דרישה, חושן משפט רכ:ט
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 220:9
Open in the reader →1ואפילו אמר חמור וכליו כו' כ"כ ברייתא שם וכתב הר"ן ע"ז (דל') ואע"ג דלשון מיותר הוא והוי לן למימר דליהני ליה האי יתור לשון כדאמרינן במכר לו הבית ואמר חוץ מבור ודות דמהני ליה לענין דרך (וכ"ר בסימן רי"ד) [ל"ק] דשאני שק ודיסקא וכומני דלאו כלי חמור נינהו דסתם חמור לרכיבה והני למשאוי ואית לן למימר דאמר הכי לפרט הדברים כדי לסלק כל עירעור וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית דשופרא דשטרא הוא (והביאו רבינו לעיל ר"ס רי"ו) עכ"ל ע"ש: וא"א הרא"ש ז"ל כתב כדברי הרי"ף כתב ב"י ויש לתמוה על רבינו כו' ע"ש שהאריך ואני אומר דרבינו יפה דקדק מל' הרי"ף דפליג על הרמ"ה וס"ל דבאוכף ומרדעת לא איבעיא ליה והיינו מדהוסיף הרי"ף על ל' הגמרא וכתב בהאיבעיא ז"ל איבעיא להו האי שק ודיסקא וכומני דאפליגו בהו רבנן ונחום המדי בעודן עליו מחלוקת כו' וכנזכר בפרישה ש"מ דלהכי דקדק הרי"ף לכתבו ללמדנו דלא איבעיא ליה אלא בשק ודיסקא ואף שהרא"ש כתב כל' הגמרא מ"מ למד רבינו ממנו זה במ"ש אח"כ בפירושו על האיבעיא הנ"ל ז"ל אבל כשאין עליו מודה נחום לרבנן דל"ק והיינו דוקא בשק ודיסקא אבל אוכף ומרדעת אפילו אין עליו קנה דטכסיסי דחמור מקני להו כל היכא דאיתנהו כו' עכ"ל הרא"ש וכ"כ התוס' שם משמע בהדיא מפשטיה דלישניה דס"ל דאוכף ומרדעת אפילו אינם עליו מודו רבנן דהן מכורין מכירה גמורה ואין לדחוק ולומר דאליביה דנחום כ"כ אבל אליבא דרבנן באוכף ומרדעת כי אינן עליו לא מכר להו דלמה ליה להרא"ש לכתוב כן אליביה דנחום דלית הלכתא כוותיה ומה שכתבו האיבעיא לא כתבו אלא ללמדנו מדברי נחום לדברי רבנן ולא ללמד על דברי נחום עצמו כיוונו וזה נראה בעיני ברור: