דרישה, חושן משפט רה:טו
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 205:15
Open in the reader →1וכן כתב הרי"ף והרמב"ם בב"י כתב דלא כייל רבינו להרמב"ם בהדי הנך רבוותא אלא לומר שהצד השוה שבהן דכי מסר מודעא על הביטול המודעא קיימת ושלא כדברי הרא"ש אבל גם הרמב"ם ס"ל דאם ביטל המודעא (ולא מסר תחילה מודעא על הביטול) דהמודעא בטילה ודלא כרב האי וכ"כ מ"ו ר"ש ז"ל וז"ל ואני מצאתי ברי"ף פ' השולח דמהני ביטול מודעא וכ"כ הרמב"ם להדיא ונ"ל דאיירי רבינו שמסר מודעא ואמר אפי' מה שאבטל אח"כ הכל אני מבטל דבכה"ג כתב הרמב"ם להדיא כן אבל הרי"ף לא כתב מזה מידי ואפשר שבתשובה כתבה עכ"ל והנה מ"ש מ"ו שמצא כתוב באלפס פ' השולח כו' יגעתי ולא מצאתי שכ"כ שם כי אם את אשר הביא לשון הגמרא דערכין דס"פ האומר משקלי עלי ז"ל אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעתו מודעא פשיטא ל"צ דעשייה וארצי מ"ד ביטולי בטליה למודעיה קמ"ל עד דמבטל למודעא קמא בפירוש עכ"ל הגמרא בקיצור הביא הרי"ף פ' השולח דף תק"ע סוף ע"א וע"כ צ"ל דאין ראיה משם לביטול מודעא על זבינא או מתנה דא"כ תקשה מיניה לרבי' האי דהא גמרא ערוכה היא בלי שום חולק והחילוק מבואר בספר העיטור בהדיא הביא הב"י דשאני התם דקאי (אאי ל"מ) [אאלו] שכופין ליתן גט ומש"ה אחר שביטל המודעא שמסר על הגט אע"ג דביטלו באונס מ"מ הא קיי"ל דגט מעושה בישראל כה"ג הוא כשר מה שאין כן במסירת מודעא על זבינא וכ"ש על מתנה וא"כ אין ראיה משם לומר דהרי"ף ס"ל דמהני ביטול מודעא בזבינא ומה"ט נראה דס"ל לרבינו דגם להרמב"ם ל"מ ביטול מודעא הנעשה באונס. ולא כתב הרמב"ם דמהני ביטול אלא כשאין ידוע אם הביטול היה מחמת אונס דאז אמרינן מסתמא כיון דמסר מודעא אהמקח ולא מסר מודעא אהביטול הביטול היה ברצון כל זמן שלא נודע לנו בבירור שנאנס גם אהביטול כ"כ הרשב"א בתשובה בהדיא הביאה ב"י בס"ס זה במס"ט ז"ל מ"מ נראין הדברים שצריכים העדים לידע שהיתה אנוסה גם בביטול המודעא שאל"כ ביטול המודעא מוכיח שנתרצית אבל אם העידו העדים שגם הביטול לא עשתה כ"א מתוך האונס הרי ההודאה בטילה ואין בה ממש שאף הביטול לא היה אלא מתוך האונס עכ"ל. והרי מתשובת הרשב"א נראה ומוכח מתוכה דס"ל כהרמב"ם ואפילו הכי כתב דמסתמא אמרינן דהביטול עושה ברצון. ונראה דהא דסיים הרמב"ם וכתב דאם מסר תחלה מודעא על ביטול מודעא דתו לא (מיבעיא) [מהני] ביטול זהו מיירי ג"כ אף שלא ידענו אם אח"כ ביטל מודעי דמודעי באונס מ"מ כיון דמסר תחלה מודעא על כל ביטול מודעא שיבטלנו מסתמא אמרי' דכל הביטולים שיעשה אח"כ מתוך האונס עשאם. וגם הרשב"א הנ"ל מודה לזה ולא כתב דל"מ מסתמא אא"כ לא מסר מודעא תחלה אביטול מודעא. וזה נ"ל פשוט בכוונת רבינו ז"ל במ"ש וכ"כ הרי"ף והרמב"ם דמיירי היכא דידוע דנאנס על הביטול שמיניה איירי ר' האי כמבואר לשונו שמביא רבינו ואף שהב"י מביא דברי בעל העיטור שמביא דברי רב האי ומשמע משם דל"מ הביטול אא"כ ידעינן דנסתלק אונסו מ"מ אינו מבואר בלשון רבינו האי כן ורבינו לא הבינו כן. וא"ת אף שהבינו כן מ"מ מדלא הביא כאן לשונו כן ש"מ דאותו דבר לא מסתבר ליה כלל ולא הביא מלשונו כ"א את אשר הסכים עליו הרי"ף והרמב"ם וכמ"ש וק"ל. אבל באמת מדברי המ"מ משמע ומוכח דפירש להרמב"ם דאף אם ביטל המודעות מתוך האונס מהני הביטול שהרי כתב שם אדברי הרמב"ם ז"ל שכתב העידו עליו עדי המכר שביטל כו' זהו פשוט והוא מבואר בערכין ס"פ האומר משקלי עלי דכי ביטל להמודעא בטילה המודעא אפי' בגט וכ"ש במכר וכ"כ כל המפרשים ז"ל עכ"ל הרי דהביא ראיה לדברי הרמב"ם מההיא דערכין הנ"ל ושם מיירי אפי' כשידוע שבאונס ביטל המודעא דומיא דמ"ש תחילה ל"צ דעשייה וארצי דהיינו ריצוי באונס וקאמר דלא (מיבעיא) [מהני] עד דמבטל להמודעא בהדיא ור"ל נמי אפילו אם בטלו באונס מהני. ומהתימה על המ"מ שסיים וכתב שכן כתבו כל המפרשים והרי כבר נתבאר דרבינו האי ובעל העיטור לא סבירא ליה הכי וגם הרמ"ה שהביא רבינו לא סבירא ליה הכי וגם אין ראיה מגט דשם מהני גט מעושה בהני שכופין אותן לגרש וכמ"ש ולא כמ"ש הרב המגיד דנלמד מגט לזבינא במכ"ש וצ"ל דס"ל להמ"מ דשם בערכין איירי בכל מיני גיטין אפילו במגרש מרצונו וא"ש אבל רבינו לא ס"ל הכי וכ"כ שם הר"ן דאיירי בהנהו שכופין אותן להוציא ע"ש. ובבית יוסף ובכ"מ הביא דברי המ"מ וכתב עליו ז"ל משמע דס"ל דה"ט דהרמב"ם דמהני ביטול מתוך האונס משום דלא עדיפא ביטול מודעא מתוך האונס מאונס המוכר עצמו דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקני ה"נ גמר ומבטל מודעא עכ"ל ול"נ לי דא"כ דס"ל הכי היינו הוא סברת הרא"ש. דכ"ר בסמוך ולסברא זו אף אם מסר מודעא להביטול ואמר תחילה כל הביטולים על המודעות עד עולם שאעשה על כולם אני מוסר מודעא מ"מ יש תיקון להרא"ש כשאמר אח"כ בשעת המכר כל מה שאמרתי תחילה שלא יהא ביטול עד עולם גם אותו דיבור דלעולם אני מבטל עתה ומהני לסברת הרא"ש דאמר אגב אונסיה וזוזי גמר ומבטל גם המודעא בכל ענין ודוחק לומר שהרמב"ם ס"ל כסברת הרא"ש לחצאין לכן אשר כתבתי ראשונה בביאור דברי הרמב"ם ע"פ הבנתו דרבינו נ"ל עיקר ודוק. או שהודה לו כו' ז"ל ב"י תמיהא לי דכיון שהוא אניס מה מועלת הודאה זו הא איכא למימר אי לאו דאודי ליה כו' וכדאמרינן גבי הודה שנתן לו מעות עכ"ל ור"ל דביטול המודעא דס"ל להרא"ש דמהני יש טעם לדבר לומר שחזר בו מהמודעא אבל כשמודה בו בפני עדים שלא מסר מודעא והרי יש עדים שמסר מודעא לפניהם מוכח לפנינו שמחמת יראה הוצרך לומר שלא מסר מודעא ולהרמ"ה דל"מ ביטול מודעא דלא יהני נמי במודה שלא מסר מודעא ונראה דגם להרא"ש דס"ל דמהני כשמבטל המודעא נוכל לומר דס"ל דלא מהני הודאתו שלא מסר מודעא כיון דיש עדים שמסר מודעא מיהו י"ל דטעמא דהרמ"ה כשהודה שלא מסר המודעא הרי הוא נאמן כק' עדים לומר שמעולם לא היה כאן מודעה מה שאין כן כשמבטל מודעא דבשעת ביטול אנו יודעין שמסר מודעא תחלה ומש"ה ל"מ הביטול ג"כ דאמרינן מחמת אונסו ביטל והר"ן כתב בשם הרשב"א בפ' השולח דאין לו תקנה למסירת מודעא אלא אם כן יפסול אחר כך בשעת ביטול העדים שיעידו על מודעא שמסרתי בפניהן והביא ראיה לדבריו דזה מהני וגם ע"ז (מהני) [חולק] הר"ן ודחה ראיותיו שם ומסיק וכתב דנראה דאם מסר תחלה מודעא על הביטול עד עולם תו אין לו תקנה לבטל המודעא ע"ש ועיין בסמ"ע דכתבתי הכרעתו כהרי"ף והרמב"ם דכיון שמסר מודעא ואומר אף כשאמכור ואטול מעות ואבטל מודעא לא ליהוי ביטול כי הכל באונס אני עושה הרי גילה דעתו דלא גמר להקנות אגב אונסיה וזוזי ודלא כסברת הרא"ש ודוק: