דרישה, חושן משפט רה:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 205:1
Open in the reader →1מי שאנסוהו למכור הנה אעתיק לפנינו לשון הגמרא ופירושה וע"פ יתבארו תוכן דברי רבינו גם יתיישבו דברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכמ"ש בס"ד. כב"ב דף מ"ז האומנין והאריסין כו' אין להן חזקה. גרסי' אר"ב א"ל הונא כולן שהביאו ראיה ראייתן ראייה ומעמידין שדה בידן גזלן שהביא ראייה אין ראייתו ראייה ואין מעמידין שדה בידו ופירש ר"ש ראייה עידי מכירה או עידי הודאה אבל מתן מעות לא ראו ומש"ה בגזלן אין ראייתו ראייה רב ביבי מסיים בה משמיה דר"נ קרקע אין לו מעות יש לו בד"א שאמרו עדים בפנינו מנה לו אבל אמרו בפנינו הודה לו לא כדרב כהנא דאמר אי לאו דאודי ליה הוי ממטי ליה ולחמריה לשחוור (פי' רש"י קרקע אין לו לגזלן כמו שאמרנו דאין מעמידין שדה בידו אבל מעות שנתן לו הגזלן בדמי הקרקע יש לו שיחזירם לו הנגזל כו' וע"ש ברש"י וגרסינן תו התם א"ר הונא תליוהו וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה גמר ומקני איתיבי' רב המנונא לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקח בטל ואמאי התם נמי נימא אגב אונסא גמר ומקני הא איתמר עלה ל"ש אלא דא"ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה ולשמואל דאמר אף בשטר לא קנה מא"ל מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ולרב ביבי דמסיים בה משמיה דר"נ קרקע אין לו מעות יש לו מא"ל דר"ב מימרא הוא ומימרא לר"ה לא ס"ל ופי' רש"י תליוהו וזבין מי שתלו אותו או עשו לו יסורין עד שמכר וקבל הדמים ואמר רוצה אני זביניה זביני ולא יוכל לחזור בו מודה שמואל דהיכא דיהיב ליה זוזי הסקריקון לב"ה או הלוקח מן הסקריקון כשחזר ולקח מב"ה יהיב ליה זוזי דאגב דמקבל זוזי גמר ומקני דהיינו תלויה וזבין אבל בלא מעות לא גמר ומקני והא רב הונא נמי תלויה וזבין אמר אבל תליוהו ויהיב לא הוי מתנה. ולר"ב דמסיים אבל מעות יש לו אלמא ס"ל שאפילו נתן לו הגזלן לנגזל המעות לא קנה דתליוהו וזבין לא הוי זביני וגרסינן תו אמר רבא הלכתא תליוה וזבין זביניה זביני ולא אמרן אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא ובשדה זו נמי ל"א אלא דלא ארצי זוזי (ובין גי' ר"ש ותוס' ע"ש ול"ג ארצי ליה וכמ"ש לקמן) אבל ארצי זוזי ולא אמרן אלא דלא הו"ל לאשתמוטי אבל הו"ל לאשתמוטי לא והלכתא בכולהו הוי זביני זביניה. ופירש"י דלא ארצי זוזי לא מנה המוכר המעות גילה דעתו דבע"כ מקבל. דלא הו"ל לאשתמוטי בשום דיחוי מן האונס (כגון המתן עד שתבא אשתי או עד למחר או שום דיחוי לדחות בו האנס רש"י) והלכתא בכולהו הוה זביניה זביני ואפילו בשדה זו ולא ארצי זוזי ולא הו"ל לאשתמוטי דהוה אנוס גמור וכגון דאמר רוצה אני עכ"ל. והן הן הדברים שכ"ר כאן אלא שיש לדקדק אמש"ר ומכר וקיבל דמים סתם וכבר כתבתי שסיים רשב"ם בפירושו וכתב זה לשונו. וכגון דאמר רוצה אני עד כאן לשונו. וכן כתב ר"ש נמי לפני זה בפי' דברי רב הונא דאמר תליוה וזבין כו' דמיירי באמר רוצה אני ונראה דכ"כ משום דשם בעי הגמרא למילף טעמא דר"ה מדכתיב גבי קרבן יקריב אותו לרצונו שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן בגיטי נשים כו' ואף שדחה הגמרא דליכא למילף משם מ"מ האי דבעי למימר רוצה אני נלמד משם במכ"ש וכ"מ להדיא בסוף הכונס דאמר שם אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאר"ה תליוה וזבין זביניה זביני ל"ק הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני ע"כ. וכ"כ הרא"ש ז"ל שם ומסיק דחמסן יהיב דמי ולא אמר רוצה אני כו' וצ"ל דס"ל לרבינו דרוצה אני ל"ד קאמר אלא כל שקיבל הדמים מהאנס אמרינן ודאי שאגב אונסו נתרצה ומשה"כ ה"ר בסמוך ז"ל ואפילו לא הו"ל לאישתמוטי ולא מנהו המעות כשקבלם כו' משמע שקבלם והטמינם עכ"פ בעינן וכ"כ ב"י בס"ו אההיא דהכונס הנ"ל ז"ל דאפשר דרוצה אני ל"ד קאמר אלא ר"ל קיבל הדמים ושתק רוצה אני קרינן ביה עכ"ל. ואמש"ר בין בקרקע בין מטלטלי כתב ב"י וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהל' מכירה ופשוט הוא כו' ע"ש ול"נ דכ"ש ממקרקעי הוא וכמ"ש בפרישה ועוד שהרי מקרקע אדם עצב במכירתן ואפילו הכי אמרינן בגמרא דקנה אותו דאגב אונסיה גמר ומקני מטלטלין דאם נוטל מעות כנגדן אין אדם עצב במכירתן כדאיתא בע"ז (ורבינו כתבו בי"ד סימן קמ"ח גבי הקונה מן העכו"ם ביום איד שלהן ע"ש) כ"ש דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקני: