיכתב האי ובפ' הספינה כתבתי כו' וגם שם כו' אחר מימרא דרב דזו וזו במשיכה ואסיקנא דהלכתא כוותיה דאז היה משמע דרב משיכה ולא מסירה קאמר ומדכתב הרא"ש דבריו על מתני' ש"מ דס"ל דמסירה מהני בבהמה ומה שלא הביא הברייתא דאחזה בטלפה לקנות דהרי הראה לנו בדבריו שמקומה בפ' הספינה כ' שם בפר' הספינה וא"ל דלא כתב התם להלכתא אלא לכתוב עליה דברי ריב"ם דהא דברי ריב"ם שייכין כמו כן במסירת ספינה והו"ל לרא"ש לכתוב דבריו אמה דאמרינן התם ספינה במסירה פירש ריב"ם דלא מיקרי מסירה כו' ועוד שהרי אחר שסיים הך שקלא וטריא דדברי ריב"ם כ' סיום הברייתא אחזה בשערה כו' קנאה כיצד במשיכה כו' ואס"ד דס"ל דל"מ מסירה בבהמה לא הו"ל להעתיק הברייתא אלא מכיצד במשיכה ואילך כנ"ל לדעת רבי' והוא נכון. שוב מצאתי בקיצור פסקי הרא"ש בפ' הספינה שכתב שם ברייתא זו דכיצד במשיכה וכתב אח"כ גם רישא וז"ל ומסירה היה משאחזה ברגליה או באוכף או במשוי שעליה במצות המוכר אפילו לא מסרו מידו לידו עכ"ל ומ"ש אחר הך בבא הנ"ל ז"ל אבל דבר שנקנה במשיכה אינה נקנית במסירה מיירי במטלטלין אבל לא בבהמה ומה שקיצר הוא משים דלא בא התם אלא לאפוקי ממ"ד דהכא דאמרי' במשיכה הוה כ"ש במסירה וסמך אמ"ש בתחילה מהו מיקרי מסירה בבהמה ואף על פי (שבדמ"ה) [שהרא"ש] בקידושין פסק סתם בהמה גסה נקנית במשיכה ולא במסירה פי' נמי היכא דשייך משיכה דהיינו בסימטא ולפי שלא בא התם אלא לפסוק הלכתא כרב דאמר במשיכה ע"פ פי' ר"י דפי' בסימטא במשיכה דוקא ולאפוקי מרש"י ור"ת דס"ל דכ"ש במסירה ולכן כתב סתם בהמה במשיכה ולא במסירה ודברי רשב"ם פ' הספינה משמעין ג"כ כמ"ש ודוק. ועוד ראיה גדולה דס"ל לתוס' הכי ממ"ש בפ"ק דמציעא דף ט' בד"ה וניקני כו' ז"ל אי גרסי' א"ה ה"פ אא"ב בשאין מנהיג ברגליו ורכוב קני הבהמה משום דתפיס בהו א"ש דל"ק מוסירה דבמטלטלין לא שייך קנין של תפיסה אלא או בהגבהה או במשיכה אבל אי מיירי במנהיג ברגליו קני נמי מוסירה במשיכת הבהמה כו' משמע להדיא דדוקא במטלטלין בעינן הגבהה או משיכה אבל לבהמה מהני נמי מסירה ודברי תוס' אלו הביא המרדכי שם לפסק הלכה ע"ש ר"ס תכ"ג וגם בקיצור פסקי התוס' פ' הזהב סי' ל"ד כ' ז"ל בהמה גסה נקנית במשיכה ואפי' במסירה ע"כ ועוד בסי' ל"ג מסירה לא שייך במטלטלים אלא בבהמה או בספינה הרי זכינו לסייע לדברי רבי' ולאמת אותם ועיין עוד בד"מ ובהגהותיו ושם כתבתי שרוב הפוסקים ס"ל כרבי' ולא כמ"ש ב"י שלית מאן דס"ל כרבי' ע"ש: